שופריה דיעקב חלק ב קפה

כלום ביד הלוה כדי לחזור עליו יערימו סוד על נכסי השותף הב'. וכמ"ש מר"ן בסי' צ"ג סי"ד ע"ש. מכל זה נר' ברור לקוצ"ד שאם לא רצה לישבע שחייב לשלם כדין מזיק. דע"י מניעתו השטר נפסד. והו"ל כמוחל או כדומה שהוא פרוע. כ"ד נאה"ב: הקטן שמואל בן מלכה ס"ט וזה מ"ש אני הצעיר. מקור הבינה והמדע. ולו חכם כדניאל וקהלת. נשמת רוח חיים באפיו. כהה"ר שמואל נר"ו יאיר כצאת השמש לממשלת כי"ר: בדיק לן מר' בהנך תרי ספיקי דיתבי בבתי גואי. ועם היות דכל רז לא אניס ליה. ומה ידענו ולא ידע. וחכמתו גדלה כהימן ודרדע. מ"מ ממדת קונו יש בו גדול נמלך בקטן. ולכן אמרתי אחוה קוצ"ד: בענין הספק הא'. אמת כי לכאורה הראייה מההיא דא' מן האחין וכו' נכונה. שהרי דומים הם שזה בא בכח שטר אביו וזה בא בכח שטר אמו. אבל לכי דייקי' שפיר נר' דאחה"מ לא דמו כלל דהתם מיירי בשט"ח שהשטר הוא העיקר והוא כתוב ע"ש אביהם. שיד כולן שוה בו וזה אין בידו שום ראיה כלל שקנאו מאביו. ולהכי בדין הוא שעליו להביא ראיה להוציא השטר מחזקת אחיו. הלא"ה העמד שטר בחזקת האב הכתוב ע"ש. ואימור שעדיין הוא לזכות כולן. וזה רוצה לגוזלן ליטלו לעצמו שכן חזקת אחין שומטין ומעלימין זמ"ז דבר שיוכל להתעלם כגון שטרות ומטל'. ואפי' נשתהא השטר ביד זה זמן רב אחר מות אביו ואז מוציאו לגבות בו אין לנו לומר להם מדוע לא ערערתם עד עכשיו שיאמרו לא ידענו שגנבו ואף אם ידענו מחוב זה מחיי אבינו חשבנו אולי נפרע או אפי' ידענו שהוא ביד אחינו ולא ערערנו. מה בכך שאין זה דבר שיזכה ויחזיק בו ע"י שתיקתינו. משא"כ בנד"ז שהשטר הוא קניית קרקע וראובן זה אינו בא בכח השטר כלל שאין לו בו שום תועלת כלל ואין העיקר בידו אלא החזקה שהיא הראיה העצומה המאמתת טענות כל הטוענים שקנו קרקע מבעליו וגם זה כא' מהם שטוען שקנה מאמו וראייתו נכונה שאין לך גדולה ממנה. והיא החזקה שהחזיק בשופי כמה שנים בפומבי ובפרהסייא בפני אחיו ולא ערער עליו אדם ואין זה דבר שיוכל להתעלם שיאמר האח לא ידעתי שנטלו כמו בשט"ח. וכיון ששתק ולא מיחה זכה זה ולא שייך בזה דין שותפים ואחין בקרקע אביהם שאין להם חזקה וע"י שאחר שהאח המערער מודה שאין טעם שתיקתו מפני שהוא שותף עמו נעשה כשאר ב"א שיש להם חזקה זע"ז. וכיון שזה החזיק חזקה גמורה ויש לו עמה טענה שקנה מאמו קרקע בחזקתו עומדת וכמ"ש הרא"ש פ' חזקת דכל שיש חזקה לא אמרי' קרקע בחזקת בעליה עומדת אלא בחזקת המחזיק. וא"כ זה שבא להוציא ממנו בטענה שלא ידע שהיתה של אמו ולכך לא מיחה. עליו להביא ראיה שלא ידע דלאו כל כמיניה להאמינו בכך דאטו בעלמא אם יערער אדם על א' שהחזיק כראוי באומרו שלא ידעתי שהיא של אבותי. ולכך לא מחיתי. האם נאמין לו להוציא זה מחזקתו א"כ בטלת דין חזקה שכל אדם יטעון כן. וראיה מפורשת לזה בסי' קמ"ג ס"ב אין