שופריה דיעקב חלק ב קצב

כל חלק וזכות שיש לו בבה"ך הנז' מתנה גמורה ונלב"ע הקונה הנז' ואח"ך עמדו לדין מקבל המתנה הנז' ואחיו באמור האח למקבל לא חלה המתנה כ"א על השמינית שקנה מורישם אבל השררה אין בה לא מכר ולא מתנה כי היא דבר שאין בו ממש כשלהבת לגחלת ודינא הוא שהשררה תתחלק ביניהם לח"ש זו היא ס' חכמי המערב ומהר"ש אסבא"ג זלה"ה כתב דהא שררה אינה נמכרת ואינה ניתנת הנ"מ שררה לבדה בלא גוף. אבל שררה עם הגוף נמכרת וניתנת אגב הגוף ועתה נסתפק השואל אם זה הקונה השמינית שנתן כל כח וזכות לאחד מבניו אי אמרי' שכל השררה נגררת אגב השמינית וזכה המקבל בכל השררה שיש למורישו או דילמא לא זכא כ"א בשמינית השררה שכנגד השמיני' שקנה או נימא לא זכה המקבל כ"א בח' מי"ו בשררה שכן היה לבעליה בשעה שמכרו. יורינו מו"ץ הדין בזה: תשובה דבר ידוע שהשררה אינה נמכרת ואינה ניתנת דהוי דבר דאין בו ממש ודמייא למוכר אויר חורבתו וכו' רי"ס רי"ב בחה"מ וזה מוסכם מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים ובנ"ד שנתן הקונה לא' מבניו כל חלק וזכות שיש לו בבה"ך נכלל בכח המתנה ההיא שמינית השררה שיש לה להתלות בשמינית הקרקע שקנה מורישם ושמינית הנשאר בשררה שאין לו במה להתלות אינו נמכר ואינו ניתן וחולקים אותו האחים בשוה ואין שום שכל סובל שנכלל בשמינית הקרקע שקנה מורישם גם שמינית האחר של השררה אחר שאין לו במה להתלות והיא שררה גרידא שאינה נמכרת ונתנת ודיינו לכלול בה תשלום השמינית של השררה הגם שהמוכר שמכר למורישם השמינית לא היה מגיע לו מהשררה. לחלק שמינית שמכר מהקרקע כ"א חלק א' מי"ו. וא"ך איך נכלול בו עד תשלום שמינית מהשררה מכל מקום כיון שנתן לו כל חלק וזכות שיש לו בבה"ך אנו כוללים חלק שמינית כולו מהשררה וזכה מקבל המתנה בו אגב שזכה בשמינית מן הקרקע אך לכלול השמינית האחר אין הדעת סובלתו. ודינו שיתחלק בין האחים חלק כחלק זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ ויראנו מתורתו נפלאות הלא כ"ד החו"פ אצוירא יע"א תקפ"ז לפ"ק בע"א לאב רחמן. חיים פינטו ס"ט דוד חזן ס"ט לפי הנראה מהשאלה הנז' שהבה"ך של בעלים מיוחדים שכן הם כל בתי כנסיות שבמערב והיחיד העמיד את יעקב לש"ץ. בשיטול בשט"ו מחצית ההנאה. דבר ברור הוא שלא זכה יעקב עצמו כלום להוריש לבניו כי אינו כ"א שכיר בא בשכרו לרצון הבעלים. שאפילו בחייו אם ירצו הבעלים להעבירו ולהעמיד אחר במקומו מי יעכב על ידם. שאין דין שררה שאמרו אדם מוריש לבניו ושמעלין בקדש ולא מורידין אלא בשררה שנותנים הצבור לאיזה יחיד בבה"ך של צבור או שאר ענייני הצבור כגון שחיטה וכתובות וכיוצא. אבל יחיד הממנה את חבירו על דבר שהוא שלו אין נקרא שררה כלל. ויכול להעבירו לרצונו. ולכן הזכות שהיתה לאחים בני יעקב לא ירושה מאביהם היתה אלא שרצו הבעלים