שופריה דיעקב חלק ב קפט

באופן שהלוקח הנז' מטה ידו וחוזר על המוכר לו להחזיר לו דמי המכר וזכאי כהר"ש הקונה מהיורשת בקרקע משוחרר. ולראיה ביד כהר"ש חת"ף בתמוז יפ"ה לפמ"ה וכל הפירות שאכל הלוקח מיום שקנה כהר"ש בעמוד והחזר קאי לכהר"ש הנז' וכן מה שאכל מיום שלקח עד היום שקנה כהר"ש בעמוד והחזר קאי ליורשת והוא יחזור על המוכר בכל מה שיחזיר. ושריר ובריר וקיים. וע"ד אמת ח"פ בתמוז יפ"ה לפמ"ה וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ט"ו. שאלה מן ארבאט יע"א: על ענין פונדק א' שהיה במדינה בתוך יישוב הגויים. והיה לישראל בו חזקת יישוב. וכשנתגרשו משם על פי המלך יר"ה נשאר הפונדק שמם. וכעת עמדו לבנותו על פי יר"ה. ורצו המחזיקים בו מקודם לזכות בחזקתו שהיתה להם בו כבר. והקהל אומרים שהם יזכו בו כפי התקנה שיש להם שכל חזקה שתתחדש היא לקהל. וזה מ"ש: תשובה. העיקר בזה לענ"ד שאם לא נתחדשה הסכמה מביני העיר על ענין זה אחר שנתגרשו בודאי טענת הקהל נכונה. דמשנתגרשו מיישובן עפ"י המלך יר"ה וניתן להם יישוב אחר להיותם בו עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב ונשאר היישוב הא' לדירת הגוים לבד פקעה זכות כל החזקות שהיו ביישוב הא'. שכל עיקר תקנת החזקה אינה אלא שליטה שהשליטו נ"ן לשלוט בה הישראל כשלו. ולא יוכל אחר לשוכרה מהגוים ולהוציאו. וזה בעוד בני הישוב בישובן. אבל אחר שיצאו בני היישוב ממקומן ונתיישבו במקום אחר ונשאר היישוב הא' לגוים לבדם. חזקה מה זו עושה. ואפי' בקרקע שהיה תחילה של ישראל ונמכר לגוים. וכ"ש בקרקע שהיה של הגוים מעולם. אלא שע"י ששכרו ממנו הישראל תחילה זכה בחזקתו. וכיון שבטלה התקנה כשיצאו מן העיר ופקעה זכות החזקה מאותו היישוב כי נתיישב לדירת הגוים לבדם אם אח"כ נתן המלך מקום מהיישוב הא' שהיה ליחידים תחי' חזקה בו לציבור. או ליחידים לבנות בו חנויות ולסחור בו. או שהגוים בעלי היישוב הא' מכרו או השכירו מאחוזתם שהיה בו חזקה מתחי' לישראל. לאחר לסחור בה. נר' פשוט דאין לא' על הב' כלום שכבר פקעה חזקת הא' ופנים חדשות באו לכאן: אך אם נתחדשה הסכמה בין ביני העיר כשנתגרשו שכל מי שהיתה לו זכות בחזקה בשום מקום מהיישוב הא' תשאר לו כמות שהיתה לשלא יוכל איש נכרי לעולם לקנות או לשכור מהמלך או מזאמ'ע או משאר הגוים מקום שהיתה בו חזקה ליש'. בין חזקת קרקע בין חזקת ישוב. ואם שכר או קנה ורצה הא' לזכות באותה שכי'. או אותה קנייה שזכותו קיימת כמו שהיתה בהיותם ביישובן הא'. ויתברר זה בירור יפה שהיתה הסכמה מזה מב"ד וטובי העיר במעמד רוב אנשי העיר. א"כ הדין עם בעלי החזקות. וממילא בנדון הפונדק ג"כ שהיתה חזקה בו מתחי' לקצת יחדים ולא היה אדם יכול לשכור