שופריה דיעקב חלק א פב

להרחיב לו הזמנים. וס"ס כיון דמכח כתו' אתי החוב איכא טעמא דמשום חינא: גם מה שדימה כת"ר נדון זה לההיא דהכנה"ג סי' ע"ח בשם הרמב"ן דבקבעו ב"ד זמן לחייב שיפרע עביד דפרע גו זמניה. נראה דלא דמי כלל. דהתם מיירי בזמן ב"ד שקובעים בע"ך של מלוה מצד הדין. וכמ"ש בר"ס ק'. לוה שאמר קבעו לי זמן שאלוה או אמשכן או אמכור ואביא מעות וכו'. דבהא ודאי עביד דלוה או מוכר תו"ז ופורע. כיון שהוא שלא כרצון המלוה אלא בדין נתחייב לו להמתין. והרי הוא תובעו בכל יום אם לוה או מכר שיפרע לו. ואם יש בידו פורע לו אפילו בתוך הזמן. כי הוא דוחקו יום יום. אבל ב"ד המפשרין בין לוה ומלוה לפרוע לו לזמנים ומרצים את המלוה לכך דרך רחמנות שלא להזקיקו לסידור נכסיו ונתרצה המלוה לדבריהם. ה"ז ככל אדם הקובע זמן מרצונו שאינו תובעו כלל בתוך הזמן ואין אדם עשוי לפרוע מעצמו בלא תביעה בתוך הזמן. והיינו הך דמייתי הכנה"ג שם בשם מהרשד"ם. פשרנים שגזרו שיתן סך מה לזמן קצוב. ומתוך הזמן. נפרעין מהם. וכתב שאין זה סותר לדברי הרמב"ן הנז'. דיש לחלק בין ב"ד שקבעו זמן לחייב. לפשרנים שכתבו זמן לפשרה עכ"ל. והחילוק מבואר כמ"ש. דפשרנים נמי מתרצים שניהם תחילה לכל מה שיגזרו עליהם. ופשוט: הוא"ל דמ"ש שיכולה הב' לגבות עכשיו קודם שיגיע הזמן של הא'. דוקא קרקע. אבל אם יש מטל' יכולה הא' לעכב אפי' קודם הזמן. שאם תגבה אותם הב' שוב אין הא' יכולה להוציא. ואפי' תאמר שיגבו אותם לה ע"מ שתחזירם לא' כשיגיע הזמן אין שומעין לה שמא תפסידם או תבריחם ותפשוט את הרגל וכמ"ש בהג"ה ר"ם ק"ד. זהו הנלע"ד בכ"ז. ושל"ם כת"ר ישגא מאד כנפשך שבעך וכנפש נא"ה הק' יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ל"ח. שאלה מטיטאוואן על ראובן תושב גיבאלטאר שמתה אשתו בלי זש"ק וכתובתה כמנהג המגורשים נ"ן וכפי התקנה צריך הבעל לחלוק עם אביה כל נכסיו. ותבעו אביה בחלוקה ונתפשרו וניתן שטר הפשרה ביד הבעל ושוב עמד האב לפני ב"ד שבטיטאוואן והמציא לפניהם שטר מודעה שגלה דעתו לפני עדים שאינו רוצה להתפשר אלא מפני האונס שאין הבעל רוצה לחלוק עמו ורוצה לתובעו לפני ערכאות עכו"ם כדי ליפטר מהחלוקה כי בדיניהם הבעל יורש את אשתו וכתבו העדים בשטר המו' הנז' והכרנו באונסו. ועוד המציא האב הנז' קב"ע משני עדים שכתוב בה שהם יודעים שהפשרה היתה באונס גמור שבמקום שהיה האב הנז' תובע לבעל הנז' לחלוק עמו עמד הבעל והעליל עליו עלילות ברשע שיש ביד האב הנז' משלו שני קופריס מלאים חפצים שוה ד' אלפים זהובים ותבעו ע"ז לפני הערכאות הנז' והוצרך האב הנז' להוציא הוצאות רבות על זה לצורך הערכאות וכשראה עצמו חנוק על ההוצאות ולא מצא מי שילוה לו עמד ומסר מודעה ונתפשר עמו שנתן לו סך מה מזומנים ומקצת מטלטלין ממה שנמצא בהאלקופרס הנז' ובעד זה פשרו האב מהחלוקה ע"ך. וע"ז כתבו ב"ד הנז' לאב הנז' פסק ארוך שהפשרה בטילה ויחזור הדבר לסיני