שופריה דיעקב חלק א צד

צום העשירי פקח"ת לפ"ק. יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן מ"ה. בחורף אשתקד יצא דבר מלכות שכל הנותן מים שרופים או יין לגוי שיתחייב ראשו למלך. וכל ממונו יהיה למלכות. ושגם ראשי העם ב"מ יהיו חייבים עמו. והיה בדבר פרסום גדול שהיה פחד ורעדה לב"ד י"ץ וליחידי הקהל ישצ"ו מזה. ונקבצו כל הב"ד והקהל בכינופייא גדולה ונדו והחרימו בחרמות ונדויים שאין להם שיעור לכל מי שימכור מ"ש או יין לשום גוי או אפי' לשום יהודי החשוד למכור לגוי וסבבו בשוק בבתים ובחצירות. וכרוזא קרי בחיל בתרועה וקול שופר על כל זה. ושמעו כל העם וקבלו ולא היה אדם שפרץ גדר. כי הושיבו יחידי הקהל שומרים מכל עבר לשמור על זה מפחד המלך וגזירתו הקשה שגזר על זה. ובתוך ימי הפחד והחימום הנז' תפסו השומרים גוי אחד ובידו פראסק'ו של יין ונודע שלקחו מאת מירא אשת ימין ארוואץ. ונתפסה למלכות והיתה בסכנת נפשות. ואחר כמה הרפתקי פדתה את עצמה בממון והפסידה קרוב לשלש מאות מתקאלים לשררה. ולפי שבעלה לא היה מצוי בעיר בכאן לותה מהזולת על בטחונות וגם מכרה מטלטלי ביתה שלא ברשות בעלה ופדתה את עצמה ובעלה לא ידע מזה ולא הרשה אותה על זה כלל. והמדברים בעד בעלה אמרו לה אולי לא יתרצה בעליך לזה ונתחייבה שאם לא יתרצה בעלה שיתנכה כל מה שתמשכן מכתובתה ושלחו הכתב לבעלה כמשו"ח בידו. והן היום בא מבא הבעל הנז' ורוצה לגרש ולנכות לה כל מה שמכרה ומשכנה מכתו' נשאל אם הדין עמו. ולזה אנו אומרים שהדבר פשוט שינכה לה הכל מכתובתה שאעפ"י שבהיות בעלה בעיר היה עסקה בזה למכור מ"ש ויין ולא היה מוחה בידה ואפשר שברשותו ושליחותו היתה עושה. מ"מ איפשר שלא הרשה אותה אלא למכור לב"ב. ולא לשאב"ב שיש בזה סכנת נפשות ומרד במלכות. ועוד גם אם היה מתרצה מקודם שלא היתה גזירה קשה בזמן זה שהיתה גזירה קשה כזו ודאי שלא היה מסכים. ומה גם לעבור על כמה נידוים וחרמות של הציבור שנדו על זה כנז'. ועיין בחומ"ש סי' צ"ו דאפילו בנתחייבה לאחרים מחמת הלואה או פקדון אין בעלה חייב לשלם בשבילה אעפ"י שנושאת ונותנת בתוך הבית ע"ש. וסיים ודלא כי"ח בזה ע"ש. ואפי' הש"ך שם שכתב שהעיקר כמ"ש מהרש"ל דהבעל חייב לשלם בעבורה כפי מה שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית ואפילו בסך גדול אם רגילית בו גם במרובה מעשיהן קיימים ע"ש. הרי סיים מיהו כל זה בהלואה או פקדון בענין שהיה לו הנאה מהממון. אבל אם פשעה בפקדון או משליכתו לאש או חבלה. וכהאי גוונא הבעל פטור. וכדאיתא בהג"א פ' החובל בשם ראבי"א דאם אמרה הרב בפושע בפקדון ק"ו בפשיעה גסה כזו למרוד במלכות ולעבור על כמה חרמות ונדוים שאין להם קץ. דפשיטא דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן שיסכים על ידה בזה. ויותר י"ל שאין לה כתובה כל