שופריה דיעקב חלק א צה

עדים ממחז"ק לפני בדי"ץ שלשם שכבר גירש. ובפרט שמואל אצאראף שהעיד שהוא היה שליח הגט. כל זה העידו העדים הנז' שהועד לפניהם בטאנכיר בהשתדלות הבעל הא' הנז'. וע"י זה נתנו לו רשות לישא א"א בטאנכיר. וגם אומרת האשה הנז' שכבר שמע הבעל הא' הנז' מנישואיה זה שתי שנים ולא דבר מאומה עד היום שהעלה לבו טינא בראותו אותה בשלוה. וביקש תואנה משום איבה לקלקלה על בעלה הב' בהוציאו עליה לעז שלא קיבלה הגט. על כל זה זעקת האשה הקושי"ת הנז' באה אלינו ונדרשנו לזעקתה לראות אם יש ממש בדברי הבעל הנז' או לאו: ולזה אנו אומרים הנה לכאורה יש לדמות זה לההיא דתשובת הרא"ש כלל מ"ד סי' ב' וז"ל וששאלת אשה שהיתה בחזקת נשואה ונשאת לאחר ואין לה לא גט ולא עדות וראיה שנתגרשה מן הא' ואומרת לו גרשתני כדי שתשאר עם הב' אם היא נאמנת בכך או תצא מזה ומזה: תשובה אם היה הא' בעיר כשנשאת לשני מותרת לשני כיון שנשאת לו בפני בעלה דאמרינן בשילהי גיטין אמר רב הונא אשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר מקודשת וכדרב המנונא דאמר רב המנונא אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה. ואם לא היה בעלה בעיר אסורה לשניהם. וכדתנן בפ"ב דכתובות האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שהיתה א"א והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת. וזו שהיתה בחזקת נשואה כיש עדים שהיתה א"א דמי ולא מהימנא לומר גרושה אני. ואפילו אם הבעל הא' בכאן עתה והיא אומרת לפניו גרשתני לא מהימנא. והא דקאמר רב הונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת הני מילי קודם שנשאת. אבל זו שכבר נשאת מעיזה ומעיזה שלא תעשה עצמה זונה. הילכך תצא מזה ומזה עכ"ל: ופסקה מר"ן בא"ה סי' י"ז וז"ל ואם נשאת לאחר שלא בפני בעלה אעפ"י שכשיבא בעלה אומרת לו בפניו גרשתני אינה נאמנת דכיון דכבר נשאת מעיזה ומעיזה שלא תעשה עצמה זונה עכ"ל. וא"כ בנד"ז ג"כ שלא היה הבעל הא' בעיר כשנשאת אפילו אם יבא עכשיו ותאמר בפניו שגירשה אין להאמינה דכיון שכבר נשאת מעיזה ומעיזה. וכיון שאין עדים ברורים שקיבלה הגט עדיין בחזקת א"א ותצא מזה ומזה. וכל ג' דרכים בה. כל זה נר' לכאורה: אך לכי דייקי' נר' שיש פתח פתוח הרבה להתירה ולהעמידה בחזקת היתר לבעל הב'. וזה כיון שהדבר ידוע לנו ולכל באי שער העיר. וגם הבעל מודה שכבר כתב לה גט ונתנו לשליח לתתו לה להתגרש בו ולדעת הבעל כבר היא מגורשת ממנו. כי על כן היה יכול לישא א"א בטאנכיר. וגם ששמע מנישואיה זה כמה ושתק. אלא שעפ"י שאמרו לו שלא קבלה הגט חזר וניעור לטעון שלא נתגרשה. והאשה מכחשת ואומרת שכבר קיבלתו פשיטא שהיא נאמנת דדוקא אם הבעל מכחיש ואומר שלא כתב לה גט מעולם וטוען ברי שלא גירש והאשה אומרת שכתב לה וגירשה ואין שום עדות וראיה לדבריה הוא דאין האשה נאמנת להכחישו. אבל בכגון זה שהבעל עצמו מודה שכתב לה גט ושלחו לה להתגרש אלא שהוא חושד שלא קבלתו עפ"י האומרים שאמרו לו שביום שרצתה לקבלו הלכה