שופריה דיעקב חלק ב קס

ופשוט הוא דלמאן דפטר בין מש"ד בין משבו' היסת פטר. וכמו שכן היא דעת הטור ז"ל דסובר דפוטר כמבואר בדבריו בסי' ע"ה ובסי' פ"ד. ולדעתינו לא נזכרה סברה זו כלל לשום מ"ד דאינו פוטר אלא מש"ד ולא משבועת היסת. דמ"ש הטור והרב"י בשם בעה"ת בס"ס פ"ד דאינו פוטר משבו' היסת. הוא משום שסובר דגם מש"ד אינו פוטר וכמ"ש הרב"י בסי' מ"ו שדעת בעה"ת כדעת הרמ"ה שסובר דאינו פוטר ע"ש. ורב מתתיה שכתב גבי ע"א אומר תנאי וע"א או' וכו' שפטור מש"ד וחייב היסת לאו משום דאין ע"א המסייע פוטר מהיסת שהרי הטור פסק כוותיה. אעפ"י שהוא סובר להדייא דבכל גוונא פוטר. הא ודאי דבעלמא ס"ל דפוטר גם מהיסת. אלא דגבי עדים המכחישים הוא דס"ל דאינו פוטרו אלא מש"ד להכחיש את העיד. אבל אינו פוטרו מהיסת כיון דאיכא עד אחר המכחישו וכמש"ל בשם הב"ח. ועיין הרב ש"ך סי' פ"ז סקט"ו דאין סברה לומר בשום מקום דע"א פוטר מש"ד. ואינו פוטר מהיסת. דאיפכא מסתברא דהא הרמב"ן והר"ן והנמק"י ס"ל דע"א פוטר משבועת התקנה ואינו פוטר משבו' שומרים ומודה מקצת ע"ש. באופן שהדין אמת בנד"ז שהיה עליו שבו' היסת ויש ע"א המסייעו פוטרו משבועה: אך מ"ש החכמים י"ץ דהכא לא היה עליו כ"א חרם. והשתא דאיכא עד א' פוטרו אפי' מחרם. ודעתם דעד כאן לא כתב הטור והביאו הש"ך בסי' פ"ז דאפי' כשעד א' פוטרו משבועה מ"מ יש לו עליו חרם אלא בשהיה עליו חיוב שבועה מתחילה. ולא בשלא היה עליו מתחילה כ"א חרם לבד. אמת שנראין הדברים כן (א"ה עיין ש"ך סי' ע"ה ס"ק א' וצ"ע) אם היה כדבריהם שלא היה עליו בנד"ז כ"א חרם. שאינו אלא תקנת האחרונים וגם רבינו הטור לא דיבר להדייא כ"א בשהיה עליו חיוב שבועה ואפי' למ"ש חכמי צפרו ישצ"ו שהדבר תלוי במחלוקת ודעת הטור דגם בשלא היה עליו כ"א חרם אין ע"א פוטרו מ"מ כיון דמהרי"ו חולק הרי כתב הש"ך בסי' פ"ז ס"ק יו"ד בשם כמה פוסקים דכל היכא דאיכא ב' דעות אם חייב שבועה דלא עבדינן עובדא לחייב שבועה ע"ש. ומינה נר' למילף בק"ו או במה מצינו לחיוב חרם שאינו אלא תקנת האחרונים: אך נר' דבנד"ז חיוב שבועת היסת היה על המלוה דלא גרע מההיא דסי' ע"ה סכ"ב. מצאתי בפנקסו של אבא שאתה חייב לו מנה. וברור לי שהוא כתב ידו. יש מי שאומר דמשביעין אותו שבועת היסת. וכתב הסמ"ע שהיא דעת הי"א בתרא דסכ"א ע"ש. דקי"ל כוותה לפי הכלל שבידינו. וכמ"ש חכמי פאס ישצ"ו. ומה גם שלא הביא מר"ן סברת החולקים משמע שדעתו לפסוק כן. ויותר נר' ברור דבכגון נד"ז. גם הי"א קמא מודים דחשיב טענת בריא מה שמוציא כתי' הלוה אעפ"י שאינו יודע אם פרע אם לאו כיון שעיקר ההלואה ברורה ליורש בהודאת הלוה. שהרי טעם הי"א קמא הוא משום דלא ראה היורש ההלואה או ההודאה. והו"ל