שופריה דיעקב חלק ב קצג

שמהרי"א הוא השוכר מהבעלים לעצמו א"כ מה שהוריד להר"ח לשרת אינו אלא כמוריד אריס לשדהו שיכול לסלקו בכל זמן שירצה דלא שייך הכא לו' מעלין בקדש ולא מורידין ושאר דין שררה להורישה לזרעו הראוי. דליתא דלא נאמר כן אלא בבה"ך של רבים שהוריד אדם לשרת בקדש ולהשתרר בה כעין מלוכה ולא בבה"ך של יחיד שהוריד אחר לשרת בה ושכיר הוא בא בשכרו ליטול ההנאה כולה או מקצתה. וכיון שכן יכול הוא מהרי"א או יורשיו להעביר את כהר"ח הוא או יורשיו בכל זמן ולהעמיד אחר בשגם מהרי"א עצמו יכולין הבעלים כשישלם זמן השכי' להעבירו ולעשות ביתם אוצר שהרי אין בה קדושה של כלום. ואם יטעון כהר"ח או יורשיו לזכות שנינו שכרת או שחזרת והשכרת לנו עליהם להביא ראיה דמהרי"א שיש לו עדים ששכר לעצמו במקום הבעלים קאי וקרקע בחזקת בעליה עומדת. וכשם שאם היתה טענת כהר"ח או יורשיו נגד בעלי הקרקע עצמם. הללו טוענים לכל ימי עולם שכרנו ואלו טוענים לזמן שכרנו וכבר כלה וכיוצא על השוכר להביא ראיה כך כשהר"ח ויורשיו טוענים נגד מהרי"א או יורשיו שיש להם עדים שמהרי"א הוא השוכר מהבעלים לזכות שנינו שכרת. או שהחזרת והשכרת לנו המחצית לכל זמן שהשכי' קיימת בידך עליהם להביא ראיה. וכל שלא הביאו ראיה נאמן מהרי"א בשבו' ויורשיו אפי' בלא שבו'. וכיון שכן הפשרה שפישרו יורשי כהר"ח עם יורשי מהרי"א ודאי קיימת בין על הר"ש בין על שאר יורשי כהר"ח. שהרי יורש מהרי"א זכאי הוא בטענתו לסלק את הר"ש עצמו מעתה. אלא שנהג עמו טובת עין לכהן תחת אביו כל ימי חייו וחיי אשתו הוא או ב"ך. ואחרי כן יעמוד יורש מהרי"א בשלו. ולפי"ז ג"כ אין אנו צריכין לראות אם יועיל ל' הזכייה שזיכה הר"ש ליורש מהרי"א דבלאו זכייה כלל זכאים הם יורשי מהרי"א נגד כל יורשי הר"ח. אך אם טענת יורש מהרי"א היא שמורישם שכר הבה"ך לזכותו ולזכות כל שותפיו שהיו עמו בבה"ך הישנה כי לא היה יכול להחזיק בכולה לעצמו מצד איזה הסכמה שהסכימו הציבור שלא יוכל לעשות שום א' בה"ך לעצמו כ"א מה שהיה בהאלמלאח הישן הוא שיהיה בזה ואין כל חדש. ולכן לא נתכוון לזכות אלא במחצית. וכשים שהי"ל בישנה מחצית כך יש לו בזה ולא היה טוען כהר"ח נגד כהר"ש אלא למה הוא יטול הכל. א"כ לפי"ז ודאי שלא הועילה פשרת הר"ש כ"א בעד חלקו ולא בעד שאר יורשי בית אביו שהיה להם זכות בבה"ך הישנה. וגם לפי"ז נצטרך לראות אם תועיל הזכייה שזיכה הר"ש לכהר"ח בדין אפ' לגבי חלקו. ומה שאנו רואים לקיימה אינו אלא מצד ל' סילוק זכות הנזכר בשטר. דאלו אג"ק פשיטא דלא מהני גם מצד השבו' הבאה אגב גררה עם הקנין לא מהני. וכ"כ ז"ל דקנין אין כאן שבו' אין כאן. והשבועה המקיימת הדבר בכגו"ז הוא שיכתבנה בפ"ע. וקע"ע בשבו' או בחרם לקיים הדבר. וכמ"ש הסמ"ע רי"ס קע"ו לענין קיום השות'. ע"ש. וע"ז נהגו ספרי דווקנא לכתוב בסוף השטר ונ"ה בקוש"ח כל א' למה שיועיל בפ"ע להורות שלא היתה השבועה אגב גררא. עם הקנין אלא שכ"א היה בפ"ע מה שלא היה מכל זה בנד"ז. ולכן אין