לעיר ארבאט והיא טוענת ברי שקבלתו קודם הליכתה פשיטא דהאשה נאמנת דברי ושמא ברי עדיף. ואפי' אם היה הבעל טוען ג"כ ברי שלא קיבלתו לאו כל כמיניה להאמינו אחר שכבר נשאת ולהפסיד זכות הבעל הב'. וראיה מההיא דסי' קנ' וז"ל כתב הסופר השובר והגט וטעה ונתן השובר לאיש והגט לאשה ונתנום זל"ז וכדומה להם שנתגרשה. ולאח"ז ערער הבעל לומר שלא נתן לה אלא השובר והרי הגט עדיין בידי. אם לא נשאת עדיין. נאמן ויגרשנה עכשיו ותהא מותרת מעתה. ואם לא גירשה ועמדה ונשאת תצא מזה ומזה וכל הג' דרכים בה. ואם לא ערער הבעל עד אחר שנשאת אינו נאמן לאוסרה והרי היא בחזקת גרושה שאנו תולים לומר שנפל ממנה והוא מצאו עכ"ל: הרי מבואר שכל שהבעל מודה שהסכים לגרש וכתב לה הגט אעפ"י שהוא טוען ברי שלא קבלתו וגם שהגט קיים בידו שידים מוכיחות יש בדבריו עכ"ז אינו נאמן לומר שלא קבלתו. כיון שכבר נשאת ולא ערער קודם שנשאת לדבריה שומעין. דאמרי' מסתמא קבלתו וממנה נפל ומצאו הבעל הא' ובא לקלקלה על הבעל הב'. ומבואר בדברי הב"ש שם דאפי' להצריכה גט אחר מבעלה הא' אין צריכה אע"ג דאין חשש לעז במה שהא' נותן גט שהרי הם אומרים לרווחא דמילתא עבדי רבנן הכי דדוקא בספק גט או בפיסול מחמת הדין הוא דמצרכינן גט אחר מבעל הא' אבל בכי האי גוונא דהוא אינו נאמן לומר שלא גירש ואין יכול לאבד זכותו של שני תו אינו נאמן אפי' להצריכה גט ולא פלגינן דבוריה בכה"ג עכ"ל: ומכאן נלמוד בק"ו לנ"ד שאין הגט ביד הבעל ואין שום הוכחה שלא קבלתו והוא מודה שהסכים לגרש וכתב לה גט ומסרו לשליח הולכה ולא ערער כלל קודם שנשאת לומר שלא קבלתו דודאי אפי' טוען עכשיו אחר שנשאת שיודע בברי שלא קבלתו אינו נאמן. וכ"ש שטענתו אינה אלא טענת ספק שהרי הוא הלך לדרכו והניח הגט ביד השליח ומאומד ומשמועה לבד הוא חושד שלא קבלתו והיא טוענת ברי שקבלתו דפשיטא דאין לחוש לדבריו כלל ולהוציאה מבעלה השני. ואדרבא ראוי לב"ד לשתקו בנזיפה ולקונסו ולעונשו במה שהוציא לעז על אשת איש לומר שאינה מגורשת בלא ראיה ברורה. וכ"ש בהצטרף לזה הודאת הבעל הנז' שהודה בפני בדי"ץ בטאנכיר. ובפני כמה כיתי עדים שכבר גירש את אשתו הנז' וסתמא משמע דגירושין גמורים קאמר שידע שכבר קבלה הגט ושוב אין יכול לחזור ולערער. וכ"ש שהשתדל והביא עדים שהעידו כדבריו שכבר גירש ומי יודע שיש בהם עדים ברורים שראו נתינת הגט ליד האשה. ובפרט שמואל אצאראף הנ"ב שהעידו עדים שהעיד בפניהם שהוא היה שליח הגט שאיפשר שיש לו עדות ברורה על נתינתו לידה. ומה גם בהצטרף עוד לזה מה שהוחזקה האשה במחז"ק בפ"ה שהיא גרושה. ועוד כמה אומדנות והוכחות שבודאי קבלה גיטה כגון עדות השכינות הנ"ב וכיוצא. זהו מה שנר' להשיב בענין זה ע"פ דברי האגרת ששלח הבעל הנז' לווארדזאן ונשלחה לידינו. ומ"מ אעפ"י שהדבר ברור בעינינו להעמיד האשה הנז' בחזקת היתר לבעלה הב' הנז'. מ"מ ראוי להמתין הענין עד אשר יגיעו דברינו אלה לפני חכמי המקום אשר שם הבעל ויעמידוהו לפניהם ויברר טענתו אל נכון וגם יחקרוהו מפי מי שמע שלא