שופריה דיעקב חלק א צב

לו מחשש בע"ח שעליו. אלא אפי' למזו' שכבר תבעה אינו יכול לעכב כיון שהבן עומד ואומר לתת לו ממון אביו בידו והוא ילך אצלה ויעלה לה מזונות. ואפי' אם יש לחוש שילך הבן למקום רחוק. ולא תמצא אמו ממה ליזון. עכ"ז אינו יכול הנפקד לעכב כיון שהממון הוא של הבן מה"ת. והאל' אין לה כ"א תבי' מזונות מתק' הגאונים. ולא ייפו כחה כ"ך לעכב על הבן אפי' לכתחי' מלמכור ואפי' יש לחוש שיאכל הכל וכמ"ש. ועוד דגם מזונות דלאחר מיתה אם אין שטר כתו' בידה אין לה כלום וכמ"ש סי' צ"ג סי"ח ע"ש. והכא אין לפנינו לא האשה ולא שטר כתו' כ"א אגרת מחכמי עירה ששלחו לשלוח ממון הבעל לידם לתת ממנו לאל' למזו' דמחיים או ליורש ולאל' מזונות דלאחר מיתה אחר שתוציא האל' שטר כתו'. ואם לא תוציא לא יתנו לה כלום. ואלו ידעו שהבן אצלנו ותובע לתת הממון בידו פשיטא שלא היו אומרים לשלוח לידם. דבמקום יורש גדול אין כח ביד ב"ד יפה ליקח הממון אצלם לצורך מזו' האל' וכמ"ש. ובפרט כעי' שלא נודע אם יש שטר כתו' בידה א"ל: באופן שהד"א לענ"ד שכל שיש יורש לפנינו חייב הנפקד לתת הממון לידו ואין הנפקד יכול לעכב בשביל מזו' האלמנה. אפי' תבעה. וכ"ש בשביל הכתו' שלא תבעה ולא נשבעה. ומה גם אם לא נודע אם יש שטר כתו' בידה כל עיקר או לא. ומה שטענו עוד בעד האל' שאולי כתו' כמנהגינו מנהג המגו' נ"ן שמיד שמת הבעל זוכה האל' במחצית הנכסים בכל מקום שהם. ואפי' לא תבעה. ונעשו האל' והיורש כשני אחים שמת אביהם המפקיד שאם בא א' לתבוע אין לתת לו כ"א חלקו. וכמ"ש בסי' ע"ז בהג"ה ס"ט. כמה כבד עלי להשיב על זה. שמלבד המפורסם שאין מנהג המגו' שבינינו נוהג כ"א בערי המערב שבאו שם המגו'. וכבר פרטם הרב מהריב"ע ז"ל בתשו'. וז"ל. זהו המנהג בכל המערב חוץ מתאפ'ילאת ואגפיה. ובמראק"ש יש ויש. כל משפחה כמנהגה. דהיינו אותם שהם מזרע הק"ק עושים כמנהג הנז'. ושאר משפחות יש שעושים כמנהג המשפחות ג"כ ויש שעושים כתו' כדת. אבל כל שאר ארצות המערב פאס וטיטוואן ולקצ"ר וכל הגליל ההוא ומכנאס וצפרא. כולם כ"א עושים כמנהג המגו'. וכן ק"ק שבילייא אשר בדבד"ו עושים ג"כ כמנהג המגו' אבל ק"ק תאזא יש להם מנהג בפ"ע בחלוקה. עכ"ל. ואם היה מנהג זה בשום מקום שזולת המערב לא הוה משתמיט הרב מלזוכרו לקלס מנהג עירו שנתפשט בארצות אשכנז שמהם תצא תורה. גם בתקנות הקצרים שבל' לעז מפו' כתק' א' של יורש המתאבל ושאינו מתאבל. שאם לא נמצאו יורשים לאשה במלכות פאס שיהיו כל הנכסים לבעל כד"ת ע"ש. ולמפורסמות א"ץ ראיה שמעולם לא שמענו שיש מנהג זה בשום מקום זולת ארצות המערב. ורוב העולם שזולת ארצות המערב כולם נוהגים כמנהג טוליטולא שאין לאשה זכות בנכסי הבעל אלא כדי תשלום כתובה אם הוא פחות מהחצי אחר שתטול נדו' הקיימת ונ"מ: באופן שקרובה לכתו' כדת. ועי' בתשו' מהר"מ אלשיך סי' ז"ך טופס הסכמת