עיקר. וכל מה שמכרה או משכנה חייבת לשלם מנדונייתה הקיימת. וכמ"ש בסי' קט"ו ס"ג. דאה עברה על השבועה ועל החרם תצא בלא כתיבה ע"ש. אלא שיש להסתפק בזה כיון שאינה בת בנים וכמ"ש הח"מ שם סק"ו בשם מהרא"י דאם האשה לאו בת בנים יש להסתפק אם יכול להפסידה כתובתה מטעם שאף שאינה בת בנים אולי היה מתרחיש לה ניסא היפלא מה' דבר וגמגם בזה מאחר דבדור הזה אנשים ונשים פרוצים בנדרים צריך דקדוק הטיב להוציא אשה בלא כתובה. ובפרט בטעם זה לומר אולי היה מתרחיש לה נס עכ"ל. וכל דברי הרב שייכי בנד"ז. ומ"מ לענין לנכות מכתו' כל מה שמכרה או משכנה הדבר פשוט וברור שיכול לנכות לה. וע"ד אמת ח"פ בשנת שפרה לפ"ק וקיים: יעקב בירדוגו וחתמו עמי ב"ד של שלש יש"ץ. אחר זה נלב"ע הבעל ולא עמד עמה בדין. אך ציוה בשעת מותו להעמיד עמה הדין והיה תנאי בכתו' שתטול אחר מותו סך ב'. ולפי שהיא מלוה ע"פ וטענה האשה שכבר מחל לה בהפסד הנז' פשרנו למחצה. ונטלה האשה א' ונסתלקה: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן מ"ו. עלתה לפנינו צעקתה של ריבה היא האשה מסעודא שהיתה נשואה מקדם לאברהם ן' דוד וחיון דממחז"ק וכשתקף הרעב בקיץ שפרה לתפ"ץ ולא היה יכול הבעל לזון ולפרנס רבתה הצוחה ביניהם לפנינו שהיתה האשה רוצה להתגרש מהבעל הנז' וללכת לשוט אחרי פרנסתה במחז"ק או במ"א. ואחר עבור הרבות אמרים ביניהם הסכימו לפנינו להתגרש ועמד הבעל וכתב לה גט והוחזקה האשה במחז"ק בחזקת גרושה. והלכה היא לדרכה והבעל לדרכו. הוא הלך ונשא א"א בעיר טאנכיר והיא הלכה ונשאת בעיר וואדזאן. וזה כשתי שנים והיא יושבת תחת בעלה השני. הן היום שלח הבעל הא' הנז' אגרת לחבר עיר וואדזן ובה כתו' לאמר שהאשה הנז' עדיין לא קבלה הגט. ורצונו לומר שהוא כתב הגט ונתנו לשליח הולכה ע"ד ליתנו לה להתגרש בו. והיא לא קבלתו מיד השליח הנז' כי כן אמרו לו שביום שהיתה מוכנת לקבלו הלכה לעיר רבאט ולא קיבלתו ועדיין היא אשתו. וכשמוע יחידי וואדזאן הדבר הרע הזה שהוציא הבעל הא' על האשה הנז' עמדו ושלחוה לפנינו לעיין בה אם היא בחזקת היתר לבעלה הב' א"ל. ובכן באה האשה הנז' בפנינו צועקת מר וצווחת ככרוכייא. באומרה שכבר נתגרשה לגמרי מהבעל הנז' וקבלה גיטה מיד שליח הבעל הנז' קודם הליכתה לעיר ארבאט. כי הבעל הלך וקדם לדרכו והניח הגט ביד השליח למוסרו לה. ואח"כ כשרצתה היא לילך לדרכה עמדה וקבלתו מיד השליח ונתנה סימנים לדבריה באיזה מקום קבלתו. ובפני מי קבלתו. אלא שאין העדים מצוים וגם המציאה השכנות שהיתה דרה עמהם באותו זמן שהעידו שלא הניחוה ללון עמם בחצר באותו לילה שאחר קבלת הגט כמנהג הנשים באופן שטוענת ברי שקיבלה הגט מיד שליח הבעל אחר שהלך הבעל לדרכו. וגם המציאה עדים שהיו עם הבעל הא' בטאנגר שהעידו שהודה לפניהם הבעל כמה פעמים שכבר גירש את אשתו הנז' ושהמציא