שופריה דיעקב חלק א עט

אלא שהבן כתב בפני עצמו שטר מכר לאמו כי ירא לכתוב שטר מתנה פן יחשדנו שומע שלהערים עשה וחשב להסתיר הערמה ע"י שיכתוב שטר מכר ולא מתנה. ואחר כך חזר ואמר לאמו לכתוב לו שטר מתנה מן הכל בע"מ שלא יחול וכו' והכל כדי להפקיע ירושת הבת בחייו במות אשתי כי אין לו בן עמה. וכיון שכן אם להפקיע ירושת הבת שעליה נתכוון תועיל עצתו כי מן הדין אין לה כלום בחייו. וכל מן דין סמוכו לנא למיעבד כל טצדקי להפקיע ירושה קלה כזו ולהעמיד הירושה שמדין תורה שהבעל יורש את אשתו אפי' בנכסיה. וכ"ש שלא יטלו אחרים נכסיו. מ"מ להפקיע זכות האשה במות הבעל שהיא בעלת חוב מן הדין בכתו' ונדו' לא מן השם הוא. וה"ז בכלל תקנת רז"ל שכל מתנה שיתן הנותן במקום שחב לאחרים אינה מתנה. וכאן הדבר גלוי שמתנה גמו' נתן הבן לאמו. ואפי' אם נתכוון בזה לחוב לאשה לאו כל כמיניה וכ"ש שעדות יש שלא נתכוון כלל לחוב לאשה כ"א להפקיע ירושת הבת שמן התק' ולהעמיד ירושת התורה. וכבר יש בידינו פסקים רבים מב"ד הגדול שלפנינו ושלפני פנינו זלה"ה מזה אין מספר ונזכיר מהם המזדמן א) פסק למהר"מ טולידאנו ולמהר"ח אחיו ז"ל שהשיבו להחכם כההרי"ץ צרפתי שכתבו שאם רואין ב"ד שיש ערמה בדבר להפקיע מהאשה גם אם נתן בחיים בהיותו בריא המתנה בטילה לגבי האשה אם עשאה אחר נישואין. ע"כ: ב) פסק למהריב"ץ זלה"ה במשה צרפתי שנתחייב לבנו בסך ד' מאות בחיי אמו כשרצה לייבם את אשת אחיו וכתב שאפי' אם היה מתחייב לו אחר פטירת אמו דאיכא למיתלי שבעד חלוקת אמו נתחייב לו מ"מ כיון שניכרין הדברים שלהבריח מהיבמה עשה אין מעשיו כלום ולא יגרע ליבמה מחלקה בשביל החוב הנז' כלום: ג) פסק לאדוני זקני הרב המרבי"ץ זלה"ה בא' שנתחייב לבנו בסך ג' מאות ונ' מתקאלים ממנו חוב בעד מה שעולה לו בחלוקת אמו וממנו מתנה משלו. וכתב ז"ל שכל מעשיו בטלים ואין לבן כ"א לחלוק עם אשת אביו כדין שתי נשים ע"ע באורך: ד) פסק למר דודי הרב זלה"ה במהר"מ די אבילא שנתחייב לבנו ולבנותיו סך גדול וביטל הרב מעשיו לגבי אשתו אעפ"י שהיתה אמם. ועוד כהנה וכהנה אין להם מספר: באופן שלענ"ד הד"א לאמתו שהמכי' שמכר הבן לאמו בטלה ומבוטלת וכמאן דליתה דמייא ועדיין חלק הבן באביו לזכותו ויצטרף עם שאר נכסי עצמו ותחלק בהם האל' עם הבת בתקנת נו"ן מחוט ועד שרוך נעל. ואין נגרע מחלק האל' דבר: הנה נא גלינו דעתינו. ואנו את נפשנו הצלנו, לבל ישאר הקולר הזה בצוארינו. ושפתינו אתנו. את הדם הזה לא שפכו ידינו ולא ראו עינינו. ולבל יהיה הדבר לפוקה ולמכשול עון למנו'ח ז"ל בבית מלונו. ועל החכמים מארי דאתרא ישצ"ו להביא הדבר לידי גמר ולשמוע זעקת דלה ונכאבה. ולהוציא לאור משפט אלמנה עלובה. הצועקת במרה לדיין אלמנות הרוכב בערבות ביה שמו וישמע אליהם ה' יכונן כסאם. ולהעלות לשמים שיאם. ושלום על דייני ישראל מאדון השלום ומאתנו החו"פ מכנאסא יע"א עד"א וענוה צדק בחדש זיו משנת אשרי שומרי משפט והשו"ב וקיים. יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ל"ו כשנבל"ע יוסף