והסכימו עמהם חכמי פאס ישצ"ו בשינוי קצת ושלחו לנו לחוות דעתינו וזה מה שהשבנו להם: תשובה נדרשנו לחוות דעתינו בענין הנ"ב וראינו שהאריך החכם המשיב הא' ישצ"ו לבטל הפשרה הנ"ב אפילו באונס לחוד או במודעה לחוד וחכמי פאס ישצ"ו הצריכו מודעה ואונס כדין כל פשרה. ואמת כי הענין מסופק מאד בעינינו בין במהות הפשרה ביען לא נראו לפנינו תשובות הבעל מה היו. וגם שטר התיווך לא נגלה לפנינו לידע על מה אדניו הטבעו. בין במהות האונס כי האונסים הנז' במודעה ובקב"ע הנ"ב הם מסופקים מאד כי לא ביררו העדים דבריהם היטב. אלא שמפני הכבוד אמרנו להשיב לכל הצדדין שיסתפק לנו במהות הענין והדבר מסור להחכם מארי דאתרא יש"ץ אשר בעלי הריב עומדים לפניו לשפוט בצדק למראה עיניו כפי מה שיתברר לו באמיתות הענין. וקודם נקדים לבאר באיזה פשרה אמרו שדינה כמכר וצריך לביטולה מודעה עם האונס ובאונס לחוד לא סגי. וכ"ש במודעה לחוד. כי ראינו ב' תשובות בענין זה. א' להרשב"א ז"ל הביאה הרב"י בס"ס ר"ה שהן נראים כסותרין קצת למעיין בהם ומתוך ביאור ישובן יתבאר הענין אל נכון ולבל יארכו הדברים נכתוב העולה לכלל ישוב דבריהם בקצרה שמתוך כך יתברר הענין יפה. וגם יתבאר שא"ץ למה שנדחקו חכמי פאס ישצ"ו לחלק בין תשובת הרשב"א ז"ל הנז' להא דפשרה דינה כמכר וכמו שבא בכתבם הנ"ל והמתבאר מתוך התשובה הנ"ל הוא דהפשרה שדינה כמכר ולא סגי לביטולה באונס לחוד אא"כ היתה עמו מו' הוא כשהאונס מבחוץ דהיינו שהיה זה תובע וזה כופר ותלאו הנתבע להתובע או הפחידו בדבר שיכול לעשות עד שנתפשר עמו ונתן לו מקצת ומחל במקצת ושוב רצה התובע לחזור ולבטל הפשרה ע"י עדי האונס הנז' ולחזור לדין בכי הא הוא דאמרינן דלא סגי בעידי אונס אא"כ מסר מו' דכיון דהתובע ירא פן יפסיד כל תביעתו שאין ברור לו שיזכה בדין נמצא מה שמקבל הוא דמי כל התביעה המסופקת ודמי לאונסו למכור לו קרקע שלו ונותן לו כל דמיו דאמרינן אגב אונסה וזוזי גמר ומקני ה"נ שמוכר התביעה בכו"ך אגב אונסה וזוזי גמר ומקני. אבל אם עדות האונס היא שמביא התובע עדים לאמת טענתו ולהכחיש כפירת הנתבע ואיגלאי מילתא שמפני אונס הכפירה פשר דאונס כפירה נמי מיקרי אונס וכעובדא דפרדסא לא בכגון זה אמרו פשרה דינה כמכר להצריך מו' עם האונס לבטלה. לא מיבעייא אם היו מערערים על שדה זה אומר שלי וזה אומר לקוחה היא בידי או על מטלטלין זה או' שלי וזה או' שלי או על מנה שטען זה שנושה בו או שהפקיד אצלו וזה כופר ונתפשרו שנתן לו מחצית מה שתובע דהיינו מחצית השדה בעינה או מחצית המטלטלין בעינם או מחצית המנה ושוב מצא התובע עדים או ראיה בדבריו ונתברר הדבר שכל השדה וכל המטלטלין וכל המנה שלו והפשרה לא היתה אלא מאונס הכפירה דאין צריך לזה מודעה לבטל הפשרה שהרי אין כאן דמי מכר כלל. שלפי מה שנתברר עתה שתביעת התובע כולה היתה אמת א"ך מקצת גזלתו שהיה תובעו הוא שהחזיר לו בעינה שאפי' בתובע מנה והחזיר לו מחציתו שאין