שופריה דיעקב חלק ב קסז

הן רחוק. ואם הצבור אינם רוצים בשליח אשר יעמיד לוי במקומו ילכו להם באשר יהיה רוחם ללכת להתפלל במקומות אחרים כאשר יטב בעיניהם. ואינם יכולים להכריח ללוי להניח חלקו לאחיו ראובן להעמיד בנו במקומו. וכ"ש אם הצבור רוצים באיש ההוא אשר יעמיד לוי במקומו בודאי לא נשאר לראובן שום מקום לחלוק בזה עכ"ל. והביא ראיה מדברי הרב הגדול הרשב"ץ זקינו ושאר פוס' יעו"ש וגם הסכים עמו הרב אביו ז"ל ושאר חכמי עירו. ע"ש. אלא שבפסקי הא' ז"ל אשר בידינו מכתי' מוהריב"ע ומהריב"ץ ז"ל וסיעתם נמצא שגם בבה"ך של יחיד יש בה דין שררה. ואם הניח החכם הזוכה הא' בנים ראוים ובלתי ראוים יזכה בשררה הראוי לבד. ואף אם יסלקוהו הבלתי ראוים בגוף הקרקע בדגא"א לא יסתלק הראוי הקבוע מן השררה. אך אם יקבעו עצמם הבלתי ראוים גם הם ללמוד או יגדלו ביניהם ובני בניהם ויהיו ראוים. יתוספו עם הראוי הא' או עם זרעו ע"כ. ונר' מדבריהם שהראוי הזוכה בשררה הוא שישאר ש"ץ קבוע ויטול כל הנאת הבה"ך. ולא יטול הבלתי ראוי כ"א שכירת מקום כמה אדם נותן בשכי' מקום זה לעשותו בה"כ. ובזה הוא שיטול הבלתי ראוי כפי חלק ירושתו מחצית או שליש וכיוצא. וטעמם נראה לפי שמורישם זכה בשררה זו מהצבור שנתנו לו כח לבנות בה"ך וליטול הנאתה וכח זה לא נתנו אלא לו ולזרעו אחריו הראוי. וכן סיימו בדבריה' להדייא שכשקבלו הקהל הח' זקינם קבלו אותו ואת כל זרעו. עכ"ל: ולפי"ז נראה דלא דברו הרבנים ז"ל אלא בשבנה הח' מורישם מדעת הקהל. וכמו שהוא המנהג בערי המערב שאין יכול שום א' לבנות בה"כ בלתי רשות הקהל. אבל אם מורישם הא' בנה שלא מדעת הקהל כלל וכנדון הרב בס' חוט המשולש שהיה המוריש מעשירי עם והפריש מקום מביתו ועשאו בה"ך לא להקדש ולא להנאה. אלא להיות לו יד ושם להתפלל בה עם סייעתו בזה ודאי לא דיברו הרבנים כלל. דמה שררה יש כאן. והשררה היא שישליטוהו הצבור באיזה דבר ולא שישתרר מעצמו. ובזה נר' שגם הרבנים יודו שהיורשים יורשים בשוה ראוי ובלתי ראוי. ויכול הבלתי ראוי להעמיד אחר במקומו וכדברי הרב. וכן אם איזה יחיד קנה בה"ב מאחר ונשתרר בו ומת הרי בניו יורשים בה"ך גוף ושררה בשוה שהרי אין בה שררה כלל: ובזה נר' להשוות דברי הרבנים עם דברי הרב הנז' שלא לעשותם חולקים. וגם כי היכי דלא ליהוו דברי הרבנים הלכתא בלא טעמא. ושו"ר להרב מוהר"ר יהודה אנאהורי זצ"ל בפסק א' שהאריך בזה. והשווה דברי הרבנים עם דברי הרב כמ"ש: ומ"מ נר' שאין כל הדברים ענין לשאלה הנ"ב שמסגנון השאלה נר' שהאלמנה הנז' ירשה הבה"ך מאביה כי לא הניח זרע זכר וזכתה בה גוף ושררה. ובכי הא שזכתה האלמנה ודאי שגם הרבנים הנז' שסוברים שאין האל' והבלתי ראוי זוכים בשררה היינו בשמת החכם ונפלה הבה"ב לפני האל' ובניו ראוים ובלתי ראוים שבזה הוא שסוברים שאין האלמנה נוטלת בשררה כ"א בעודנה תחת כבוד בעלה מפני כבוד בעלה. וכן הבנות או הבן הבלתי ראוי שכולם אינם זוכים אלא בשכי' מקום. אבל אם היה במציאות שמת החכם ולא הניח כ"א אלמנה ובנות שכולם אינם ראוים לשררה נראה פשוטי שחולקין גוף ושררה ויעמידו ש"ץ ש"ץ במקומם בשכר ויטול שכרו