שופריה דיעקב חלק א צ

ע"י האם או ע"י ב"ד וכמ"ש. כמו שמודה גם המוחזק לעת עתה שלא זכה בחלק הבת ע"י שום אדם אלא שמעצמו נטלו. וכמ"ש בפס"ד הנ"ב. והיינו ע"י שהבטיחתו האם שיטלנו. ולעולם לא תערער עליו הבת כי היא תרצה אותה ע"י המזונות: ומעתה קם דינא שהפשרה הנ"ב בטילה ומבוטלת בין לגבי האל' בין לגבי הבת. שגם האל' אם רצתה לחזור חוזרת. ומלמדין אותה לחזור. דכגון דא פתח פיך לאלם הוא. שהרי לפנינו גלוי שבטעות עשתה מה שעשתה. ועכשיו יחזור הדבר לסיני להחזיר לה חלקה בחצר. שהוא ג"ח מיו"ד בכולה. וגם רשאית לתבוע מחלק אליהו בחצר סך תק"ם מהמאה שהודה שיש בידו משל אביו ויורידוה ב"ד לחלקו בחצר לגבות ממנו כדי הסך הנז'. וכ"ז אחר שתשבע שבועת האל' כראוי שלא נפרעה בכתו' ולא אתפסה צררי שעכשיו היא באה לגבות כתובתה. ותכלול שמה שהניח בעלה ברשותה הוא כו"ך ושבאמת נאבד ונשלל. או אם הודית שאכלתו תחזיר המחצית ליורשים. והמחצית הרי הוא שלה. וגם אחר שתפרע ליששכר מחצית בחוב הסבלונות אם עדיין השטר קיים ומקויים כראוי ואופן פרעון חוב הסבלונות יעריכו הבקיאים כמה הם שוין הסבלונו' שהיה עושה לו לפי מהותו ועושרו ונדבת לבו. ואולם החוב של סך ה' של כללות האחים ה"ה בטל לגבי האל' ואין לה לפרוע בו כלום. ונעשה כאלו אינו אלא מסך ב' תק"ם על היורשים לבדם שבסך ב' תק"ם שחישב לחסר לאל' נתבטלה מחשבתו. אבל בסך ב' תק"ם שחישב לחסר ליורשים מחשבתו קיימת שרשאי האב לחלוק בין יורשיו כרצונו ולרבות לזה ולמעט לזה. ולכן כשיחזור לבת חלקה צריכה לפרוע תחלה חלקה בחוב הנז' אחר שיצא בב"ד ויתקיים בחותמיו כראוי. יובן דהיינו שכל א' מהאחים שיבא לפנינו לתבוע חלקו שהוא רביע בסך ב' תק"ם צריכה הבת לפרוע לו ח"י אוקיות בכל מאה אוקיות וכן צריכה הבת לפרוע ליששכר במחצית חוב הסבלונות לפי מה שיעריכו הבקיאים כנז'. באופן שחלק הבת בפרעון חובות שעל היורשים הוא חומש בט' מיו"ד והוא ח"י ממאה כנז' שחלק עשירי פורעת הבת שמאשה ראשונה כנגד מה שנוטלת עישור במחצית הנכסים של היורשים ונשארו ט' מיו"ד בחובות כנגד ט' מיו"ד שנוטלים היורשים ופורעים היורשים בהם בשוה ובתה של השניה עמהם כשם שחולקים בנכסים בשוה. וכל מה שיפרעו האל' והבת הנז' ליששכר הנז' בחוב הסבלונות. או הבת לבד ליששכר בחוב הכולל הוא אחר שינכו לו חלקם בסך תש"ם שהודה שיש בידו משל אביו. שהאל' תנכה לו ש"ם נ"י והבת תנכה לו ס"י ג"י. וכן אם יבא אליהו או יורשיו ויתבעו מהבת חלקה בחלקו בחוב הכולל שחלקו הוא תקק"ם כ"י ה"י וחלקה שצריכה לפרוע בו הוא ק"ם י"ו ב"י ח'. יוציאו הסך הנז' ממה שעולה לה בסך מאה מתקאלים שהודה שבידו משל אביו כנז' שחלקה בו הוא קפ"ם ויגבו לה ב"ד מחלקו בחצר סך ס"י ז"י ת'. וכל עוד שלא בא לתבוע הוא או יורשיו נר' שיכולה הבת לגבות כל חלקה במה שבידו מחלקו בחצר וכשיבא לתבוע תפרע לו מה שהיא חייבת לו: ולענין הפירות