שופריה דיעקב חלק ב קפו

נאמן. משמע אבל אם אמר קניתי קודם שנתגיירתי אין נאמן במגו דאחר שנתגייר. וכ"כ הסמ"ע שם. וקשה מ"ש מהך דלע"י סי"ו טען זה היש' הבא מכח גוי ואמר בפני לקחה גוי שמכרה לי מזה היש' המערער. ה"ז נאמן בשבו' מתוך שיכול לו' אני לקחתיה ממך. והרי אכלתיה ב' חזקה. ע"כ. וראיתי להרב בדרישה שם בסי' קמ"ט ובסי' ק"ן שכתב דטעמא דלא מהימן גוי שנתגייר לו' שקנה בעודו גוי במגו משום דהוי במגו במקום עדים דסתם גוי גזלן הוא. ע"ש. וקשה א"כ גם ביש' הבא מכח גוי וטוען בפני לקחה הגוי לא יהיה נאמן. ושמא יש לחלק בין הגוי עצמו הטוען בין כשנתגייר. ליש' הטוען כן בעדו שבפניו קנאה. וכיון שהיש' טוען כן יש להאמינו בשבו'. משא"כ בגוי עצמו הטוען דמסתמא משקר להחזיק עצמו בכשרות אפי' בגיותו ושפיר הוי מגו במקום חזקה. אלא דאכתי קשה אהך דסי' קנ"ב אמאי אין ביניהם נאמנים לו' בפנינו הודה לאבינו שמכרה. או בפנינו קנאה ממנו במגו. וראיתי לה"ה שכתב ע"ד הרמב"ם ז"ל שמהם העתיק מר"ן ז"ל דבריו בסי' קנ"ב שהם כפי גי' הרב בגמ' ושוב כתב ע"ז וז"ל. ויש מקשים על גי' זו דאי בשעדים מעידים כן מאי אירייה הבנים. אפי' הם שהביאו עדים שהודו להם מעמידים אותם בידם כמו שנתבאר בראש הפרק. ומתוך קושייא זו שינו הגי' וגורסין לא צריכא דקא' בפנינו הודה לו כלו' שבן האומן ובן האריס אומרים בפנינו הודה לאבינו ונאמנים בכך. מגו דאי בעו אתו בטענת עצמם. ויאמרו שהבעלים מכרוה או נתנוה להם. ולזה הסכים הרשב"א עכ"ל: מזה נראה דרבינו ז"ל והי"א דאייתי מור"ם לפ' לענין דינא אלא שרבינו כתב כפי גירסתו בגמ'. ואפשר דמודה הוא לענין דינא דאפי' בטוענים בפנינו הודה לו נאמנים במגו ואין לחוש במאי דנקט מור"ם הגי' האחרת בלשון וי"א. כי כן דרכו לכתוב בכ"מ שלא נתפרש בדברי מר"ן ז"ל בל' וי"א: העולה מזה דכל הנך דאין להם חזקה בניהם יש להם חזקה. למ' אם באו בטענת עצמן שקנו הם מהבעלים. אלא אפי' באומרים בפנינו הודה לאבינו שמכרה לו וכן בלוקח מהם. ה"ה בבן. וכההיא דיש' הלוקח מגוי וכן אפי' הם עצמם אחר שעבר הזמן שאין להם חזקה כההיא דגוי שנתגייר ואומנים ואריסין ואפוט' לאחר שירדו מאומנותם ומאריסותן ואפוט'. כולהו יש להם חזקה. ועוד אחריני טובא בסי' הנז'. בכולהו כתב מר"ן בלי שום חולק. דאם עבר הדבר שבעבורו לא היתה להם חזקה והחזיקו אח"כ. עלתה להם חזקה: איברא דביורד בתורת משכו' בסי' ק"ן. ראינו לטור ומר"ן ז"ל שכתבו פלוגתא דרבוותא די"א שאין לו חזקה לעולם אפי' אם ידוע ששלמו ימי המשכו. וי"א דאם אכלה ג"ש אחר שכלו ימי המשכו' יש לו חזקה ע"ש. וצריך לידע מ"ש כל הנך דסי' קע"ט. דמודו כ"ע דעלתה להם חזקה אח"ך. ומ"ש הכא דיורד בתורת משכו' וגם בזה ראיתי להרב בדרישה בסי' ק"ן שתי' דשאני יורד בתורת משכו' שלא נשתנה בו דבר וענין כלל. להכי פליגי ביה. משא"ך