מהמלך או מזאמא"ע. וכשנתגרשו נשאר המקום שמם. ועכשיו נראית בו זכות כי רצה המלך לעשות בו חנויות לב"ב. הרי הזכות ההיא לבעלים הא' כפי הסכמתם הנז' זהו הנלע"ד בזה. ולרח"פ באלול זמ"ן לפמ"ה וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ט"ז. תשובת שאלה שנשאלתי מעיר רבאט יע"א. בלוקח או מקבל מתנה מאחד מהשותפין אם יש לו חזקה או שדינו כדין שותף עצמו שאין לו חזקה. וזה מ"ש: הובאו לידינו קב"ע הנ"ב עם פסק הח' ח"ע הנ"ב זלה"ה ותוכן הענין מובן מתוך הדברים. שחזקת החצר הנ"ב היתה ידועה מקדם לאליהו לעסרי וליצחק זאווי ועתה מחזיק בה כולה אברהם זאווי חתנו של יצחק. ובא שלום אזאגורי מטיטוואן וקרא ערער על אברהם זאווי כי המציא שטר מכר שבו מכר לו אליהו הנז' בהיותו בטיטוואן מחצית החזקה הנז' שיש לו בעיר רבאט. ואברהם טוען שחמיו יצחק הנז' קנה מאת אליהו המחצית שלו בחובו שהיה לו עליו בעודו בעיר רבאט קודם שילך לטיטוואן ועמדה כל החצר בידו. ושוב כשרצה חמיו לילך לא"י נתנה בקנין. לבתו אשת אברהם הנז' ובכח כן החזיק בה אברהם הנז' מאז שהלך חמיו וע"ט. והמציא אברהם הנז' ע"ז עדות עד א' שהעיד שכך היה המעשה שבפניו מכר אליהו ליצחק מחצית החזקה כשרצה לצאת מן העיר וללכת לטיטוואן. ובפניו ג"כ נתן יצחק כל החזקה לבחו. אך לא בירר שבפניו החזיק יצחק או אברהם הבא מכחו שני חזקה. ועד אחר שהעיד שבפניו החזיק אברהם הנז' יותר משני חזקה כנ"ב. ועוד עד אחר שהעיד כעדות הא' שבפניו היה אוכל אברהם פירות חזקת הבית הנז'. יותר מי"ב שנה. ועוד העידו ב' מעידי החזקה הנז' א' העיד שבפניו הודו בניו של אליהו הנז' אחר מות אביהם ובאו הם מטיטוואן לרבאט. שבאמת מכר אביהם מחצית החזקה הנז' ליצחק. וא' העיד שבפניו אמרו הבנים שמחלו לאברהם בפירות מחצית החזקה הנז' שהוא אוכל מח"ש ומחי"ה ליכול וליחדי. והנה הודאת הבנים פשיטא דלא תועיל ולא תציל נגד הקונה מאביהם בחייו. גם עדות העידים המעידים על החזקה שאכל אברהם פירות בית א' אינה מועילה אלא לבית ההוא שהעידו עליו. וגם לבית ההוא לא תועיל שלא העיד על שני חזקה כ"א א'. ונמצא שלא נשאר בידינו על שאכל אברהם פירות כל החצר ג"ש כ"א א'. ויש להסתפק בזה ב' ספיקות הא' אי תועיל בזה עדות החזקה כל עיקר אפי' היו שני עדים. כיון שידוע שאליהו ויצחק היו שותפים. וקי"ל שותפים אין להם חזקה. אם גם לב"כ כגון יורש ולוקח ומקבל מתנה אמרו. או דוקא להם עצמם. אבל ב"ך יש להם חזקה. ואת"ל דמהנייא עדות החזקה לב"כ מי סגי כגון זה שעד א' מעיד על החזקה ועד א' מעיד שזכה השותף משותפו ולא זכה מכחו אע"פ שאין העד הב' מעיד על החזקה. מי אמרינן כיון שאין שני עדים על החזקה ולא ב' על שזכה השותף אין כאן עדות. או