שופריה דיעקב חלק א צז

הריב"ש ז"ל סי' מ"ג דאע"ג דבמומר שכתב שם גיות וכלל שם יהדות שהוא עיקר בוכל שום הגט פסול בגר כשר מפני שהשם ההוא היה מוחזק בו ראשון ע"ש. נר' מדברי הרב דכל שכתב השם שהוחזק בו ראשון אעפ"י שעתה נשתקע. ואעפ"י שכתב ג"ך וכל שום. שעושה העיקר טפל והטפל עיקר וכמ"ש בב"י אפ"ה כשר. דע"כ לא אמרנו דאם כתב הטפל וכלל העיקר בוכל שום פסול. וכמ"ש מר"ן בס"ב ע"ש. ובב"ש. אלא כשהיו לו שני שמות כא' כההיא דהוו קרו לה רובא שרה ופורתא מרים דהיינו שבזמן אחד היתה נקראת כן ומעולם לא הוחזקה בשם א' לבדו בהא הוא דבעינן שיכתוב שם העיקרי שהוא השם שקורין לה רוב העולם ואם כתב השם הטפל וכלל העיקרי בוכל שום פסול. אבל אם הוחזק בשם א' לבדו זמן מה ואח"ך נשתנה אעפ"י שנשתקע השם הא'. עדיין גם הוא עיקר. ואם כתבו וכלל השם הב' בוכל שום כשר. דומייא דגר. ומ"ש הרב ב"י בנשתנה שמו מחמת חולי ונשתקע השם הא' דצריך שני גיטין וכו'. יע"ש איפשר דהיינו לכתחי' וכמ"ש שם בב"י אבל בדיעבד איזה מהם שכתב כשר. ומינה לנד"ז שהוא מקום עיגון ושעת הדחק הרבה והוי כדיעבד שהעידו עדים ואמה ואחיה שניהם נאמנים לענין השם וכמ"ש בב"י בשם כמה רבוותא ע"ש שמתחילה נקראת ריק'א ע"ש זקינתה. וכך היו קורין לה מתחילה אלא כשאח"ך כשהתחילו ב"א לדבר עמה ולקרוא לה שינו שמה לרבקה שחשבו שהיא היא וגם היא היתה חושבת כן. והיתה מקפדת שלא לקרותה כ"א רבקה. ומפני כן נקבע לה שם רבקה. כיון שהוחזקה תחילה בשם ריק'ה הגט כשר: ואפילו תהיה דעת הרב"י כדעת הלבוש דבנשתנה ונשתקע פסול ושאני גר כמ"ש ט"ז והב"ש סקל"ז ע"ש. מ"מ אכתי איכא לפלוגי בין נשתנה מחמת חולי שהיה בהסכמה לעקור השם הא' ולהחליפו באחר לנשתנה מחמת דבר אחר. ובנד"ז שנשתנה מאליו מחמת טעות בני אדם ולא היתה שום הסכמה ע"ז להחליף זה בזה. וכ"כ הרב ב"ש ס"ק הנז' דיש חילוק בין נשתנה מחמת חולי לנשתנה מחמת ד"א כגון מחמת שחוק. או כההיא דאיתא בש"ס יוחי וקורין לו יוחון שהיה משנה שמו מפני החובות. דבנשתנה מחמת ד"א כגון מחמת שחוק לא נעקר השם הא'. ואין לכתוב ודמתקרי ע"ש וכן בס"ק ל"ג כתב בשם מהריק"ו ומהר"מ מינץ דע"כ לא אמרינן בנשתנה שמו דשם שני עיקר אלא בנשתנה מחמת חולי ולא בנשתנה מחמת ד"א ע"ש ומשמע די"ל אלא אדרבא שם א' עיקר או ששניהם עיקר ואיזה מהם שכתב כשר. ואעפ"י שכתב דבתשו' רמ"א ס"ל דמקדימין השם השני. איפשר דלענין קדימה דוקא קאמר אבל בדיעבד אם כתב השם הא' כשר דומייא דגר. דגר לנשתנה מחמת חובות דמי דאם יחזור לסורו עדיין שמו עליו. וגם עכשיו עדיין שמו בין הגוים כמו שהיה. כ"ז כתבנו בנשתנה השם לגמרי כגון שרה מרים שאין להם שום דמיון בלשון וגם נשתקע שם הא' לגמרי ואין רישומו ניכר: אבל בנד"ז נר' שאין זה שינוי כלל ששם ריק"ה ורבקה אעפ"י שלפי האמת שתי שמות הם מ"מ דומים מאד בלשון ואין ביניהם אלא כמלא נימא שהאותיות והנקודות והמבטא בכולן א'. והקורין אותה בשם רבקה. לא לשם שינוי כלל נתכוונו אלא שחשבו שהיא היא. וכ"ש דלא מיקרי זה כלל נשתקע השם שהרי עדיין צורת שמה