שופריה דיעקב חלק ב קנט

שאלות ותשובות לחלק חושן המשפט הלכות עדות סימן א'. שאלה מטיטוואן. ע"ע יורש שהוציא כתב יד הלוה שהוא חייב לאביו כו"ך והלוה טוען פרוע ויש עד אחד המסייעו שהודה המורש שנפרע. וכתבו חכמי טיטוואן שע"א פוטרו משבועה. וגם מחרם. כי גם מתחילה לא היה על הלוה כ"א חרם. וחכמי פאס כתבו שאינו פוטרו כ"א משבועה. וחרם מיהא חייב וחכמי צפרו כתבו שהדבר תלוי במחלוקת שהרב כנה"ג כתב בשם מהרי"ו בסי' ע"ה אות י"ט היה חייב חרם והביא ע"א שמעיד בדבריו פוטרו ע"ך. וכתב הכנה"ג שדעתו שאפי' היה עליו שבועה מתחי' והביא ע"א פוטרו גם מחרם. ודלא כהטור ז"ל. וזה מ"ש להשיב להם: תשובה לענין עד א' המסייע אם הוא פוטר. אין דעת מר"ן בש"ע מכרעת כמאן נקיט להלכה כי לא נתבאר יפה בשום מקום בדבריו אם הוא מכריע כדעת האומר דפוטר או כדעת הא' דאינו פוטר. דממ"ש בסי' קמ"ה ס"ד דחייב המחזיק שבו' היסת. אין ראיה שסובר כדעת האו' דאינו פוטר. שהרי גם רבינו הטור הסובר דפוטר מש"ד ואין עליו כ"א חרם כמ"ש בסי' ע"ה וגם היכא דאין עליו כ"א שבועת היסת כתב בסי' פ"ד דפוטר. כתב בסי' קמ"ה כדברי הרמב"ם ומר"ן דחייב שבועת היסת ע"ע. ומוכרח לו' כמ"ש הב"ח והט"ז דהתם אינו מסייע ממש. ובזה אין להוכיח מזה להרמב"ם ז"ל שיהיה סובר דאינו פוטר דליתא וכמ"ש ודלא כבעה"ת. ומ"ש הרב"י בסי' ע"ה שהרמב"ם חלוק הוא לפ"ד בעה"ת וכמ"ש שם בדבריו להדייא. גם ממ"ש בסי' פ"ב סי"ב דבע"א אומר תנאי. וע"א אומר לא היה תנאי נשבע הלוה וכו'. והם דברי רב מתתיה שהביא הטור שם ובסי' כ"ט ובסי' מ"ו. והן הם ג"כ דברי מר"ן בסי' מ"ו במ"ש. ואין כאן אלא עד א' וכמ"ש הסמ"ע שם ע"ש. אין ראיה ג"כ שהוא סובר כדעת האומר דאינו פוטר שגם בזה הרי גם הטור שסובר דפוטר כתב כן. ומוכרח לומר דשאני התם ג"כ דאינו מסייע ממש. כיון דאיכא עד אחר המכחישו ולהכי אע"ג דפוטרו מש"ד. היסת מיהא חייב. וכמ"ש הב"ח שם בסי' כ"ט ע"ש. ועיין עוד הש"ך שם בסי' מ"ו שכתב דגם מה שפוטר שם מש"ד לדעת רב מתתיה והטור לאו משום דבעלמא ע"א פוטר אלא דאפי' לא היה ע"א פוטר כיון דאיכא ע"א המכחישו אין כאן עדות כלל ואין עליו ש"ד. אלא. שנשבע היסת כמו בכל טענות טוען ונטען ע"ש. וממ"ש מר"ן ברי"ס רכ"ב אין ללמוד כלל דס"ל כמאן דאמר פוטר. שהרי לא ביאר בדבריו כלום אלא שהעתיק לשון הרמב"ם פ' ך' מהל' מכי' שכתב בסתם ה"ה עד א' בלבד וכו' ותול"מ. ואיפשר שר"ל ומחייב לזה המסייעו שבועת היסת. אמת שהטור שם כתב כן מדנפשיה לשיטתו דע"א פוטר. והביא דבריו שם הסמ"ע על דברי מר"ן. וגם הרב המגיד פי' כן בדברי הרמב"ם שר"ל שפוטר לזה המסייעו ע"ש. והעתיק דבריו שם בב"י בסי' רכ"ב ע"ש. אך ראינו למר"ן שם בכ"מ. ובב"ה שם בסי' רכ"ב. תמה על ה"ה בזה. וז"ל. ועוד יש לתמוה עליו שכתב שלדעת רבינו ע"א המסייעו פוטרו משבועה. ואין שום גילוי בדברי רבינו לומר שיסבור כן עכ"ל הרי מבואר דלדעת מר"ן ז"ל אין משם ראיה כלל דע"א פוטר והסמ"ע שהעתיק דברי הטור ע"ד מר"ן הוא לשיטת ה"ה שפירש כן בדברי הרמב"ם ובפרישה הביא דברי הכ"מ שאין גילוי בדברי רבינו שיסבור כן ע"ש: ועוד תדע שאין ראיה משם שהרי הרב"י כתב בסי' פ"ד ובסי' ע"ה שלדעת בעה"ת. הרמב"ם סובר דאינו פוטר מההיא דסי' קמ"ה דנשבע המחזיק וא"כ מחליפא שיטתיה דהרמב"ם. דהא הכא סובר דפוטר הא ודאי דאין ראיה משם כלל. גם ממ"ש מר"ן בסי' ל"ז ס"ו אם טען וכו' ולפטור משבועה וכו' אין ראיה דס"ל למר"ן דפוטר. דהתם לא נחית להאי דינא. ולא נחתי אלא לענין דשותף נאמן להעיד לחבירו. ואיפשר דמ"ש ולפטור משבועה היינו למאן דס"ל דפוטר. וכמו שהביא שתי הסברות בסי' ע"ה ובסי' פ"ז: באופן שאין הוכחה מדברי מר"ן בש"ע בשום מקום כמאן נקיט להלכה. ואין לנו סמך בזה כ"א על קבלת הראשונים ז"ל. דבהא ניקיטינן כי"א קמ"א דסי' ע"ה וסי' פ"ז דע"א המסייע פוטר משבועה. משום דמסתבר להו טעמייהו דאם ע"א מחייבו שבועה דין הוא שיפטרנו וכמ"ש הטור וב"י בטעם הי"א ע"ש