שאכל יששכר מחלק האל' והבת נר' פשוט שחלק הבת פשיטא שחוזר הכל. בין שאכל קודם שנשאת. בין לאחר שנשאת ואין בזה שום ספק לקוצ"ד כמ"ש החכמים בפנים. ל"מ אם חזרה גם האל' ונתבטל כל הענין מעיקרו. אלא אפילו לא חזרה כ"א הבת שהרי כתבנו שחלק הבת האחים מעצמם נטלוהו ע"פ הבטחת האם שא"ל שיטלוהו והיא תשתקנה כשתקום לערער בשתאמר לה זה חסדך שלא תחזור עליהם תחת חסדי עליך שזנתי אותך. וכ"ז דברים בעלמא היו. ואם לא רצתה האם לזון מי היה מכריחה. וגילתה ע"ע שחסד גמלה אותה מרחמיה עליה. ואפי' בלא דברי האחים כלל היתה זנה אותה. וגם האחים לא סמכו על דבריה. דאם איתא הי"ל לכתוב שפיטורם לאל' היה בעד מה שנקש"מ האל' וזיכת להם חלקה וחלק בתה בחצר למכור ולמשכן וליהנות מפירותיהן שהגם שחלק בתה אינו שלה. מ"מ זיכת אותו להם בעד מה שתזון היא לבת ע"ע כניסתה לחופה שכבר נתחייבה לה כן בקש"מ וקע"ע אח' הבת לכשתגדיל אם נתרצית מוטב. ואם ערערה יורידוה ב"ד לחלק האל' בחצר לזכות בקרקע ובפירות דמהיום ועד יום הערעור והאל' תעמיד הכל ביד האחים שעמ"ך פיטרוה. ועמ"ך נתחייבה לזונה. שאם לא תערער מחול לה. ואם תערער תגבה מחלקה בחצר קרקע ופירות ותחזיר לאחים. וממה שלא עשו מזה כלום ניכרין הדברים דדברים בעלמא היו ביניהם ולא סמכו עליהם כלל. אלא שאם ערערה הבת תטול את שלה קרן ופירות ואין לאחים על האל' ולא לאל' על הבת כלום. וכמו שהיה עכשיו שאין הנתבע או' מזה כלום ולא האל'. ולכן נר' פשוט שחלק הבת חוזר הוא ופירותיו דמאז ועד עתה: וגם חלק האל'. הגם דלכאורא נר' דכיון שאינה אלא בעלת חוב ועכשיו הוא שעומדת לישבע ולטרוף אין הפירות חוזרין לה. דבע"ח מכאן ולהלן הוא גובה. לכי דייקינן נר' דליתא דאע"ג דכבע"ח שוויוה לענין שיצטרך הבע"ח הבא ליפרע ממנה שבו'. מ"מ לענין זה ודאי כיורש שויוה שמשמת הבעל זוכה במחצית הנכסים ואינה צריכה זכייה ע"י אחר כגון ע"י יורשים או ע"י ב"ד וכל אימת שנשבעת זוכה למפרע. ובנד"ז שזיכתה ליורשים בטעות ועכשיו חזרה ופקעה הזכייה מעיקרא הרי היא כאלו לא זיכתה כלום מעולם. אלא שמשכה ידה והניחה ליורשים לאכול. ועכשיו שהיא נשבעת זוכה למפרע. וכן המנהג פשוט באל' שחולקת. שאף שאינה נשבעת וחולקת עד עבור שנה או שנתים כשהיא נשבעת וחולקת נותנים לה מחצית בקרקע ובפירותיו דמאז ועד עת השבועה. וכן נותנים לה מחצית בכל פירות המש' והעיס' שהניח לה בעלה אעפ"י שלא עלו אלא אחר מותו קודם שנשבעה. זהו הנלע"ד בזה וצוי"מ. וינחנו במעגלי צדק למען שמו אכי"ר. הכ"ד החו"פ מכנאסא יע"א בר"ח תמוז דהאי שתא. מישרי"ם תשפטו בני אדם לפ"ק וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן מ"ב. שאלה מעיר פאס גדול העצה ורב העליליה. נר ישראל הדיין המצויין הרב המובהק כמוהר"ר יעקב בירדוגו נרו יאיר כי"ר: אחדש"ו מאהבה. אות לטובה. אחלה אדוני אשאלך והודיעני בענין ראובן שנבל"ע ונמצא