שופריה דיעקב חלק א צח

זה חזרו לקרותה בשם רבקה עד שהורגל בפי הרוב שלא לקרותה כ"א בשם זה ומיעוט דמיעוטא הוא שקורא אותה בשם ריק'ה א"כ לנד"ז הוא ממש האי עובדא דאיתא בש"ס בההיא דהוו קרו לה רובא מרים ופורתא שרה לכתחילה לכ"ע צריך לכתוב מרים וכל שום שיש לה. ולא שרה וכל שום שיש לה. ואם שינה וכתב שרה וכל שום שיש לה בזה אתאן לפלוגתא דרבוותא. דלדעת התוס' והרא"ש והטור והרמב"ן כשר בדיעבד והרשב"א כתב דהכי משמע בירושלמי ובתוספתא. ושכך הסכימה דעת ר"ת אלא שהוא חלוק בדבר. וכתב שנ"ל דהוחזק בשני שמות במקום א' מגרש לכתחילה באיזה מהם שירצה ואינו חושש. דדוקא כשהוחזק בשני שמות ובשני מקומות כגון מקום כתיבה ומקום נתינה ומשום לעז. אבל במקום אחד ליכא למיחש ללעז כמבואר כ"ז בב"י בסי' קכ"ט ע"ש. אמנם לדעת הרמב"ם ז"ל דכוותיה נקטינן לענין הלכתא אפי' בדיעבד פסול וכמ"ש הש"ע בסי' קכ"ט ס"ב ע"ש. א"כ בנד"ז דרובא היו קרו לה רבקה. ופורתא ריק'ה ולא נכתב בגט כ"א שם ריק'ה ודאי הוא דפסול. דאע"ג שכתב וכל שום הרי עשה הטפל עיקר והעיקר טפל: אלא דאכתי יש לצדד ולומר דאפי' לדעת הרמב"ם ז"ל לא אמרינן הכי רק היכא דהוחזק בשני שמות כא' בב"א וכגון שקראו לו ב' שמות ביום המילה לאיזה סיבה או לבת בעת הלידה שאזי שני שמות הללו שקולין הם. וכולם עיקריים לאדם זה. ואלו היו קוראים לו בשני שמות הללו בזוהי ודאי דצריך לכתוב שניהם בגט להדייא ולא לכלול שום א' מהם בוכל שום. אלא היכא שנטו הרוב אחר אחד מהם ולא היו קורין אותו בשם האחר אלא המיעוט לבד. בזה הוא דאמרינן דאזלינן בתר רובא והשם השגור והרגיל בפי הרוב הוא העיקר והוא הוא שצריך לכתוב בגט. והאחר יכלול בוכל שום. כיון שנעשה טפל לגבי האחר. אבל אם מעיקרא הוחזק בשם א' לבדו זמן מה. ואח"ך נתחדש לו שם אחר מחמת איזה סיבה ולא מחמת חולי ודאי הוא דשם הא' במקומו עומד. אפי' אם קרו ליה רובא בשם בתרא. דכיון שהוחזק בשם א' מעיקרא הוא העיקר והב' טפל דלא נתכוונו בשם זה לעקור הא' ממקומו אלא לתוספת בעלמא לאיזו סיבה שהיתה להם. דדוקא כשנשתנה מחמת חולי הוא דאמרי' שם השינוי עיקר. אפי' אם קרוי ליה רובא בשם א' דלא באו אלא לעקור השם הא' כדי לבטל הגזירה. אבל שם המתחדש לאדם לאיזו סיבה אחרת אין כוונתם לעקור הא' אלא להוסיף עליו ולעולם הא' כדקאי מעיקרא קאי השתא. אפי' אם רובא דעלמא גרירי בתר בתרא. ויש לזה סעד מדברי הריב"ש ז"ל בסי' מ"ג שכתב דטעם הדבר גבי גר שכתב שם גירותו דכשר בדיעבד ולא אמרינן הכי במומר משום דהוחזק בשם זה ראשון ע"ש וכן נר' ג"כ מדברי הרב ד"ן בחא"ה סי' מ"ד בענין חנה שקורין לה חנונה כיצד כותבין אותו בגט וז"ל הצ"ל בקיצור. ודאי שהוא שם בפני עצמו בלשון ערבי. ויש קוראים שם זה מעיקרא בעת הלידה והוא שם עיקרי ולכן בבא לידינו מעשה לכתוב גט לאשה ששמה חנונא. חוקרין אם נקראת בעת הלידה חנה וע"י געגוע קראוה חנונא רואים אם לפעמים קורין אותה חנה כותבין חנה דמתקרייא חנונא. דכיון שלא נעקר השם