שופריה דיעקב חלק ב קסג

הא' הוא עומד לעולם ולכך הצניע השטר. איך לא חשש להחתים עליו ע"ב. אטו לא ידע דע"א לאו כלום הוא. הא ודאי שע"ד לימלך כתבו. ומיד שלקחו מיד הסופר נמלך ולכך לא החתים עליו הע"ב ולא חשש לקורעו לגמרי דכיון שהוא תחת רשותו כקרוע דמי: וזה אמרנו אפי' מן הסתם וכ"ש שעדות יש ביד האל' והיורשים שבפה מלא היה אומר האב הנז' בזמן החיוב הנז' מתוך כעסו ומריבתו עם אשתו. יבא עלי אם לא זאת אעשה לאשה הרעה הזאת שאתן כל נכסי לבני הגדול בחלוקת אמו ואיני משייר לאשתי הב' כלום ומזה בודאי הוכחה גדולה שע"ד לימלך עשה וכבש השטר תחת ידו שאם תשוב האשה הב' יתנחם גם הוא ויבטל הענין ואימור נתנחם וביטל: הרי טעם ב' להריע השטר הנז'. ומתוכו יצאו עוד טעם ג' להריע כח השטר הנז' לגבי האל' מיהת. וכן לגבי שאר בע"ח שעל האב או לקוחות ומקבלי מתנה והוא שניכרים הדברים שהודאתו שהודה שדק' חשבונו כמה שהיה לו בפטי' אמו ומצא שעולה לו סך ב'. אין זה אמת כלל שהרי ידוע לכל באי שער העיר שכשיצא מכאן בשנת הרעב היה נודד ללחם. ונשתתף עם אחרים ויצא לחוץ הוא וביתו. לחזר אחר מחייתו. ונאבד כל ממון השות' ונזקפו עליו. ובקרב ימים נלב"ע אשתו. ועמד בעל העיס' ונקש כל אשר הניח בביתו ונשאר קרוב לסך א' חוב עליו עד שעברו ימים אחר פטירת אשתו ונתפשר עם בעל העיס' למחצה ופרע לסירוגין ועדיין בעל העיס' תובע המחצית שמחל בכח ג"ד שיש לו עליו עוד היום. ועוד היו עליו חובות אחרים שכבר פרע אחר ואחר מות אשתו הנז' יותר מסך ב'. ועוד עדיין עליו עוד היום מחובות שהיו מחיי אשתו הנז' חוץ מהנז' יותר מסך תק"ס. באופן שלפחות יהיה עליו חובות בפטי' אשתו קרוב לסך ד'. ואיך איפשר שבשנות הרעב שיצא נודד ללחם יצליח כ"כ הצלחה כזו שיהיה לו ד' כדי פריעת כל החובות שעליו. ועוד יהיה לו משוחרר ד' אחרת זה לא יעלה על הדעת כלל. ובר מן דין הרי עדות יש מהמכירים בו ובמשאו ובמתנו בזמן פטי' אשתו הנז' שלא היה לו משלו כלום. ובודאי שהודאתו הנז' שקר מפורסם. אלא שרצה להבריח נכסיו מאשתו ב' מתוך כעסו ומריבתו עמה. ולכך עשה בערמה להודות שהיה לו כך ממון ושיש לבנו הנז' בו סך ב' ושהוא מחייב עצמו לו בסך הנז'. ולא יחרוך רמיה צידו והרי זה בכלל תקנת רז"ל שכל מתנה וחוב שיתחייב אדם לבנו או לאחרים שיהיה ניכר לב"ד שעשה להבריח מבעלי חוביו מעשיו בטלים. וכן נמצא בפסקי הא' ז"ל הרבה מזה וכיוצא בו. א'. פסק למהר"מ טולידאנו ולמהר"ח אחיו ז"ל שהשיבו להח' כההרי"ץ צרפתי שכתבו שאם רואין ב"ד שיש ערמה בדבר להפקיע מהאשה. גם אם נתן בחיים בהיותו בריא המתנה בטילה לגבי האשה אם עשאה אחר נישואין ע"ך. ב'. פסק למהריב"ץ ז"ל במשה צרפתי שנתחייב לבנו בסך ד' בחיי אמו כשרצה לייבם אשת אחיו. וכתב שאפי' אם היה מתחייב לו אחר פטי' אמו דאיכא למיתלי שבעד חלוקת אמו נתחייב לו. מ"מ כיון שניכרים הדברים שלהבריח מהיבמה עשה אין מעשיו כלום. ולא יגרע ליבמה מחלקה