שופריה דיעקב חלק א פה

לאנסוהו לתת ממון ולא היה לו ומכר לאנס עצמו קרקע או מטלטלין בעד המעות שתובעו. שכתב הרב ש"ך בס"ס ר"ה. דחשיב אונס דאתי ליה מאחריני ולא אונסה דמנפשיה יעו"ש שדבריו קשים וישבנום במ"א ואכמ"ל: אבל אם לא יעידו אלא שתבעו לערכאות על הקופריס ולא ידעו העדים בבירור אם היא טענת אמת או שקר. וגם לא ידעו כיצד היו טענותיהם לפני הערכאות עד שהיה נר' שיתחייב ממון. באופן שיפול ספק אולי אפי' בדיני ישראל יהיה חייב ממון א"כ נר' דלא חשיב אונס גם מה שתבעו על הקופריס אפי' לפני הערכאות. כיון שאיפשר שגם בדיני ישראל היה יכול להוציא ממנו. אלא שתבעו לפני הערכאות שיש בידם יכולת לפסוק הדין מיד ולהוציא בחזקה. וכן יקרה פעמים רבות. ואם האונס הוא מה שנתחייב לתת בהוצאות הערכאות ולא היה לו. ומתוך כך נתפשר. אין זה אלא אונסה דאתי ליה מדנפשיה. כמי שמכר מפני שהיה דחוק למעות שכתב שם בס"ס ר"ה דלא הוי אונס כיון שעיקר התביעה אפשר שהיא אמת. ואפי' בדיננו אפשר שהיה זוכה בה ליטול ממון. אלא שהוא גרם לו ע"י תביעת הערכאות להוציא ממון לערכאות. ומתוך שהוצרך לכך עמד ומכר לזה לפרוע לערכאות. אין זה אונסו על המכר. אלא שגרם לו להפסידו ממון והמכר קיים אלא שיתבענו בדין על ההוצאות שהפסידו בתביעת הערכאות. ולא תבעו לפני ב"ד. זהו הנר' בשני שרשים אלו. ועל שאר הענפים והם שלשה. א' קדימת המו' לפשרה זמן מה בזה הדין אמת. כמ"ש חכמי פאס ישצ"ו. דכל שאין ידוע שמטה יד האנס ונשתנית מכמות שהיתה מיקרי לא סר האונס. וכבר הארכנו בזה מקרוב בתשו' לחכמי תיטאוואן ישצ"ו. ב' אם עידי המו' והאונס הם עדי הפשרה. בזה יש חילוק. שאם המו' בהכרת אונס ובשטר המו' ג"כ הם מעידין על האונס עדותן עדות והמו' קיימת. ואם אינם מעידים כ"א על האונס לבד אחר שנכתב שטר הפשרה לא מהנייא עדותן וגם בזה הארכנו הרבה במ"א. ועל הג' ביטול המודעה ופיסול עידיה הלכה רווחת ומנהג פשוט שאם ג"ד על הביטול ועל פיסול העדים. מהני אפי' במתנה דלא בעי אונס. וכ"כ הרב מר דודי זלה"ה בשם מהר"ס אלשיך סי' ע"א ע"ש. זהו הנלע"ד בזה בכל הפרטים הנ"ל. ועל החכם מארי דאתרא ישצ"ו לחקור מלין. וכפי מה שיתברר לו במהות הענין כן יקום. וצוי"מ וינחנו במעגלי צדק למען שמו כי"ר. וע"ד אמת ח"פ מכנאסא יע"ה באלול פד"ה לפמ"ה וקיים. יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל ראינו את כל הרשום בכתב אמת מחכמי טיטאוואן וחכמי פאס ישצ"ו וכבר נתבאר בדברי החכם נר"ו למעלה כל הצדדין וכל הספיקות הנופלים בענין. ולפי מה שנתבאר בדברי החכמים הנ"ב ישצ"ו שהאונס ברור להם בענין זה הד"א ופשוט שהפשרה בטילה ויחזור הדבר לסיני. דהא איכא מו' ואונס וא"צ להאריך עוד. וע"ד אמת ח"פ בזמן הנ"ל וקיים. שלמה טולידאנו ס"ט מרדכי בירדוגו ס"ט סימן ט"ל. במעשה שהיה