שופריה דיעקב חלק א פ

לאלמנה ובניה ובמטלטלין סו"ס כיון שכל מה שנטל דוד אינו אלא מפאת ירושת אמו הרי לא ירש כלום מאביו שיפרע ממנו החוב שא"א להכחיש ולומר שלא עלה לדוד כלום בירושת אמו לסיבת מה וכל מה שנטל הוא מפאת אביו. דאם כן היאך החזיק דוד במחצית והרי כשלא היה נגלה שטר זה ראוי שתטול האלמנה מחצית. והמחצית יתחלק לג' ויהיה לדוד שתות באביו וכשמתה האלמנה ואחריה בנה יירש דוד עוד ב' וחצי מי"ב ויהיו לו ב"ה ד' וחצי מי"ב שהוא שליש וחצי חלק מי"ב והיאך היה מחזיק במחצית בפני דינאר אחיו ימים ושנים ומשכנו הבית הגדולה שניהם מחצית לכל אחד ונטל כל אחד מחצית הדמים והוא שותק. דהא דשות' אין להם חזקה. היינו אם החזיק הא' בכולה שני חזקה. אבל אם החזיקו זה במחצית וזה במחצית. או זה בשליש וזה בב' שלישים ודאי יש לכל א' חזקה במה שהחזיק דכלום טעמא מאי שדרך השות' שיניחו זה את זה לאכול את כולו זמן מה. ואח"ך יאכל זה כנגדו וכששניהם אוכלים בכל הזמנים לא שייך האי טעמא וכל שכן אם. משכנו ונטל כל אחד מחצית הדמים. הא ודאי ניכרין הדברים כדברי דוד שהשליש זכה בו מפאת אמו שכך ציוה אביו וקיים הוא צוואתי. או שכך נראה לב"ד לפשר שבמקום המחצית הראוי לו יקח שליש איפשר בעד איזה מזונות שהיה נושה בו אביו או שידעו שהיו על אביו חובות מחיי אמו ובעד כן פישרו שיהיו שוין דוד שליש מפאת אמו והאלמנה שליש כמותו בכתו' והבנים שליש בשניהם מכח אביהם. ואח"ך מתה האל' והבן וירש הוא שתות ונשלם המחצית: ובר מן דין אפילו נכחיש יציאת השמש ונאמר שלא היתה שוה חלוקה עפ"י ב"ד כלל אלא שדוד מאליו ומעצמו החזיק במחצית. אכתי ניחזי אנן כאלו עכשיו הם באין לחלוק ודוד תובע חלוקת אמי בקרקע הידוע לאביו בשעת פטירת אמו וגם ידוע שאביו מת והוא עדיין בחור וחזקה שלא נסתלק עדיין דפשיטא דיהבינן ליה חולקיה שהרי הקרקע בחזקת הבן משמתה אמו ואין מוציאין מחזקתו כי אם בראיה ברורה וחזקה ברורה שהיו על אביו חובות או שהיה על הבן חוב מזונות וכיוצא וכל שלא נתברר זה אין להפקיעו מירושתו וכמ"ש בפסקי הא' ז"ל ועיין בסס"י ק"ד בנפל הבית עליו ועל מורישו וספק מי מת תחלה ומי יזכה בנכסים. אם בעלי חובות אם היורשים הדין עם היורשים שנכסים בחזקתם ע"ש. וזה אפילו בחוב ברור. וכל שכן בכגון זה שספק אם היה חוב אם לאו דפשיטא דנכסים בחזקת היורשים והוא הבן ליטול בהם מחצה בעד חלוקת אמו ומינה נמי נראה אפילו אם יש ספק אולי לא היה קרקע זה שלו בשעת פטירת אשתו כגון שהיה ממושכן וכיוצא דכיון שידוע שהוא שלו מאבותיו מעולם הרי הוא בחזקת שלו. וכן בסי' קי"ב ס"א לס' בתרייתא ע"ש ואפי' לס' קמייתא דוקא מלוה נגד הלוקח שהוא בידו עכשיו הוא דחשיב הלוקח מוחזק ועל המלוה להביא ראיה ולא ביורשי' עם היורשים או ביורשים עם האב דחשיבי כשותפין. ומה גם בכגון זה שכבר החזיק דוד זה כמה במחצית וטוען שירש אותו שליש מפאת אמו ושתות מפאת אחיו דפשיטא דזכה שהרי יש כאן חזקה שיש עמה טענה ואין להוציא ממנו לפרעון חוב אביו כי לא ירש מאביו