שופריה דיעקב חלק ב קצ

דילמא כיון שעדות החזקה מעידה על שזכה השותף הרי כאן ב' עדים שזכה. ומעמידין אותה ביד המחזיק. והנה על הספק הא' מצינו בסי' קמ"ט בלוקח מכותי שהוא כמוהו שכשם שאין לכותי חזקה בנכסי ישראל כך הלוקח ממנו אם טוען שלקח מהגוי לבד. אך אם טוען אני לקחתי ממך אחר שלקחתי מהגוי נאמן. וכן אם טוען בפני מכרת לגוי המוכר לי נאמן במגו דאי בעי טעין ממך לקחתי. וכן ביורש בסי' קנ"ב כל אלו שאמרו אין להם חזקה בניהם יש להם חזקה אם טענו ממך לקחנו. אבל אם באו בטענת ירושה מאביהם לא עלתה להם חזקה. ויורש ולוקח כי הדדי נינהו. וז"ל סמ"ע שם בסי' קמ"ט והא דהיה נאמן אם טען כן. [דהיינו אני לקחתי ממך] אע"פ שידוע הוא שבא לידו מהכותי כתבתי טעמו לקמן בסי' ק"ן ס"ג ע"ש. וע"ל ר"ס קנ"ב הכלל שכתב וז"ל כל אלו שאמרו אין להם חזקה בניהם יש להם חזקה כשטוענים חזרנו ולקחנו מהבעלים אף שמודים שבאו לידם מכח אלו שאין להם חזקה וכו'. ע"ש בטור ובסמ"ע. ע"ך. ועיינתי בדבריו בסי' ק"ן והנם צריכים ביאור ובדרישה מבוארים יפה. וזה תמצית דבריו. הנה הטור כתב שם בשם הרמב"ן שהיורד בתורת מש' אפי' ידוע ששלמו ימי המש' אין לו חזקה לעולם. וכן יראה מדברי א"א הרא"ש ז"ל והרב בדרישה הביא ע"ז דברי הריב"ש: שהן מסכימין לס' הרמב"ן שכתב שמסורת בידינו מגדולי האחרונים שאין חזקה מועלת אא"ך ירד מתחי' בתורת מקח. כלו' שאין ידוע שירד מכח משכונא או שכי' או אריסות או אומנות או גזלנות. שכל שאין ידוע כן נקרא יורד בתורת מקח. אבל אם ידוע אין זה יורד בתורת מקח. וכיון שתחילת ירידתו היתה שלא בתורת מקח. שוב אין לו חזקה לעולם. לא הוא עצמו ולא היורד עמו בעוד שהוא מחזיק בה כגון בן אריס היורד ומחזיק עם אביו בזמן אריסותו ומת האב ונשאר הוא מחזיק וטוען שקנה מהבעלים אחר מיתת אביו או מחזיק בנכסי א"א שירד בחיי הבעל וטוען שקנה מהאשה אחר מיתת הבעל או מחזיק בשדה ישראל שהיתה ביד הגוי וידוע שמיד הגוי באה לידו וטוען שאח"ך קנה מהבעלים. כל אלו לא עלתה להם חזקה. ולא אמרו בן אריס ובן אומן יש לו חזקה אלא כשלא ירד עם אביו כלל בזמן שאוה אריס ואומן. אלא שאחר שנסתלקו האבות או מתו. ירדו הם והחזיקו. וכן לוקח מגוי דוקא בשאין ידוע שבאה לידו מיד הגוי כלל. וכן מחזיק בנכסי א"א דוקא כשאין ידוע שירד בחיי הבעל כלל. ואריס ואומן עצמן שאמרו שאם ירדו מאריסותן ואומנותן מחזיקין. דוקא שידוע שירדו מאריסותן ואומנותן. כגון שראינו אריסין ואומנין במקום א' ונסתלקו ממנו לגמרי. ואחר ירידתן וסילוקן ראינו שחזרו והחזיקו מחדש. בזה הוא שאמרו שעלתה להם חזקה דפנים חדשות באו לכאן. וכן גוי שירד לשדה בגיותו ונתגייר והחזיק אחר שנתגייר ג"ש שאמרו שעלתה לו חזקה אם טוען לקחתי ממך אחר שנתגיירתי אינו אלא משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וכאלו לא ירד לתוכה מעולם ע"ט. כל זה כתב הרב בדרישה לדעת הריב"ש בשם הרמב"ן וגדולי האחרונים וכתב שמזה כתב הטור בשם הרמב"ן שהיורד בתורת מש' אפי' ידוע ששלמו ימי המש' אין לו חזקה לעולם. עד שיוודע שנפדית המש' דומייא דאריס ואומן שזכרנו כמו שהוא הכלל בידינו שכל שידוע שירד שלא בתורת מקח אין לו חזקה