שופריה דיעקב חלק א פו

ואם קדם הבעל חולקין יורשיו עם האשה. אך יש רשות ליורשים לסלקה בסך כתובה. שעכ"פ המחצית או סך הנדו' בחזקת יורשי האשה. אפילו קדמה האשה. גם עתה שמת הבן עמהם הרי המחצית או סך הנדו' בחזקתם. והבחי' ביד יורשי הבעל לחלוק או לתת לאחיה סך הנדוניא. זהו הנלע"ד בזה וציי"מ. ולראיה ע"ד אמת וצדק ח"פ בטבת תקב"ץ לפ"ק והשו"ב וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל וחתמו שאר הבדי"ץ. סימן מ'. שאלה. ראובן שהיה נשוי עם לאה. ושוב נשא עליה את רחל אלמנת שמעון ולה שתי בנות מבעלה הראשון נשואות. והוליד עם רחל בנות. ושוב נפלה קטטה ומריבה בין ראובן ובין רחל ותבער בם אש המחלוקת ונתן עיניו לגרשה וזקפה עליו כתובתה במלוה ונתבטלה הכתובה היא וכל תנאיה והתנו ביניהם לפורעה לזמן קבוע ובזה לא נשארה לרחל עליו שום תביעה וטענה כלל זע"ז זולת אם לא פרע לזמן שקבעו ביניהם שאז כל מה שנתן לה יתנכה ממנו המזונות ויתחשב השאר. אך אם יפרע לזמן שקבעו אין לה שום מזונות וכו' אלא כשיפרע לה חוב כתובתה לזמן הנז' יפטרנה בג"ך לאלתר וכ"ז היה בקש"מ בדל"ב ובשח"ך. ויהי היום נפטרה רחל לב"ע ורצו הבנות הנשואות לירש עם שאר האחיות כתובת אמם חלק כחלק ושוב עמדו לפני קצת מהיורשים וטענו כך: תשובה איברא דמתקנת הקדמונים היה שלא יירש כ"א הזרע שממנו וממנה דוקא. אבל הבנים או הבנות שמבעלה הא' אין להם עליו כלום היכא דאיכא זרע ממנו וממנה. אך בנ"ד כיון שבטלו הכתובה וכל תנאיה וזקפתה לשט"ח ומחלו זל"ז בכל דין ותביעה שיש ביניהם הן מפאת הכתובה וכו' ככתוב בשטר ביד שלמה ע"ש ולא היתה מחוסרת אלא גט ואם היה רוצה להחזירה היה צריך לחדש לה כתובה אחרת. א"כ דל ענין התקנות מהכא שהרי לא דברו הם ואמרו שיתחלק עם זרעו וזרעה שממנו וממנה אלא בכתובה הכתובה למנהג המגורשים. אך בנ"ד שזקפתה עליו וכתובתה חוב בעלמא לא נתפרש בתקנה וקי"ל דכל שלא נתפרש בתקנות העמידהו על ד"ת. ואנן קי"ל דהבעל יורש את אשתו ולכך בנ"ד ג"כ שחזרה הכתובה חוב ואבדה כל תנאי כתובה כמוחלת דסי' ק"ה ס"ה וגם בניה אבדו כתובת בנין דכרין כדאיתא בסי' קי"א סט"ו ופסק מר"ן דהנושא אשה מאיסורי לאוין או מורדת דלית לה כתובה או שנתן עיניו לגרשה דכ"ז שלא נתגרשה אם מתה יורשה עיין סי' ץ' ס"ה: א"כ ה"ן בנ"ד ממון הקנו לו מן השמים ואין לשום א' מבנותיה אפי' הזרע שממנו וממנה בממון ההוא כלום שהרי לא תקנו קדמונינו ז"ל כך אלא בכתובה למנהגם ואשה זו בשעת מיתה לא היה לה כתובה אלא כמלוה בעלמא וכיון שמתה עד שלא גירש הוא יורשה מדאורייתא דבעל יורש את אשתו ואין לשום א' מהבנות בנכסיה שום ירושה כלל ואף שהתנו שאם לא יפרע לזמן שקבעו ביניהם שיתנכה כל מה שנתן לה במזונות. וא"כ כיון שלא קיים תנאו חזרה הכתובה לתקפה ותנאיה הראשונים זה אינו דודאי תנאי זה אינו אלא חיוב בעלמא כשאר חיובים ולא חזרת הכתובה לאיתנה. תדע כל שאר תנאי כתובה כסות ועונה וכתובת בנין דכרין וכיוצא כולם בטלו מעכשיו בין קיים תנאו בין לא קיים שהרי לא קבל עליו כי אם תנאי המזונות אם לא קיים. וא"כ הגם שהחזיר פרט א' מתנאי הכתובה לתקפו שאר התנאים מיהא בטלו וחוב בעלמא הוייא: ויהי מה לכ"ע מיהא הבנות שמבעלה הא' אין להם צד ירושה כלל בכתובת אמם וזה ברור. ולפי שהאשה הב' שמחה אשת כהרש"ך אשר עליה אנו דנים לא נודע אם נשבעה שבועת אלמנה אם לאו שא"כ הוא שלא נשבעה הרי כל הנכסים שהכניסה להרש"ך הנז' הם בחזקת יורשי בעלה הא'. לכן המציא לפנינו הר"ש הנז' שטר א' כו"ח שמתוכו נתברר שכבר נשבעה וז"ל השטר שוב באותו יום נשבעה מוחא הנז' בהנחת ידה בס"ת שתת' שבועת אלמנה ומצאת כי תדרשנו כו"ח בידה כראוי. ולראית האמת ח"פ וכו' עכ"ל: משה טולידאנו. משה בירדוגו. חנניה ן' זכרי. ומעתה לא נשאר להם ליורשים הנז' על הר"ש הנז' שום תביעה וטענה כלל. ולראית האמת ח"פ וכו' בח"י לחשון שנת אל תירא אנכי מגן לך לפר"ק: יעקב טולידאנו זלה"ה דברים ברורים הם. משה אדהאן. כנים הדברים. יהודה בירדוגו. הד"א. אברהם בר דוד חסין. עמדתי על כל הכתוב בפנים לעיל ודברים ברורים הם וטעמם ונימוקם עמם. והכל אמת ויציב ונכון וקים. חנניה ן' זכרי זלה"ה. ע"כ נמ"ך בכתב יד החה"ש כהה"ר יוסף טולידאנו ז"ל מעתיק פסקי הרב מר זקינו כמהרי"ט הנז' ולראיה ח"פ וקים. יצחק ן' לחסין. יצחק אבן צור. זה כמה כתבנו בענין כהה"ר אליהו הכהן עם קרובי אשתו שמתה אחר שנתפשרו בכתו' בסך א' ת"ם ונתקשרו לגרש והלכה לה שעפ"י העדות שביד כהר"א שלא חזרו ועשו שלום כלל אחר הפשרה אלא מאותו היום לא נהג בה מנהג אישות ותמיד היתה האשה תובעתו בגט והוא היה מעכב בשביל החפצים שהיה גם הוא תובעה שגנבה לו שקרוב לומר שכיון שנתבטלה הכתובה שהיתה ביניהם למנהג המגורשים ופרע לה סך הפשרה או שנתחייב לה בו ונתקשרו להתגרש כשמתה אח"ך קודם הגירושין אין ליורשיה בנכסיה כלום אלא יעמוד הדבר על הד"ת שהבעל יורש את אשתו שאין ירושתו נפקעת כ"א בגירושין גמורים אבל היורשים שממשפחת בית אביה למה יירשו אותה שהיורשים אין להם זכות כ"א לפי תנאי הכתו' שכתוב שהיה למנהג המגו' ולפי המנהג הם יורשים בה מחצה. ועתה שנתבטלה הכתו' פקע התנאי הנז' וחוב בעלמא נשאר לה על הבעל או אם כבר נפרעה חזרו הנכסים שלה ליטלם במותה מי שראוי ליורשה. והראוי ליורשה בדין הוא הבעל ואין שום יורש קרוב ממנו: אלא שלא סמכנו על דעתינו בזה וכתבנו עוד שיש לצדד ולומר שבכלל התקנה שעליה נשאו. כל שהבעל יורש בשלה. גם יורשיה יורשים בשלו. ולכן אף