בפאס באיש ואשה שנשאו בעירנו זאת וכתבו כתובה כמנהג עירנו והלכו לדור בפאס. ובזמן המצור שהיה בעיר הנז' בחשבון תקבץ על דבר פשע שביבי בישי שמרדו על המלך. והיה משליך עליהם חצים ואבני בליסטיראות להפיל החומות והבתים. ומכלל המפולת נפל הבית על הבעל ואשתו הנז' ועל בנם עמהם. ונפל ספק איך תהיה חלוקת יורשי הבעל עם יורשי האשה שהם אחיה הזכרים ושלחו לנו לחוות דעתינו: תשובה הנה בכתו' כד"ת שיש הפרש בין אם קדם הבעל או אם קדמה האשה שאם קדמה האשה הבעל יורשה ואין ליורשיה כלום. כתב מר"ן באה"ע סי' צ' שאם נפל הבית עליו ועל אשתו נכסים בחזקתן. עי' ותוס' בחזקת יורשי הבעל. נ"מ בחזקת יורשי האשה. נצ"ב בחזקת שניהן. ויחלוקו. ומבואר שם בח"מ דאפי' אין נצ"ב קיימין שאין האשה נוטלתן אלא בשבועה. ואין אדם מוריש שבועה וכו'. הכא נוטלין היורשין מחצית הסך שהכניסה אעפ"י שלא נשבעה. דבמת פתאום לא חיישינן לצררי ע"ש: אך לא נתברר מהו הדין אם היה עמהם עוד בנם שיש ס"ס דאת"ל מת הבעל תחלה ואח"ך אשתו. שמא הבן מת אחריה ויורשי הבעל שהם יורשי הבן יורשים הכל: ולכאורה נר' דכיון שיש ס"ס אין ליורשי האשה כלום. אך לכי דייקינן נר' דליתא. דכיון דנ"מ ומחצית נצ"ב הם בחזקת יורשי האשה אפילו כשיש ספק אם קדם הבן לאמו אכתי נכסים בחזקתן. ויורשי האשה נוטלין מה שהוא בחזקתן כדין נפל הבית עליו ועל אמו דסי' ר"פ סיו"ד דאמרי' נכסים בחזקת יורשי האם ע"ש. וכן מפו' שם סוס"י ר"פ בהג"ה דגם אם נפל הבית עליו ועל אשתו וארבע בנותיו יחלוקו יורשי האשה עם יורשי הבעל. משום דגם האשה יש לה חזקה בכתובה וכמ"ש שם בסמ"ע ע"ש. וע"כ האי יחלוקו היינו בנכסים שהם בחזקת שניהם דהיינו נצ"ב דאלו עיקר כתובה שהוא בחזקת יורשי הבעל לבד ודאי אין ליורשי האשה בהם כלום. וכמ"ש בא"ה סי' ץ' דאייתי' הא ודאי דבנכסים שהם בחזקת שניהם הוא דקאמר יחלוקו. ומינה לנכסים שהם בחזקת האשה לבד כגון נ"מ אין בהם חלוקה אלא ה"ה כולן ליורשי האשה והם דברינו דבנכסים שהם בחזקת יורשי האשה שהם מחצית נצ"ב ונ"מ הרי הם שלהם אפילו בנפל הבית עליו ועל אשתו ועל בנם: ומזה יוצא לנו הדין בכתו' שהיא למנהג המגו' שאין הפרש בין אם קדם הבעל או קדמה האשה דבכל גוונא חולקין יורשי האשה עם יורשי הבעל. ואם נפל הבית עליו ועל אשתו לבד ודאי חולקין הכל. א"כ הרי כל הנכסים הנמצאים לו ולה בחזקת שניהם וה"ה בשותפין שכל ממון השות' הוא בחזקת שניהם. וגם אם מת בנם עמהם נוטלין יורשי האשה מחצית שהוא בחזקת האשה עכ"פ: ומינה למנהג עירנו שיש הפרש בין קדמה האשה לקדם הבעל בבחינת היורשין. שאם קדמה האשה ויורשיה הם בניה הזכרים או בנות בלתי נשואות חולקין. אלא שיש רשות ביד הבעל לסלקם בסכי הכתו' כולה. ואם יורשיה הם אחיה הזכרים וכנד"ז חולקין. אך הרשות ביד הבעל לסלקם בסך הנדו' שהכניסה