הנישואין הנוהגת בעיה"ק צפת תוב"ב במתה האשה שהיא ממש תק' טוליטולא בשינוי מעט. ע"ש. ומן הסתם גם האשכנזים הדרים עמהם כמנהגם הם עושים. גם מהאגרת ששלחו לידינו חו"ר אשכנזים שמניחים לאל' מזונות אפי' לצד שנלב"ע הבעל. מבואר נגלה שמנהגם כמנהג טוליטולא או כתובותיהם כדת וזה פשוט. ונער יכתבהו אין צריך להאריך בו. ומלבד זה כבר ידוע שגם הנוהגים כמנהג קאס' אם אין שטר כתו' ביד אל' ויש משפחות בעיר שאין נוהגים כמנהג המגו' אין לאל' כלום עד שתוציא שטר כתו' וימצא כתוב בו שנשאו כמנהג המגו'. וא"כ כל שאין האל' לפנינו ואין שטר הכתו' לפנינו ודאי שאין מעכבים מלתת ממון האב ליורש מה"ת: באופן שהד"א שחייב הנפקד לתת ממון כמהרי"א הנז' לבנו כהרר"י הנ"ב ויהיו דברינו אלה נגד ידידינו כההר"י הכהן הנפקד אשר בפאס יע"א. לבל יוסיף עוד לענות את דין הת"ח העלוב הזה שהוא רוצה ליקח ממון אביו ולשוב לארץ הקדושה ללמוד תורה ולישא אשה. וע"י עיכובו נמצא בטל מכל המצות הללו ועליו לסייע בדבר מצוה ולהחזיר לו פקדונו. ולמהר לשלחו שבע רצון. ועם ה' הוא עושה ועליו תב"ט ברכה המשולשת כי"ר. זהו הנלע"ד בכל זה דין אמת ופשוט. ועוד יש לאלוה מלין להאריך בזה אלא שאין צורך ועל החכמים מאריה דאתרא פאס יע"א ישצ"ו למישרי תיגריה דהאי צו"מ ולאפוכי בזכותיה ושכמ"ה. החו"פ מכנאסא יע"א בר"ח סיון המוכתר בכתר. מש' והדין דין אמת והכל מתוק"ן לפ"ק וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל הלכות גיטין וגירושין סימן מ"ג. נשאלתי באשה שנתגרשה מבעלה והגבה כל נכסיו. ואח"ך הוצרכה למעות. ויעצה שהלכה אצל ב"ח של בעלה שהיה נושה בו תקק"ם כ"י. ואמרה לו הלוה לי סך קק"ם ואני אזקוף אותו עלי עם הסך תקק"ם כ"י שאתה נושה בבעלי. ונתרצה הבעל חוב וזקף עליה הכל בעש"ג וכתב עליה עאק"ד מסך תת"ם כ"י. ועתה תובע הבע"ח את כל חובו מהאשה. והאשה טוענת שאין לה לפרוע כ"א הסך קק"ם שהלוה לה באמת ולא הסך תקק"ם כ"י שזקף עליה מצד בעלה. שאין ההודאה והחיוב בפני עכו"ם כלום. ועוד שה"ז רבית קצוצה שבשעה שהלוה לה סך קק"ם קיבלה לפרוע חוב בעלה: תשובה הדין עם האשה שהמחייב עצמו במה שאינו חייב אינו משתעבד עד שיאמר בפני עדים הוו עלי עדים שאני חייב לפלוני מנה. ובפני ערכאות הוי כמודה לו בינו לבינו. ולא משתעבד בדברים בעלמא בלא קנין. ולא עדיף שטר הערכאות מכתב בכת"י הריני חייב לך. מנה ואין שם עדים. ומסר לו הכתב בינו לבינו. דלאו כלום הוא. ומצי למימר משטה אני בך ואפי' מוסרו לו בפני עדים איכא למ"ד דלא גבי כלל. ומצי למימר משטה אני בך. ובינו לבינו לכ"ע לא גבי כלל. כמבואר כל זה בר"ס מ' ובש"ך שם סק"א ע"ש. גם מה שטענה האשה דהוי ר"ק טענתה טענה. ואפילו אם היה זוקף עליה שטר בעדים של ישראל ובקנין. אם היה מתברר שכך היה הענין. שבשכר הלוואתו לאשה קבלה האשה לפרוע חוב בעלה וזקף