שופריה דיעקב חלק ב קצא

הדין שוה הכא כי התם. הנה נתבאר מזה דלדעת מר"ן ז"ל כל הנך דאין להם חזקה בניהם או הלוקח מהם כשטוענין חזרנו ולקחנו מהבעלים או שבפנינו מכרו הבעלים למורישנו או למוכר לנו עלתה להם חזקה. וגם היורד בתורת מש' בנו או הלוקח ממנו יש להם חזקה. ואפי' הרא"ש מודה בכל זה. ולא פליג הרא"ש אלא באיהו גופיה שלא נשתנה בו דבר. ואי קשייא מהא דכתב מר"ן סי' קנ"ב ואם הביא עדים שהודו הבעלים לאביו שמכרוה או נתנוה לו מעמידין השדה בידו חוץ מבן הגזלן שאע"פ שהביא ראיה שהודו הבעלים שמכרו לו לא עלתה לו חזקה וכו' ע"ך. משמע דדוקא הביא עדים אבל אם טוען בפני מכרת לאבי אינו נאמן אע"ג דאית ליה מגו. ומינה ללוקח מהם דלוקח ויורש כי הדדי נינהו. וא"ך קשו דברי הרמב"ם ומר"ן אהדדי דהכא בלוקח מגוי קא' דנאמן לו' בפני מכרת לגוי מתוך שיכול לו' אני לקחתי ממך. תריץ דודאי הביא עדים דקא' התם לאו דוקא דאי איתא מאי אירייא בניהם. אינהו נמי כי מייתי עדים עלתה להם חזקה. הא ודאי דל"ד הוא אלא דמשום דבעי למיתני סיפא חוץ מבן הגזלן שאע"פ שהביא ראייה שהודו הבעלים שמכרו לו לא עלתה לו חזקה. נקט ברישא דכולן אם הביאו עדים עלתה להם חזקה. ולעולם אפי' בטוען בפני מכרת לאבי נאמן במגו ומרישא שמעינן לה דקא' שאם אכלה הבן ג"ש וטוען שהבעלים מכרוה או נתנוה לו יש לו חזקה. וכיון שכן פשיטא דנאמן בטענה אחרת במגו דהאיך. ולפי"ז הא דכתב מור"ם שם וי"א דאפי' לא הביא וכו' לאו למימרא דהי"א פליגי ע"ד מר"ן דלדעת מר"ן דוקא הביא עדים דליתא אלא דהי"א ביארו הדברים דמ"ש הרמב"ם הביא עדים לאו דוקא אלא משום סיפא נקט הכי וכמ"ש: שו"ר בה"ה דהרמב"ם ז"ל והי"א כל א' נמשך אחר גירסתו בגמ' דהרמב"ם גורס כגירסת רש"י לא צריכה דאמרי עדים וכו'. ואחרים והם התוס' קשייה ליהו על ההיא גירסא דאי איכא עדים מאי אירייא בניהם אפי' אינהו נמי. ולכן שינו הגירסא וגורסין לא צריכה דאמרי בפנינו הודה לאבינו וכו'. וזה מוכיח כדברינו. דלענין דינא ל"פ אלא דהרמב"ם כתב בגי' הגמ'. והש"ס גופיה לאו לדיוקא אתא ולמי' דאי ליכא עדים אלא שטענו בפנינו הודה לא מהני אלא מלתא פסיקתא נקט דאפי' בבאים בטענת אביהם איכא לאוקמי מתני' באמרי עדים בפנינו הודה דבן הגזלן לא מהני ובאינך מהני. ולעולם אינך כי טענו בפנינו הודה נמי מהימני במגו. והתוס' לא ניחא ליהו בההיא גירסא דלא מיתכן ליהו דלימא מתני' כל אלו שאמרו אין להם חזקה בניהם יש להם חזקה במביאין עדים דאי איכא עדים גם הם עצמם יש להם חזקה ולכן שינו הגי' והשתא מא"ח ומא"ח ול"פ וכן נר' מדברי הטור ז"ל שכתב בגי' התוס' ולא הזכיר כלל שהרמב"ם חולק. גם מר"ן בב"י שדרכו להזכיר כל הסברות ובפרט סברת הרמב"ם לא כתב ע"ד הטור שיש בזה מחלוקת כלל שהרמב"ם סובר דדוקא באו עדים רק העתיק על דבריו ל' הגמ' לא צריכא דאמרי עדים בפנינו הודה וסיים זו היא גי' רש"י