כמשיב אבידה. וכמ"ש הסמ"ע והש"ך שם ע"ש. והכא הא איכא הודאת הלוה בכתב ידו. ואין כאן משיב אבידה וחשיב שפיר טענת בריא. ואפי' לי"א קמא חייב שבועה. ועיין עוד במ"ש הש"ך ס"ק פ"ב. דלר"ש כל שידוע ליורש שהיה חייב לאביו משביעינן ליה אפי' אין ידוע שפרע והט' דאמר לי אבא או מצאתי בפנקסו. ולרבינו ברוך כל שיש רגלים לדבר ועשוי להסתפק משביעינן ליה והט' דאמר לי אבא וכו'. והכא אין לך ידוע ליורש שהוא חייב לאביו גדול מזה. וכ"ש שיש בזה עד כל מרבה רגלים שהיה חייב לו ע"י כתב ידו של הלוה: באופן שבנד"ז נר' פשוט שהיה על הלוה שבועת היסת אלא שעד א' פוטרו. וכיון דהיסת דינא דגמרא ותקנתא דר"ן ופיטור השבועה גופיה תלוי במחלוקת. ואפי' הסוברים דפטור כתבו להדייא דחייב חרם וכמ"ש רבינו הטור והש"ך. וגם מהרי"ק אי' דלא דבר כ"א בשלא היה עליו מתחילה כ"א חרם מי יוכל להרהר ולפוטרו גם מחרם. זהו הנלע"ד בזה. וצור ישראל יצילנו משגיאות אכי"ר. וע"ד אמת ח"פ מכנאסא יע"א בשלהי אלול המרוצה משנת פד"ה אלהים את ישראל לפמ"ה וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל וחתמו הרשט"ו והרמב"ן ישצ"ו. סימן ב' שאלה. יורשי ראובן הוציאו שטר נגד שמעון לזכות לוי וע"ג שטר מסי' בעד א' לזכות ראובן ותבעו יורשי ראובן ליורשי שמעון לפרוע וטענו יורשי שמעון דמסי' בעד א' לאו כלום היא ולאו בעל דברים דידהו הוא: תשובה נר' שהדין עם יורשי ראובן דאף ע"ג דקי"ל דאם אין שטר מסי' ביד הלוקח אינו נאמן לענין תביעתו. ואפי' אם השט"ח ביד שליש ומעיד שזכה בו הלוקח משעת מסי' אינו נאמן נגד הנתבע וכמ"ש מר"ן ומור"ם בסי' ס"ו סי"א. הרי כתב שם הש"ך דלפו' דס"ל דאפי' היכא דלא הו"ל למידע הוי משויל"מ. ה"ן הוי משויל"מ כיון דאיכא עד א' שהוא השליש. ואע"ג דלא הו"ל שמכרו. ומור"ם שם איירי בשהשליש קרוב או פסול. ע"ש. וא"כ הכא דאיכא עד א' כשר שנמכר השטר ללוקח הו"ל לוה מחוייב שבועה להכחיש את העד שלא נמכר לו ואינו יכול לישבע לפי שאינו יודע ומשלם. וגם יורשיו חייבים לשלם. ואין לחלק בין השליש דמעיד ע"פ להכא שמעיד בכתב. וכדמ"ו בסי' נ"א ס"ב דבמוציא שטר בע"א נמי הו"ל לוה משויל"מ. ע"ש: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ג' טופס נוסח קב"ע ושט"ח הוזקקנו להעתיקם כדי לכתוב עליהם פס"ד לעיר וואד'זאן יע"א. בתלתא כחדא הוינא ואסהיד קדאמנא הי' עזוז דאנינו בתוע"ג וברורה. באיין הווא מסא מעא הי' אהרן אסודרי מן הינא מן מכנאס לגרב פרעב שעבר לתפ"ץ. וכא יעארף בטיב באיין אהרן הנז' גיר מסא לגרב כאן עני מרוד. לאיין הווא עמר עליה באם יביע וויסרי. ומסא מעאה לגרב. ומא אהרן הנז' מא כאן סי ענדו אפי' פרוטה של נחושת. ועוד בירר