שופריה דיעקב חלק א צא

לו פקדון ביד שמעון. וכעת בא בנו של ראובן. ובידו ק"ע שהוא בנו של ראובן. ואין לראובן שום בן אחר זולתו. כ"א שלש בנות נשואות עם בעליהן. ותבע את שמעון לתת לו הפקדון שהניח אביו בידו. ושמעון השיב שאינו יכול לתת בידך הפקדון. שאני חושש שמא תבוא אמך מארץ מרחקים. ותביא בידה שטר כתו' מסך גדול אם כתו' כדת. ותתבעני בדין באומרה למה תתן הפקדון ביד בני והסך כולו הוא משועבד בידי ליפרע בכתו'. א"נ שמא תמצא הכתו' כמנהג המגו'. וצריך אתה לתת לי מחצית הנכסים. ולכן לא אתן בידך מאומה עד שתבא אמך. והבן צועק שכתו' אמי אין בה כ"א סך עשרים דורו דוקא. ויש בידה יותר ויותר מכתו'. והמציא קב"ע מעד א' שהעיד שהאשה הנז' יש לה כח גדול להפך בעסקי העולם יותר מאיש זריז. והיא סוחרת גדולה נושאת ונותנת מעיר לעיר ומסגלת ומרווחת הרבה במעשה ידיה. ויש לה קרקע ששוה שמנים דורו. ומה גם שאני בנה יחידה ואינה מקפדת כלל על ממונה שיהיה בידי. כ"ש שאני רוצה ללכת אצלה ולתת הכל בידה. ושמעון לא הטה אוזן כלל ומחזיק בדבריו שלא יתן בידו כלום עד שיביא הרשאה מאמו. זק"ד. יורנו האדון אם יש ממש בטענת שמעון לפי שהבן הנז' בא מארץ מרחקים מעיר לעיר וממדינה למדינה על סמך הפקדון. ועכשיו שמעון דוחהו בקש שיצא בידים ריקנות ויגיעו לריק. שזה ס"ס. ספק אם האשה עדיין בחיים או מתה והכל של בנה הנז'. ואת"ל עדיין בחיים הנה הנחתי לה מקום לגבות יותר ויותר מכדי כתו'. ואת"ל שכתו' מרובה. עכ"פ לא תמנע ממני שום דבר. וזהו נ"ר שלה כדרך האם עם בניה. זק"ד ויבא שכמ"ה: ולדעתי דעת הדיוט נראה שאין הנפקד יכול לעכב כלל שאין לאשה שום חיוב עליו שהאשה אינה אלא כבע"ח. ואפי' לתק' טוליטולא שחולקין. מ"מ אינה יכולה לגבות כ"א עד שתוציא שטר כתו' ותשבע. וכ"ז שלא נשבעה הממון בחזקת היורשים. ומאחר שאינה אלא כבע"ח. פשוט הוא שאם נתן הנפקד הפקדון למפקיד. אין לבע"ח של המפקיד שום חיוב על הנפקד. והכתב נחוץ. רפאל אהרן מונסונייגו ס"ט תשובה. ענין זה כבר נשאלנו עליו מבעל דבר הוא כהה"ר יהודה ליב בנו של כמה"ר יהושע מרדכי אשכנזי שבא פה מחז"ק לחפש אחר ממון אביו בערי המערב שביד הנפקדים שלו. לפי שאביו שמעו בו שמת בכפרים הסמוכים למראק"ש ושהניח ממון בפאס ובמחז"ק. ובעוד הבן הנז' במח"ז מחפש אחר זה. הגיעה לידינו אגרת מחו"ר אשכנזים אשר בצפת מקום דירת ר' יהושע הנז' אשר שם אלמנתו. מודיעים שר' יהושע הנז' הניח את אשתו אלמנות חיות ובניו יתו' נודדים ללחם. וששמעו שנהרג כנז' ולא נודע להם אם אמת. וששמעו ג"כ שהניח ממון כנז' ומבקשים לבקש עדות היתר האל' וגם לפקח על הממון ולשולחו לידם. והנה שאלנו את הבן הנז' אם היה עם אמו ואם יש לו אחים ואמר שאין לו אחים כלל. ושהוא לא היה עם אמו. כי מנעוריו אחר שהרחיק אביו נדוד. הלך הוא ואמו לערי אשכנז עיר מולדתם לחפש אחר אביו הנז'. ולא מצאו. וחזרה אמו לא"י והוא נשאר בערי אשכנז ונשא וגירש ויצא לערי המזרח. ובהגיעו לתונס שמע שמת אביו במערב כנז' ובא לחפש אחר