הכהן נ"ע הניח אחריו אלמנתו יאקות וג' בניו הגדול דוד מאשתו א' והב' דינאר ואחיו מאשתו ב' ונלב"ע יאקות הנז' וירשו אותה ב' בניה הנז' ושוב נלב"ע אחי דינאר ב' מאביו ואמו וירשו אותו דוד ודינאר. והקרקע שהניח יוסף הוא שני בתים בחצר מורישו המשותפת בין אביו ובין דודו כהר"ש הכהן ז"ל שהיתה החצר של כהר"ש הכהן ושל אביו של יוסף וחלק הבתים ועלה לר"ש הכהן ז"ל הבית הקטן א' לשמאל עם הבית הגדול ב' לשמאל ולאביו של יוסף עלה הבית הקטן א' לימין עם הבית הגדול ב' לימין. וזה ימים ושנים היו מחזיקין האחים דוד ודינאר בב' הבתים מחצית לכל א'. וגם אחרי מות דינאר עד היום מחזיקין יורשיו במחצית ודוד במחצית. הן היום הוציאו יורשי דינאר שט"ח נגד יוסף זקינם לזכות דיגאר ואחיו הנז' שמת קודם לדינאר ולזכות אמם יאקות הנז' מסך ב' מאות מחצית לאם ומחצית לבנים. וטענו היורשים הנז' שהשטר הנז' עדיין לא נפרע וצריך ליפרע תחלה מנכסי יוסף הנז'. שהם הבתים הנז' ויטלו בדמי הפרעון יורשי דינאר ג' מד' שהם יורשי כח אביהם וחצי כח דודם וכח זקינתם יאקות. ודוד א' מד' מכח אחיו הקטן ואם היה מותר בבתים אז יחלקו יורשי דינאר עם דוד כמשפט חלוקתן. ודוד השיב שכבר יצא השטר הנז' לפני ב"ד ז"ל שהיו בשעת פטירת יוסף הנז' ובשעת חלוקת נכסיו בין בניו ואלמנתו הנז' וחלקו הבתים בין האלמנה יאקות ובין בניה דינאר ואחיו ובין דוד הנז' לג' שליש לדוד מפאת חלוקת אמו ושליש להאלמנה ושליש לבניה כי כן ציוה אביו בשעת מותו ובשאר מטלטלין לא ידע מה יעשו כי הוא עדיין רך בשנים כבן י"ד שנה ואיפשר שהגבו אותם עם ב' שלישי הקרקע לאם ובניה בחובם ומאז החזיק כל אחד בחלקו בקרקע ושוב מתה האם וירשו אותה ב' בניה. ושוב נלב"ע הבן הקטן וירשו השליש שלו דינאר ודוד ונעשה להם מחצית לכל אחד ומפני כן החזיקו מאז ועד עתה מחצית לכל אחד. באופן שטוען דוד שלא ירש מאביו בקרקעות הנז' כלום שיהיה ראוי ליפרע מהם החוב הנז' כי מה שנטל בקרקע הנז' הוא שליש מפאת חלוקת אמו שקדמה לחוב הנז' ושתות מפאת אחיו הקטן הנז': ונראה שהדין עם דוד שמלבד האומדנא החזקה שבודאי מיד שנלב"ע יוסף הלכו ב"ד אשר בימים ההם וחלקו להם ובודאי שנגלה לפניהם שרי זה בשעת חלוקה. ועל פיהם החזיק כל א' בחלקו בקרקע. וממה שהחזיקו לדוד בשליש הקרקע כמו שמוכיח חזקתו במחצית זה ימים ושנים בפני דינאר ויורשיו שכשנטצרף השליש עם השתות שירש מאחיו הקטן נעשה לו מחצית. בודאי שכך הסכימו ב"ד שדוד יטול תחלה שליש הקרקע בעד חלוקת אמו שהיא קודמת לחוב הנז' שכן ציוה אביו או שכך נראה בעיניהם. ושאר הנכסים שהם שני שלישי הקרקע עם שאר הנכסים יטלו האלמנה והבנים הקטנים בעד חובם ואם נשאר אחר החוב כלום חלקו להם ודוד עמהם בעד ירושתו באביו ואין אחר מעשה ב"ד כלום. באופן שהשטר הנז' בודאי נפרע ע"י הקרקע שהגבו להם והניחוהו כדי לכתוב עליו הורדה ונטרדו ולא כתבו: עוד זאת אפילו נאמר דבר שאי אפשר לשמוע שלא נראה שטר לפני ב"ד וחלקו להם שליש לדוד בעד חלוקת אמו וכמו שמוכיח חזקתו וכמ"ש וב' שלישים