כל אלו הדברים אמורים אלא כשהדבר ידוע שלא היה המערער במדינה. אבל אם אין ידוע אין שומעין לו במה שאומר שלא היה כאן עד שיברר בעדים. ופי' הטעם הסמ"ע סק"ה בשם הרא"ש. דכיון שזה החזיק בשופי ג"ש והחזקה נשמעת אפי' במ"א עליו לברר וכו' ע"ש. וה"נ כיון שאומר שטר קניה לזכית. אמי עליו לברר שאין לו ידיעה ממנו. יכל שלא בירר איכא למי' דשטרא ועדים מפקי לקלא. וכ"ש יתמי דידעי במילי דאבוהון טובא. ומסתמא ידע המערער שהיא של אמו. ומדשתק כ"כ זמן ולא בא ליטול חלקו שתיקה כהודאה דמייא שידע שקנה מאמו ולכך היה שותק. וכן נר' עוד מההיא דסי' קמ"ב ס"ב נפל הכותל וכו' אע"פ שסייע שמעון בבנין לא הוי חזקה להחזיק במה שלקח מגבול שמעון. כיון שהיה הסיוע בטעות וכו'. ופי' הסמ"ע סק"ז דר"ל כיון שאנו ידענו שראובן עצמו בטעות הכניסו. שוב אנו מאמינים ג"כ לטענת שמעון שאומר בטעות סייעו. ע"כ. משמע מדבריו דאם אין אנו יודעין שראובן בטעות הכניסו אין לנו להאמין לטענת שמעון שאומר בטעות סייעו. ועליו להביא ראיה שכן הוא דמסתמא יודע הוא מקום כיתלו. וה"נ בנד"ז אין לנו להאמין לטענת שמעון שאומר ששתיקתו היתה בטעות מפני שלא ידע שהיתה של אמו עד שיברר זה בעדים שממה שלא ערער עד שבא כרך שטרות של אחיו לידו אין מזה הוכחה שעכשיו הוא שנודע לו קניית אמי דאיכא למי' דמקודם היה סבור שמקנת אחיו כתובה ע"ג שטר מקנת אמו. או בנייר אחר ביד אחיו ולכך לא היה יכול לערער. ועכשיו שבא כרך שטרית אחיו לידו ופשפש ולא מצא זכות אמו לאחיו כי נאבד השטר או שמצאו ואבדו אז עמד לערער: באופן שלענ"ד טענת ראובן שטוען שקנה מאמו תספיק לו עם החזקה ואין לטעון שיש ידיעה לאחיו מזכיית אמו לו. וזה המערער שטוען שלא ידע הוא שצריך להביא ראיה להוציא הקרקע מחזקת המחזיק. זהו הנלע"ד בספק הא': ובספק הב' עדיין הדבר שקול אצלי. וכשאפנה אשנה בע"ה. כי לע"ע אפס הפנאי בעוה"ר על המחיה ועל הכלכלה. ושלום הבית עדיף. ה' יאמר די לצרותינו ולצרות עמו ישראל. וישוב ירחמנו ברחמיו וברו"ח למען שמו אמן. הקטן נאה"ב תולעת: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן י"א. נסתפקתי ביורד לקרקע בתו' משכו' דקי"ל אין לו חזקה. בן אם יש לו חזקה. וכן הלוקח ממנו: תשובה כתב מר"ן בסי' קנ"ב כל אלו שאמרו אין להם חזקה בניהם יש להם חזקה. שאם אכלה הבן ג"ש וטוען שהבעלים מכרוה או נתנוה לו יש לו חזקה וכו'. ואם הביא עדים שהודו הבעלים לאביו שמכרוה או נתנוה לו מעמידין השדה בידו וכו' ומור"ם כתב ע"ז וי"א דאפי' לא הביא עדים רק שאמרו בפנינו הודה לאבינו שמכרה לו נאמנים במגו שהיו אומרים לקוחה היא בידינו. ע"כ. משמע דלדעת מר"ן והיא דעת הרמב"ם פי"ד מטוען אין נאמנים במגו. וכן בסי' קמ"ט סי"ז החזיק גוי בקרקע ונתגייר ושהתה בידו ג"ש אח"כ. וטען קניתי ממך אחר שנתגיירתי