כלום. באופן שהד"א שזכאי דוד במחצית הקרקעות הנז' ואין להוציא מהם לפרעון חוב שעל אביו כלום. ולראיה ביד דוד ח"פ בזיו נשמר"ו לפ"ק הואלנו לבאר שחייבים היורשי' להוציא השט"ח הנז' ולקרעו ולבערו מן העולם דאיכא למיחש לב"ד טועים שיוציאוהו עוד בפניהם באורך הזמן ויטרפו הקרקע שלא כדין וע"ד אמת ח"פ וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ל"ז. שאלה הרב הכולל. בנן של קדושים. נהירו דעיינין סיני ועוקר הרים. כמוהה"ר יעקב בירדוגו נרו יאיר כי"ר: אחד"ש מעכ"ת. ישיבני כת"ר על ענין זה. והוא ראובן היה נשוי עם אשה א' וגירשה. ועשה עמה בסכי הכתו' פרעון לזמנים כשו"ב האשה הנ'. ובחיי ראובן עברו איזה זמנים שלא נמ"ך פרעון ע"ג הכתו'. אח"ך נשא אשה ב' והוליד ממנה בן. ונלב"ע ראובן הנז' ולא הניח כ"א שיעור הכתו' של הגרושה הנז'. וכשבאו לשאול לי ע"ע. השבתי להם אם יראה בעיני האדון נר"ו הדין הוא שתגבה הכל האשה ב' אחר שתשבע שבו' אל'. הגם שהיא מאוחרת. מ"מ זמן הפרעון שלה חל לאלתר קודם אשה א'. כמ"ש בסי' ק"ד בהגה. מיהו כשבא לגבות וכו' וא"כ אשה ב' תגבה הקרקע ותהנה מהפי' של הקרקע קודם שיגיעו הזמנים של האשה הא'. גם הזמנים שעברו קודם מותו ג"כ אין אשה א' יכולה לגבות. כיון שעבר הזמן מכח היתום אפי' יהיה השטר בנא"ג דילמא יש לו שובר. וחכם א' רצה לזכות הגרו' והעדיפה על היתום והאל'. ומקרא מלא כל אלמנה ויתום וגו'. וזה ל' אותו החכם. מה שנלע"ד בהזמנים שעדיין שלא הגיע זמנם והם בתוך הזמן תגבה אותם עכשיו. וא"ץ להמתין עד שיגדל בנו הקטן. כיון שהם תוך הזמן. ואינה צריכה ג"כ שבו' מפני אשה ב' מכח תוך הזמן. ועוד ט"א דבנ"ד שהיא גרו' מפני חן האשה כדי שתנשא. ובנ"ד הגם שכתבה עליו חוב מ"מ כתבה עליו ע"ג הכתו' ואם לאו תחזור על הכתו'. והוי מדין כתו' דשייך בו משום חינא. עכ"ל. והשבתי לו כמ"ש. ועוד השבתי לו עמ"ש ועוד טעם אחר. דבנד"ד שהיא גרושה וכו'. והוי מדין כתו' וכו'. נר' לי דוקא אם לא נתקיים התנאי באותם הזמנים שעברו בחייה אז למפרע הוי הפרעון מדין כתו'. אבל עכשיו שאין כאן שום בירור שלא פרע הוי באותם הזמנים שעברו כמו מי שהוציא שט"ח על יתו' קטנים דאינו נפרע מהם בעודם קטנים דילמא יש להם שובר שפרע באותם הזמנים ואפי' תרצה האשה לישבע לא מהנייא שבועתה עכשיו כ"א עד שיגדל היתום. וא"כ שיעור אותם הזמנים שעברו תגבה אותם אשה ב'. ומה שנשאר תגבה אותו. וכשיגיע איזה זמן תמכור מהקרקע אשה א' כשעור ק"י שקצבו לה בכל ו' חדשים. ואם לא מצאה מי שיקנה מהקרקע כשעור ק"י אין אנו מחייבין אשה ב' למכור או למשכן שיעור רב כדי שתמצא א' ממה לגבות דתאמר לה אשה ב' אני לא נתחייבתי לך בשום ענין. והרי שיעור הסך שקצבו לך מונח לפניך. עשה בו מה שתרצה. או תמתין עד שיושלמו כל הזמנים. אח"ך כתבתי לאותו חכם היסוד שעליו בנה אותו הבנין שהוא בתוך הזמן הוא רעוע. שנסתר מזה שכתב הרב כנה"ג בסי' ע"ח בהגה"ט סקט"ז פשרנים וכו'. וכתב הרמב"ן בחי' בתרא. והבי"ד ס' מורה צדק ב"ד שקבעי זמן לחייב