לעולם. ולפי שהטור כתב ע"ז ומדברי הרא"ש ז"ל יראה כדברי הרמב"ן. וכתב ע"ד הרב בד"מ וכ"כ הריב"ש סי' שכ"ב. שהם הדברים שכתב הרב בשמו כמו שזכרנו. לזה תמה הרב בדרישה דאם איתא דס"ל להטור שדעת הרא"ש כדעת הריב"ש בשם הרמב"ן לגמרי דלאו ביורד בתו' מש' לבד הוא דאין לו חזקה לעולם אלא דכל אינך דאין להם חזקה הדין כן. למה לא כתב זה בשום חד מהנך כ"א ביורד בתורת מש'. ובתחי' סי' קמ"ט הי"ל לכתוב כלל זה על כל אותן שאין להם חזקה. או שיפרש בכל חד מהנך דדוקא אם היתה ירידתן מתחי' בתורת מקח. וכל שלא היתה ירידתן מתחי' בתורת מקח לא עלתה להם חזקה אפי' אם החזיקו אח"כ ובאו בטענת עצמן. ועוד הק' ע"ז קו' הסתירה שמלבד שלא פי' זה רבי' הטור אדרבה כתב באיזה מקומות להיפך משמא דנפשיה ומשם הרא"ש אביו. ולכן העלה הרב ז"ל שדעת הרא"ש והטור דוקא ביורד בתורת מש' ודכוותיה הוא דלא עלתה לו חזקה אפי' החזיק אחר ששלמו ימי המש'. כיון שהיתה תחילת ירידתו ברשות. אבל באינך אפילו היתה תחילת ירידתן ברשות אם החזיק עלתה לו חזקה. ולא כמו שחשב מור"ם בד"מ שדעת הרא"ש והטור לגמרי כהריב"ש בשם הרמב"ם ל"ש יורד בתורת מש' ל"ש כל הנך לא עלתה להם חזקה כיון שידוע שירדו ברשות. דליתא. והטעם להרא"ש והטור לחלק בין יורד בתורת משכונא לאינך. משום דכל הנך אירע בהם שינוי גוף. ומי שאין בו שינוי גוף אירע בו שינוי השם ושינוי ענין דבן אומן ובין אריס ובין מי שירד לנכסי א"א שהחזיקו הבנים ג"ש ודכוותייהו גר שנתגייר והחזיק אחר שנתגייר וטוען שקנה אחר שנתגייר דדמי לבנו של אומן ובנו של אריס ובנו של מי שירד לנכסי א"א דגר שנתגייר כקטן שנולר דמי. וכן יש' הלוקח מגוי דדמי נמי לבן אומן שזה בא מצד האומן שלא היתה לו חזקה. וזה בא מכח הגוי שלא היתה לו חזקה ויורש ולוקח כי הדדי נינהו שכולן גופות אחרים הם ואין אלו הגופות שלא היתה להם חזקה וגם נשתנה שמם ועניינם שזה היה נקרא שמו ראובן ועסקו ועניינו שהיה אומן ובונה בנין זה וזה נקרא חנוך ולא היה אומן מעולם. וכן אריס וכן גוי שלשעבר נקרא גוי ועסקו ועניינו ע"ז ומעשה נכרים. ועכשיו נקרא ישראל ועסקו ועניינו בתורה ומצות ודת ישראל. ולכן אמרו בהם שאם באו בטענת עצמן שהם עצמן לקחוהו מהבעלים נאמנים אעפ"י שראינו שירד בנו של אומן זה ובנו של אריס זה, ובנו של זה שירד לנכסי א"א בחיי אביו שה"ז יורד ברשות. וכן לוקח מגוי ידענו שמהגוי לקח וה"ז יורד ברשות. וכן גוי שנתגייר ידענו שתחילת ירידתו היתה בעודו גוי עכ"ז מהנייא חזקה שהחזיק אח"כ כשטוענין חזרנו ולקחנו מהבעלים משא"ך יורד בתורת מש' שלא נשתנה בו דבר כלל לא בגופו ולא בשמו ולא בעניינו. להכי ס"ל להרא"ש דכיון שידעו שבתורת מש' ירד אע"פ שידוע ששלמו ימי המש' אין לו חזקה זהו תמצית דברי הרב בדרישה. ובזה מובנים דבריו בסמ"ע בסי' ק"ן. ומזה מבואר ג"ך דמ"ש בסי' קמ"ט והא דהיה נאמן אם היה טוען כן אעפ"י שידוע הוא שבא לידו מהכותי כתבתי טעמו לקמן בסי' ק"ן וכו' ע"ך. כוונתו ליישב זה עם דעת הטור בשם הרא"ש שהיא הי"א קמא שהביא מר"ן בסי' ק"ן ביורד בתורת מש' דמאי שנא הכא דמודה הרא"ש ומ"ש התם. אבל לדעת מר"ן שם והיה הי"א בתרא דהתם דקי"ל כוותיה אין צריך טעם לזה שהרי