בשביל החוב הנז' כלום. ג'. פסק לא"ז הרב המרבי"ן זלה"ה בא' שנתחייב לבנו בסך ג' תק"ם. ממנו חוב בעד מה שעולה לו בחלוקת אמו. וממנו מתנה משלו. וכתב ז"ל שכל מעשיו בטלים ואין לבן כ"א לחלוק עם אשת אביו כדין ב' נשים. ע"ע באורך. ד'. פסק למו"ד הרב ז"ל במהר"מ דאבילה שנתחייב לבנו ולבנותיו סך גדול וביטל הרב מעשיו לגבי אשתו אעפ"י שהיתה אמם. ועוד כהנה וכהנה אין להם מספר. וגם נד"ז לדעתינו כא' מהם. שניכרים הדברים בעינינו שלא היה הענין כ"א הברחה מאשתו ואינו כלום מתקנת רז"ל לגבי אשתו מיהת וכן לגבי בע"ח האמיתיים: באופן שלענ"ד השטר הנז' בטל כחרס. ל"מ לגבי האשה ובע"ח אלא אפי' לגבי היורשים ואין לבן הנז' כ"א לחלוק עם אל' אביו ואחיו אחר פריעת החובות האמיתים. מחצה לאל' ומחצה לבן הנז' ואחיו בני הב' שליש לכל א' ותול"מ. ועוד יש מקום לבטל השטר מחמת שהבן היה קטן בשעת החיוב ולאו בר קנין. וצריך לזכות לו ע"י אחר. והודאת האב שהודה שיש בידו משל בנו ב' מחלוקת אמו כבר כתבנו שהדבר מפורסם שיהא הודאת שקר. וה"ז כאו' על עמוד של אבן שהוא של זהב. אלא שאין צורך לזה שהטעמים שכתבנו יספיקו לבטלו והגם שהיה החיוב בקוש"ח קנין אין כאן. שבו' אין כאן. ועד"א ח"פ בל"ג למט'מונים וקיים: מרדכי בירדוגו ס"ט יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ד'. שאלה מעיר רבאט ראובן מעיר רבאט הלך לסחור באזמור ונלב"ע שם ואחר מותו שלחו זקני העיר כל עזבונו לעירו עם קבלת עדויות שנתקבלו לפניהם מג' אנשים מבני העיר שציוה לפניהם הנפטר שנושים בו פ' ופ' כו"כ. ועדות כל אחד כתיוה וחתומה בפ"ע. ויש קצת שינויים בין זו לזו בל' ובענין. וכשהגיעו העדויות לחכמי עירו טענו היורשים שב' מהעדים הם קרובים זל"ז. שזה אחי אביו של זה. וגם שהם נשואים שתי אחיות וכל העדות בטילה. ועוד טענו שאפי' תהיה העדות קיימת כיון שלא נזכר שאמר להם תנו כ"א בעדות ע"א מהם ולא אתם עדי טעני' ליתמי שלא להשביע את בניו הודה: תשובה. ע"ע העדות אם היא בטילה. הנה ידועים דברי מר"ן ברס"י ל"ו בשם הרמב"ם פ"ה מה' עדות בעדים רבים שבאו להעיד ונמצא א' מהם קרוב או פסול שבודקין אותם אם נתכוונו להעיד ואם אמרו שראו המעשה ביחד ונתכוונו להעיד העדות כולה בטילה אפי' לא העידו. והרמ"ה הביא דבריו הטור ז"ל סובר דה"ה הגידו ביחד אעפ"י שלא ראו ונתכוונו ביחד. ודעת הרא"ש היא דעת הי"א שהביא מר"ן שם דתרתי בעינן ראו ונתכוונו להעיד ביחד והגידו ביחד. ובסי' נ"א סי"ב כתב מר"ן עוד שטר שהיו עדיו מרובים ונמצא א' מהם קרוב או פסול. או שהיו בהם ב' קרובים זל"ז והרי אין העדים קיימין כדי לשאול אותם אם יש עדות ברורה שכולם ישבו לחתום שהרי נתכוונו להעיד ה"ז בטל. ואל תתקיים העדות בשאר שהרי אפשר שחתמו הכשרים והניחו מקום לגדול לחתום וכו' עכ"ל. והוא ל' הרמב"ם פ"ה הנז'. ואח"ז כתב מר"ן אם נפסל ע"י חתי' הפסולין אם הכשרים זוכרים העדות ע"י ראיית השטר יכולין