והתוס' גורסין ל"צ דאמרי בפנינו הודה וכו' ע"כ. ולא כתב כלל שמזה יצאה מחלוקת בין הרמב"ם והטור וסיעתם דלהרמב"ם דוקא באו עדים והטור וסיעתיה אפי' אמרו בפנינו הודה וכו' וכהרמב"ם נקיטי וכמו שפסק בש"ע. מזה מוכח להדייא שאין זה בעיניו בסוג מחלוקת אלא שינוי גירסאות לבד ולענין דינא ל"פ ולכך לא חש להזכיר דברי הרמב"ם כלל הגם דכוותייהו נקיטי' וכמ"ש בש"ע: ומעתה הלכה רווחת. ואת כל ונוכחת. דכל הנך שאין להם חזקה. בניהם יש להם חזקה בין בטוענין שהם קנו מהמערער בין בטוענין בפנינו הודה המערער שמכר לאביהם ואפילו להרמב"ם והריב"ש בשם גדולי האחרונים דהני רבוותא נמי ל"פ אלא אם ירדו הבנים בחיי אביהם שה"ז יורדין ברשות וכמש"ל. ומזה נלמוד ללוקח מכולן בין מאומן בין מאריס בין מיורד לנכסי א"א בין מגוי בין מיורד בתורת מש' בין משותף דכולהו לדעת הרמב"ן והריב"ש אם אין ידוע שירדו ברשות ולמר"ן ושאר הפוס' אפי' ידוע שירדו ברשות עלתה להם חזקה בין בטוענין שהם קנו מהמערער בין בטוענין בפנינו מכר המערער למוכר לנו וע"ע בסמ"ע שם סי' קמ"ט ס"ק כ"ד שכתב וז"ל כתב ב"י בשם תשו' ריטב"א דה"ה אם טען שידוע לו שלקחה הכותי מיש' בחובו ומכרה לו דנאמן במגו ע"ש. ועד"מ יש' ע"ך: ומעתה נבא לנ"ד שטוען אברהם אזאווי שבפניו מכר אליהו ליצחק שותפו ויצחק נתן לו או שידוע לו שלקח יצחק מאליהו שותפו והחזיק הוא שני חזקה דנאמן במגו דאי בעי אמר שאליהו מכר לו: באופן שע"פ עדות החזקה שהחזיק אברהם ג"ש עם טענת אברהם שיודע הוא שלקח יצחק מאליהו ונתן לו עלתה חזקה לאברהם הנז' והותר הספק הא'. ועל הספק הב' אם צריך עד שני על החזקה שהחזיק אברהם הנז'. או שעדות העד המעיד שבפניו מכר אליהו ליצחק. ושבפניו נתן יצחק לאברהם תצטרף לעדות החזקה ומעמידין הקרקע ביד אברהם הנז'. וחפשתי בה' עדות ומצאתי שכתב מור"ם בסי' ל' ס"ז בשם תשו' הרא"ש כלל כ"ט ע"א העיד שראובן נתן לשמעון קרקע בקנין וע"א מעיד ששמעון החזיק בקרקע כראוי מצטרפין דהוי כהודאה אחר הלואה ע"כ. והכי נמי מסתברא שהרי המחזיק בפני המערער ואינו מוחה ה"ז כמודה שמכר למחזיק או למוכר לו ונמצאו כאן ב' עדים שהודה שמכר. ומזה נלמד לנד"ז והותר גם הספק הב': ומעתה קם דינא כדברי החכם הפוסק ז"ל הנ"ב שזכאי אברהם אזאווי ואשתו בכל חזקת החצר הנ"ב. ואין לשלום אזאגירי עליהם כלום. וע"ד אמת ח"פ בטבת פרי תא"ר לפ"ק. הקטן נשבר ונדכה. נגוע מוכה אלקי"ם ומעונה. נגש והוא נענה קטון הוא והוא הצעיר: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן טו"ב. מעי"ת צווירא יע"א: שאלה יעקב היתה לו חצי שררת בה"ך ונלב"ע והניח ב' בנים וירשו חצי השררה הנז' רביע לכל אחד. ואח"ך קנה א' מהאחים שמינית הקרקע מבעלי הקרקע שיש להם ג"כ חצי השררה שנוגע לו לשמינית מחצי השררה שיש לבעלי הקרקע חלק א' מי"ו. והקונה השמינית מהקרקע הנז' נתן לא' מבניו