ממונו. וחקרנו ומצאנו דבריו אמת מפי סופרים ומפי ספרים שאין בן אחר לאביו כ"א הוא. זולת בנות נשואות ושהוא יצא קטן מצפת ונשאר נע ונד בערי אשכנז עד היום. ומזה אמרנו שכוונת חו"ר אשכנזים באומרם הניח אשתו ובניו נודדים ללחם. על הבן הנז' אמרו ששמעו בו שהוא נע ונד. ולפי שקרוב היה בעיניהם שמת. לכך אמרו לשלוח הממון לידם בשביל מזונות האל' דלאחר מיתה. ובשביל הבן היורש להחיות את נפשו כשיבא אצלם. ואם לא נתברר שמת יהיו בידם למזונות האשה דמחיים: והנה אחרי שמוע דברי הבן ואחרי ראות דברי האגרת חקרנו תחי' אולי נמצא עדות להתיר את האשה ומצאנו. ומזה כתבנו שראוי לאשה ליטול כתו' מנכסי הבעל כשתתבע. וגם הבן ראוי לירד לנחלה. יען שלפי העדות שנראית לפנינו חזקתו למיתה וכמשו"ח הכל ביד הבן באורך. ונשאר לברר אם יוכל הנפקד לתת כל הממון ביד הבן או. לשולחו ליד ב"ד שבעיר המנוח. ושם יתנו לבן חלקו ולאל' חלקה. דהיינו כתו' אם תבעה ונשבעה. או מזו' שהרי היא תובעת וכמ"ש: והתשובה לזה שהנה ידוע שמעיקר הדין אין אלמנה ניזונת לאח"מ אלא מהקרקע ולא מהמטל'. ואפי' אחר תקנת הגאונים שניזונת מהמטל'. היינו לענין שב"ד פוסקין לה מזונות ומכריחין את היורשים לתת לה מהם מזונות. אבל אינה יכולה לעקל המטל' ביד ב"ד או לפחות להניחם ביד היורשים ולעכב עליהם מלמכור. אלא שהכל ישאר ביד היתו' ויכולין למכור ולעשות כרצונם. ואפי' אם יש לחוש שימכרו הכל ויאכלו ויכלו הממון. עכ"ז אין לה יכולת לעכב כלל שכיון שאינה אלא תק' הגאונים לא ייפו כחה כ"כ אפי' לכתחי' להיות לה שליטה במטל' ולעכב על היורשים אלא שאם נשארו בידם מחייבין את היורשים לזונה מהם. וכן לענין שאם תפסה אין מוציאין מידה. ודוקא אם תפסה כראוי מר"ה או מסימטא ולא מרשות יורשים וגם שבאו לרשותה. ולא שתפסה מפתחות החדרים וגם בעי' שתפסה בעצמה ולא ע"י שליח דע"י שליח לא מהני תפיסה. דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים. כמבואר כ"ז ברמב"ם פי"ח דאישות וטור ומר"ן ומור"ם א"ה סי' צ"ג ע"ש. ולכן נר' דל"מ לכתובה שעדיין לא תבעה ולא נשבעה שלא יעלה על הדעת שיוכל הנפקד לעכב הממון מלתתו ליורש מחשש שמא תבא האל' ותתבע שאפשר שאין שטר כתו' בידה כלל או שמא יש בידה כדי פרעונה. או שמא לא תרצה לישבע וודאי שחייב הנפקד לתת הפקדון ליורש שהוא יורש מה"ד ואין לו לעכב מחשש תביע' האשה כתו' דאפי' בע"ח מאוחר שהגיע זמנו במקום מוקדם שעדיין לא הגיע זמנו נותנין לו. ואותה תשו' שאומרת שאין נותנין למאוחר במקום שיש מוקדם. כבר תמה עליה הרב"י ואמר תמהני שאם א' מבע"ח במ"א יפסידו אחרים ולא נכוף אותו לפרוע עד שיבא האחר ולקתה מדת הדין. ע"ע. עד שבא מור"ם ז"ל והעמידה בששניהן לפנינו. והמוקדם מעכב מלתת למאוחר שמא יפסידם או יבריחם. וכמ"ש כל זה בטור ב"י ובש"ע והג"ה וד"מ בריש סי' ק"ד ע"ש. ובנד"ז שאין האלמנה לפנינו ואין תובע. לכ"ע נותנין למאוחר. וק"ו ליורש שהממון שלו. וא"א כלל לו' שאם הפקיד הלוה פקדון ביד אחר ובא הוא או בנו ליטלו שאין נותנים