עליה אלא שנשתנית מעט שינוי שאינו ניכר מחמת טעות וא"כ אין זה שינוי אלא כינוי. וליכא למיחש כלל ללעז שיאמרו לא זוהי המתגרשת. ודמי למ"ש הרב ב"ש בס' השמות אות א' גבי אלזגוטא שהוא כינוי לגוטלין שאם ידוע שם העריסה יש לכתוב אותו שם לבד. אפ' אם כל העולם קורין אותה בשם האחר. ודוקא בשמות כאלו שהכינוין דומים קצת לעיקר השם וכו' וסיים וכ"ז בשלא נשתנה מחמת חולי וכו' ע"ך. ר"ל דכל שלא נשתנה מחמת חולי אינו שינוי אלא כנוי וכיון שהם דומים כותבין שם העריסה. וכן באות ב' כתב בשם ד"מ דאם שם העריסה שלה זוסא אע"ג דרובא דעלמא קורין אותה זוסלין כותבין זוסא ואם שם העריסה זוסלין כותבין זוסלין. וכן אם שם העריסה שערלין. כותבין שערלין ולא שרה. וכ"כ עוד בשם מהרש"ל דאם שם העריסה שרה ועכשיו נקראת שערל או שערכאן כשר לכתוב שם העריסה או שם שנקראת בו. וכן הדין בשארקה ושירק"ה ובשם הט"ז כתב דבשרה ושארקה אעפ"י שכך שם העריסה וכך נקראת. יכול לכתוב שרה. כיון שנקודת הקמץ תחת שרה כמו תחת שארקה ידעו הכל שהכל א' ע"ש וסיים ובשמות אלו אין חילוק בין אם נשתקע שם הא' או לא נשתקע ול"ד לשאר שמות דקי"ל אם נשתקע שם הא' אין כותבין שם שנשתקע. דשאני הכא כיון דבתוך שם הב' נכלל שם הא' לא נקרא שהוא שם ונשתקע דכינויו מורה על השם הא' עכ"ל. מכל זה נלמד לנד"ז שלא נשתנה השם מחמת חולי אלא שב"א כינו אותה בשם רבקה לפי שחשבו שהיא היא והשם הזה שהעלו לה דומה ממש לשם הא' ובקרבו הוא יושב. אעפ"י שלפי האמת הוא שם אחר. כיון שבני אדם לא נתכוונו לשם אחר אלא שחשבו שהוא השם הא'. אין זה אלא כינוי ודמי לכל הנך כינויי דאייתינן. דהנך נמי עכ"פ שם אחר הם בלשון ועכ"ז כיון שאנו יודעים שהקוראים כן אין מתכוונים לשם אחר אלא לכינוי דשם הא' אנו אומרים שאין זה שינוי אלא שהוא הוא. וא"כ ה"נ שאנו יודעים כוונת הקוראים שקראוה כן שלא נתכוונו לשינוי כלל אלא שחשבו שהיא היא אין זה אלא כינוי. ומה גם שבאותיות ובנקודות ובמבטא דומין מאד. ואין ביניהם אלא כמלא נימא דפשיטא שאין זה שינוי. וכ"ש שאין זה בכלל נשתקע כלל שהרי עדיין השם שלם לפנינו בקומתו ובצביונו ולא אמרי' דכתב שם הטפל פסול אלא בשמות שאינם דומים כלל שאינם כינוי אלא שינוי. מכל זה נר' להכשיר הגט הנ"ב וכמ"ש החכם הפוסק נר"ו אם יראה בעיניו ובעיני בעלי הוראה ישצ"ו וצוי"מ כיר"א. ומה גם דלדעת הטור בשם הרא"ש אביו אפי' בכתב שם הטפל וכתב וכל שום כשר בדיעבד. וכדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק ומקום עיגון כזה ועיין עוד בתשו' הרב ד"ן חא"ה סי' מ"ד סייעתא לדברינו ע"ש וצוי"מ כי"ר. יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל זצ"ל אחרי ההתבוננות היטב בנד"ז נר' כיון ששמות אלו ריק'ה ורבקה הם שמות העצם. שהרי יש שקוראים מעיקרא ריק'ה ויש שקוראים רבקה ואין א' מהן יוצא מחבירו דשם ריק'ה הוא עושר בלשון לעז או הוא כינוי לחנה וכמ"ש הב"ש. ובנד"ז קראו אותה ריק'ה בעת העריסה ע"ש זקינתה. אלא לאחר שגדלה הבת היתה מקפדת למי שקורא אותה בשם זה. ומחמת