הא' לגמרי הוייא ראשון עיקר והב' טפל. וכמ"ש מהרי"ט בא"ה סי"א שכותבין שמחה דמתקרייא שמחולה. ואומר אני דטעמא הוא דה"ז דומה למי שנשתנה שמו מחמת חולי דאמרי' ששם ב' עיקר והא' טפל אע"ג דרובא דעלמא קרו ליה בשם א'. דכשנשתנה שמו מחמת חולי מתכוונים לעשות שני עיקר. אבל הכא לא נתכוונו לעשות שם ב' עיקר אלא קוראים לו ב' מחמת געגוע או לסיבה אחרת. ושם א' במקומו עומד לכן שם שני הוא הטפל אע"ג דרובא דעלמא קרו ליה בשם ב' וא"כ כיון דידוע ששם הא' העיקרי הוא חנה כותבין חנה דמתקרייא חנונא זולתי אם נשתקע השם הא' לגמרי מכל וכל ואין גם אחד קורא אותה חנה כי אם חנונא לבד ולא יזכור שם א' כלל עכ"ל הרי מבואר דאפי' הם שני שמות גמורים וכל א' מהם הוא שם העצם בפ"ע כל שלא היה שינוי זה מחמת חולי אלא מחמת סיבה אחרת השם הא' הוא העיקר והשם הב' הוא הטפל. אע"ג דרובא דעלמא קרו לה בשם בתרא. ואע"ג שהרב כתב דצריך לכתוב שניהם ועל הא' כותב פ' ועל הב' כותב דמתקרייא. ובנ"ד לא הזכירו שם ב' כלל. מ"מ כיון שכבר בירר הרב שהא' הוא העיקר א"כ אפי' לא כתב הב' להדייא אלא כלל אותו בוכל שום כשר כיון שהוא טפל: אלא דלכאורה דברי הרב הם תמוהים וכמעט הם היפך ש"ס ערוך מההיא דהוו רובא קרו לה מרים ופורתא שרה. שהשם השגור והרגיל בפי הרוב הוא העיקר. והאחר הוא הטפל. ובמאי מוקי ליה הרב להאי עובדא אי מיירי בנשתנה שמו מחמת חולי הרי קי"ל שם השינוי הוא העיקר ואפי' אי קרו ליה רובא בשם קמא. ואי מיירי בנשתנה שמו מחמת ד"א הרי כתב שהשם הא' הוא העיקר אפי' אי קרו לה רובא בשם בתרא. ואיפשר לו' כמ"ש דהתם מיירי כשהוחזקה בשני שמות בב"א ושקולים הם ולהכי אזלינן בהו בתר רובא. דבלא"ה לא שייך לומר זה טפל לגבי חבירו דהא כהדדי נינהו לגבי דידיה: שוב ראיתי למר"ן הב"י בסי' קכ"ט והב"ש בסי' הנז' סקל"א ובאות שי"ן משמות הנשים. באשה שנקרא שמה בעת הלידה שמחה. ואח"כ נקראת אילגריאה דאזלינן בזה בתר רובא ואותו כותבין עיקר ועל האחר כותבין דמתקרייא. כההיא דקרו לה רובא מרים ופורתא שרה דכך לי שם שהוא פירוש העברי כמו שם אחר עכ"ל הב"י ע"ש: ומזה מבואר היפך מ"ש בההיא דהוו קרו לה רובא מרים דאוקימנא לה בשהוחזקה בשני שמות הללו בב"א אבל אם הוחזקה בהם בזה אחר זה הא' עיקר. דהא ההיא דאייתי מר"ן ז"ל בשהוחזקה בזא"ז איירי כמבואר בדבריו דבשעת הלידה קראו לה שם א' ואח"כ קראו לה שם ב' ומדמי לה להאי עובדא דמרים ושרה. וזה היפך ג"כ דברי הרב ד"ן דכתב דשם א' עיקר כל שלא נשתנה מחמת חולי: אמנם כדי לישב כ"ז מוכרחין אנו לצדד עוד ולומר דלא אזלינן בתר רובא אלא היכא שהשמות הללו שהוחזק בהם אינם דומים זל"ז בלשון ובמבטא וכההיא דאייתי הש"ס דרובא הוו קרו לה מרים ופורתא שרה ששמות אלו אין להם שום דמיון כלל לא בלשון ולא במבטא בזה הוא דאמרי' דשם הרגיל והשגור בפי הרוב הוא העיקר ומשום לעז כדי שלא יאמרו אין זה הוא המגרש או המתגרשת. ומההיא דאייתי מר"ן הב"י נר' דאפילו תהיה משמעות שניהם שוה