מאומנים ואריסין ואפוט' וגוי שנתגייר שנשתנה שמם ועניינם. וכ"כ ג"כ בסמ"ע שם בסי' ק"ן לחלק בין היורד בתו' משכו' לבן אומן ובן אריס והבא מכח גוי. ע"ש. ע"כ. ולפ"ז נר' דבנו של היורד בתו' מש' או הלוקח ממנו ג"כ דאישתני גופא יש להם חזקה לכ"ע בין אם באו בטענת עצמן שהם עצמן קנו בין שטוענים בפנינו דלא גרע מיש' הלוקח מגוי וע"כ לפ' רבוותא אלא ביורד בתו' משכו' גופיה דלא אישתני גופא כלל. וציי"מ: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל הלכות חזקת קרקעות ודיני שררות והקדשות. ודיני גא"א: זה הציון בשגגה נכתב כאן ומקומו הוא סמוך לסי' ו' של חלק חוה"מ סימן י"ב. אל מול פני המנורה הטהורה. מוהר"ר יעקב בירדוגו נר"ו האותיות ואשר תבאנה יבואו ויגידו למעכ"ת אודות ראובן שנושא בשמעון סך מה בשטר כוח"ך ובנאמ"ג וכו' וראובן לא מצא לגבות חובו לפי שאין יד שמעון משגת זולת חזקת חנות אחת שמכרה שמעון לזולת וראובן לא היה מצוי בעת המכר. ואח"ך רוצה לטרוף בחובו חזקת החנות הנז'. וכשומעם זאת יחידי סגולה עמדו וערערו על ראובן שאין כח בידו לטרוף מכח הפס"ד שכתב מעכ"ת שאין דין חזקה נוהגת בעיר הלזו. וראובן הביא עדים שלאחר הפס"ד עמדו ומכרו חזקת שני חנויות כאשר יבואו כו"ח תוככי זאת וראובן צווח ככרוכייא לאמר דינא קא בעינא ולית דמשגח. לכן אחלה פני מו"ר בעשר תלות שיורני מו"ץ אם הדין עם ראובן לטרוף בחובו חזקת החנות הנז' או לא. ושכר מעכ"ת כפול בזה ובב"א כי לית דין צריך בשש כ"ד עבדך הנושק ידי אדוניו ממרחק באהבה רבה ע"ה משה ביבאס ס"ט תשובה אני לא כתבתי לכם שאין דין חזקה נוהג אצלכם. אבל כתבתי שאין החזקות שלכם חזקות גמורות כשאר החזקות שבערי המערב ביען שהחזקות שבערי המערב הם בקרקע שהיא של ישראל מתחלה ומכרו לגוי ונשתיירה לו חזקה שאלו הם חזקות גמורות ונקראים חזקת קרקע ודין קרקע גמור יש להם ואין זכות הבעלים נפקעת לעולם. זולת אם מכרו או נתנו בשטר וקנין כשאר כל מי שיש לו זכות בקרקע אבל החזקות הנהוגות אצלכם אינן חזקות גמורות לפי שכל העיר היא של הגוי אדוני הארץ מעולם אלא שהגוי משכיר לישראל וע"י כן זוכה הישראל השוכר הא' בחזקת המקום ואין זה נקרא כלל חזקת קרקע אלא חזקת ישוב ולזה כתבנו לכם זה שנים על אשר שאלתם בראובן שהחזיק בחנות א' ע"י ששכרה מהאלסריף בעל המקום ואחר כך יצא ממנה לרצונו והניחה לגוי והגוי השכירה לשמעון ולוי שהיו שותפים ודרו בה שניהם שנים רבות ושוב נפרדו שמעון ולוי מהשות' ויצא שמעון מהחנות והניחה ללוי ודר בה לוי לבדו אח"ך כמה שנים ושוב רצה לוי למכור זכותו ליהודה וראובן טוען שעדיין זכותו קיימת לכשיצא לוי מהחנות למוכרה לאחר שיחזור הוא לדור במקומו או שיטול הוא דמי המכר גם שמעון טוען שאם זכות ראובן קיימת מוטב ואם לאו הזכות שהיתה לו לשמעון בשותפותו עם לוי תהיה קיימת