והשאר יחלוקו. דאל"כ מאן אכיל ליה חילק ובילק. ולומר שתהיה הפקר והקודם זוכה זה לא יעלה על הדעת. וכן המנהג פשוט בכל ערי המערב בכגון זה: ולכן בנד"ז שירשה האלמנה הבה"ך מאביה כי לא הניח כ"א היא והיה הדין נותן שזכתה בגוף ובשררה ע"י שתמנה אחר במקומה עד יגדל בנה או יוליד זרע ראוי. וביני ביני מינתה את חתנה לש"ץ ליטול חלק מה בשכר שירותו ולהביא לה השאר או ליטול את הכל בשכרו כי חתנה הוא. ושוב מתה וירש אותה בנה ומת הבן והניח בת ונשאת. הדבר פשוט שיוכל בעל הבת היורשת את אביה וזקינתה להעביר את הש"ץ בעל בת הזקנה ולמנות אחר במקומו כשתתן לו חלק מה בשכרו והשאר יתן לו לאשתו ולמרבה יהיה לבעל בת הזקנה דין קדימה על ש"ץ אחר שאם יתרצה הוא להיות ש"ץ וליטול כמו שנוטל האחר הוא קודם דכיון שעלה לא ירד ושום חסרון אין לבעל הבת היורשת כיון שהוא עצמו אינו ראוי אלא שרוצה למנות אחר וקרוב זה. לזה נהנה וזה אינו חסר דכופין על מדת סדום. אבל לומר שזכה בעל בת הזקנה לגמרי בהנאת השררה כולה ולא ישאר לבת הבן. היורשת באמת כ"א שכי' מקום. זה לא יעלה על הדעת כלל. וגם הרבנים ז"ל לא דיברו אלא בזרע החכם שזוכים בירושת שררתו מן הדין שזוכה הראוי ולא הבלתי ראוי עד שילמוד הבלתי ראוי או יוליד זרע כשר ויתוסף על הראוי. אבל על איש נכרי שאינו יורש כלל לא דיברו ומה ענין הפקר לכאן והיא של בעלים גוף ושררה שירשה אותם האלמנה והורישתם לבנה ובנה לבתו. וז"ל הרב מוא"ח זלה"ה בתשו' בה"ך של יחיד אין בה קדושה של כולם ויכול למוכרה ולמשתי בדמיה שכרא ולוקח למשתי בה עמרא ואין קדושת בה"ך האמורה בפ' בני העיר אלא בבה"כ של רבים וכמבואר שם ובטור ומר"ן באו"ח סי' קנ"ג. אבל של יחיד אעפ"י שהתפללו בו רבים לא קדיש כיון שלא הקדישוהו בעלים לחלוטין כדין כל ההקדשות ואכתי ממונם הוא למכור ולמשכן וכו' ואע"ג שהתפללו בו רבים הו"ל כסודנא דצר ביה ולא אזמיניה דלא קדיש. ולפיכך כל שלא ירדה לו קדושה אין בה דין שררה של כלום. וגם כיון שממנו הוא לא שייכא שררה דשררה היינו שהשליטוהו רבים על מינוי וגדולה זו. משא"כ בזה שמלך מעצמו על כל הרוצה להסתופף בצל קורתו שאינו אלא כעושה בית דירה לשכר דאיתא בסי' קע"ה ס"ו דהשכר בין האחים היורשים לאמצע ויכול אחד מהאחין שאינו ראוי להעמיד אחר במקומו כרצונו דממונה הוא לכל דבריו. הגע עצמך בא היורש ואסר דריסת הרגל על כל בני בה"ך היכן שררתו של המחזיק. וה"ז אסף רוח בחנפיו. וכן להדייא בתשובת הרב הגדול מוהר"ר שלמה דוראן ז"ל בס' חוט המשולש שאלה ז' והסכים עמו מוהר"ר צמח ז"ל אביו וכל רבני העיר וגדוליה יעו"ש. וכן הוא להדייא בדברי זקינו מורינו הרשב"ץ יעו"ש בתשו' ה' מתשוב' וכן נמצא בפשיטות לא"ז הרב המשבי"ר זצ"ל פשיט ותני דבה"ך של יחיד אין בה שררה של כלום וחולקים כולם בשוה ראוי ובלתי ראוי. ואשה נוטלתה בכתובתה ואוכלת כל הנאותיה. וכן נמשך אחריו מהרי"ט תלמידו זלה"ה. וכן ראיתי בכתב החכם כהרמ"ט זלה"ה שתמיד היה לבו נוקפו ושיניו קהות כחומץ לשיניים לפסוק דין שררה בבה"כ של יחיד עד אשר נתפשטה הוראת הרשב"ץ ז"ל ונגלית לבין החיים עמד בתפלה מתי תבא לידו