והניחום עומדים במקום אביהם. ואם רצו היו מעבירין אותם. וממילא מה שנתן א' מהם לא' מבניו בודאי לא נתן לו כ"א מה שהוא שלו לגמרי שהוא השמינית בגוף ושררת השמינית ממילא אתייא. אבל הזכות שהיתה לו מהבעלים שאינה שלו אלא לרצון הבעלים בודאי לא נתן ואין לו כח לתת שאין זה אלא כמוריד אריס לתוך שדהו האם יוכל האריס לתת זכותו לבנו לאחר מותו ואם נתן האם יועיל. ולכן לא זכה המקבל כ"א בשמינית שקנה אביו מהבעלים גוף ושררה ושאר הזכות שהיתה לאביו נשארה לרצון הבעלים. רצו לתת לו לבדו יתנו. רצו יתנו לכל הבנים יתנו. רצו יעבירו את כולן: אמת שאם היה כיוצא בזה בבה"כ של צבור שנתנו הצבור השררה לאחד. וכשמת רצה להוריש השררה לאחד מבניו היותר גדול או היותר ראוי זכה המקבל ואפילו בלא קנין שהרי רבינו הקדוש אמר אעפ"י ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא ונתקיימו דבריו אעפ"י שר"ש היה ראוי למלאת יותר בחכמה וביראה כיון שר"ג גדול והיה ממלא ביראה נתן לו הנשיאות וכן כל השררות הם ירושה ורשאי האב ליתנם לראוי בעיניו ומה גם אם הוא גדול ולכן אם אמר כל חלק וזכות שיש לי בבה"ך גוף ושררה יטול בני הגדול. וראוי למלאת מקום אביו זכה בכל וכל זה מפורש בדברי הפוסקים א"ץ לראיות וע"ד אמת וצדק ח"פ באב רחמן שנת צדק"ת לפ"ק וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן י"ח: שאלה מתיטוואן יע"א. ראובן ושמעון שהי"ל ביה"ך בשות' בהאלמלאח הישן וכשבאו להאלמלאח החדש. עמד ראובן א' מהשות' ושכר בית מהוזלת לעשותה ביה"ך והיה מחזיק ומשתרר בה שמעון ואוכל הנאתה. ומת שמעון ועמד בנו במקומו. ושוב נלב"ע ראובן ועמד בנו ותבע לבן שמעון ונתפשרו שיאכל בן שמעון כל ההנאה כל ימי חייו ואחר מותו יזכה בן ראובן בכל ההנאה ושאלו אם הפשרה קיימת אם לאו. וזה מה שהשבנו: נדרשנו לחוות דעתינו בענין הזכייה הנ"ב שזיכה כהר"ש לכהר"ח אם היא קיימת לפחות לגבי הר"ש מיהת אם לאו. ואת"ל שהיא קיימת לגבי הר"ש אם היא קיימת גם על שאר יורשי בית אביו אם לאו. והנה ראינו מ"ש חכמי עירם ישצ"ו שרוצים לקיימה גם על שאר יורשים ולא נתבאר בדבריהם טעם מספיק: והנלע"ד בכל זה שאם טענת יורשי מהרי"א שמתוך כך נתפשרו וזיכה להם הר"ש היתה שמורישם שכר הקרקע לעצמו. אלא שהוריד לכהר"ח אבי כהר"ש לשרת בקדש בעד שיטול חצי ההנאה והחצי יהיה לו אחר שינטל מר"מ שכי' מקום ואין ביטול לטענתם מצד שהיתה למהרי"א ולכהר"ח אבי כהר"ש בה"ך ישנה בהאלמלאח הישן בשיתוף מכח איזה הסכמה שהסכימו הצבור בעת שנתחדש האלמלאח החדש והאומר שבתי כנסיות הישנים אזדו להו והני מעלמא אתו. ופנים חדשות באו לכאן אין מזניחין אותו וכמ"ש החכמים ישצ"ו בפנים בטענת שאר יורשי כהר"ח א"כ הוא נר' שזכאים הם יורשי מהרי"א בכל הנאת בה"ך הנז' ואפי' בלא זכיית כהר"ש. שהרי לפי המונח