כאן דבר המקיים הזכייה הנז' כ"א הסילוק והקנין הבא עמו. והא בלא הא לא סגי כ' שהמזכה יש לו זכות בגוף הקרקע ודמי לבעל המסלק עצמו מנכסי אשתו אחר נישואין דמהני סילוק בקנין וכמ"ש בא"ה סי' צ"ב ע"ש ובב"ש ובח"מ. ומ"ש מור"ם סי' ר"ט הואיל ועדיין לא זכה מיירי בסילוק בלא קנין דסילוק כזה לא מהני אלא אם עדיין לא זכה בו לגמרי. ומיהו יש לו זכות בו קצת. וכגון בעל בנכסי אשתו אחר אירוסין לאפוקי קודם אירוסין שאין לו בו ריח זכות כלל. דאפי' בקנין לא מהני. ונמצאו ג' חלוקות בדבר. ובזה יתיישבו דברי הסמ"ע שם סי' ר"ט עם דברי מורם בהג"ה בא"ה סי' צ"ב ע"ש. זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן. כי"ר: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן י"ט. שאלה מתיטוואן יע"א. לימים ראשונים הלכו אנשים מבני העיר הנז' לעיר פאס וביקשו משם את הרב כמוהר"ח ביבאס זלה"ה והלך עמהם לעירם הנז' וקיבלוהו עליהם לרב ומורה והחזיקוהו הקהל בהנאת השחיטה ושררת בה"ך א' ושאר הנאות כיוצא בהם להספקתו ומאז ואילך וכמוהר"ח הנז' וזרעו אחריו דור אחר דור מחזיקים בשררות שנתנו הקהל למוהר"ח הנז' ובזמן אחד עמד כמוהרי"ע א' מבני בניו של כמוהר"ח הנז' ועקר דירתו מהעיר הנז' והלך ונתיישב בסאלי. ושאר היורשים של כמוהר"ח הנז' נשארו בטיטוואן מחזיקים לבדם בשררות הנז'. ואחר עבור כמה שנים חזרו יורשי כמוהרי"ע הנז' למקום אבותיהם הא' ז"ל. וגם אחר שחזרו היו עדיין שאר היורשים שמזרע כמהר"ח הנז' הנשארים בטיטוואן כנז' מחזיקים לבדם בהנאת השחיטה. הן היום עמד א' מבני בניו של כמהרי"ט הנז' ורצה ליכנס ולשמש עם שאר יורשי בית אביהם הזקן זלה"ה בשחיטה וליטול חלקו עמהם בהנאתה. והיורשים המחזיקים עתה טוענים שכבר זה כמה שנים משהחזיקו אבותיהם והם אחריהם בשררה הנז' מעת שהסיע דירתו מהעיר כמוהרי"ע הנז' והלך ונתיישב בסאלי כנז'. ומאז פסק כח כמוהרי"ע הנז' ולא נשאר זכות עוד לזרעו לחזור ולהחזיק עמהם בשררה ההיא. ולזה חיפש המערער הנז' ומצא פס"ד א' מב"ד הא' זלה"ה שנשאלו ע"ז בימי הא' החוזרים מזרע כמוהרי"ע הנז' וכתבו שעדיין זכות כמוהרי"ע הנז' ולא נפסק כחו וכח זרעו בהליכתו אחרי שובו לארץ מולדתו הנז'. וגם מחכמי הדור אשר המה חיים עדנה אל יחסר המזג הלכו בעיקבותיהם וזיכו למערער הנז' שמבני בניו של מוהרי"ע הנז' ליכנס ולשמש עם שאר יורשי בית אביהם הזקן זלה"ה בשחיטה ובדיקה וליטול חלקו בהנאתה כא' מהם. ונדרשנו גם אנו לחוות דעתינו. וזה מה שהשבנו: תשובה הובא לידנו הפס"ד הנ"ב. וראינו שיסודו בנוי על יסוד דברי הא' ז"ל שאומרים על השררות של זמנינו כגון שררת בית הכנסת ושחיטה וכתובות וגיטין וכיוצא שנתנו הצבור לא' שהם ירושה לבניו של הזוכה ולזרעו עד עולם. ויורשים אותם כל הבנים אם הם כולם ראוין לכך. ואם יש בהם ראוין ובלתי ראוין חולקים הראוין ואם אח"ך הניח אותו שאינו ראוי בן ראוי נוטל חלק אביו עם אחי אביו שיאמר אנא מכח אבוה דאבא קאתינא. ודברי הראשונים