שופריה דיעקב חלק א עח

הבה"כ החדשה ואין כאן זכייה בטעות ולא יהיה אלא ספק אלמלי ידעו הצבור מתחלה אפשר שהיו מסלקין ממנה אותה זכות ע"י שילכו למ"א ותשאר אותה זכות ליורש או שלא היו מסלקין. המע"ה. והשתא מיהא תטעון האשה פי' מקומי שקניתי ובניתי במעותי הייתי אוכלת זהו הנלע"ד להשיב בענית בית בה"ך. ועל אודות החנויות שטוענת האל' שקנתה אותם מן היורשת חוץ מהפשרה. והיורשת טוענת שגם הם היו בכלל הפשרה וכולן נטלה בכתו' וצריכה להחזירם קרקע ופירות. לא ידענו מקום לטענת האלמ' דבין אם אומרת שקנתה קודם הפשרה או אחר הפשרה. כל זה יכול להתברר ונייתי שטר הפשרה וניחזי אם נזכרו החנויות ונכללו בכלל הפשרה. הרי מבואר שבכתו' נטלה. ואם שטר הפשרה סתום שאין כתוב בו אלא שנתפשרו בעד כל העיזבון וזיכתה לה היורשת קו"ט. ולכן מצאה מקום האלמנה לטעון שחנויות אלו לא נכללו בכלל הפשרה. וקודם לפשרה קנתה ממנה בדמים שהיו מיוחדים לה. שאם אחר הפשרה א"כ היו צריכין לבאר בשטר הפשרה שחנויות אלו נשארו לזכות היורשת. הא אין עליך לומר אלא שקודם הפשרה. ומה שכתוב בפשרה שזיכתה לה כל הנכסים היינו שמלבד החנויות. שהחנויות כבר נמכרו ברצי כסף. ומ"מ גם טענה זו אין בה ממש. שהחזקה שקודם הפשרה לא תועיל כ"ז שעדיין לא תבעה כתובתה וניזונים משל הבעל. וכמ"ש בהג"ה סי' קע"ט סיו"ד והחזקה שאחר הפשרה אימור בכח הפשרה החזיקה. ובכתו' נטלה והרי אין לה כתובה. ועיין סי' ק"מ בהג"ה סיו"ד דאפי' ביורש הטוען בכתוב' נטלה אי לית ליה מגו דמכם קניתיה אעפ"י שהחזיקה אמה ג"כ לא מהני דאין לאשה חזקה בנכסי בעלה. דאימור בשביל הפירות ליזון מהם החזיקה. וכ"ש אם נטלה כתובתה דפשיטא דטוענין ליורשת בכתובתה נטלה. והרי אין לה כתובה. ועוד מה"ט שכתבו החכמים דהיורשת היתה קטנה ונשאת כשהיא קטנה. ועדיין היא נשואה עד היום. ואין מחזיקין בנכסי קטן ובנכסי א"א. זהו הנלע"ד להשיב בזה. וצוי"מ אכי"ר. החו"פ מכנאסא יע"א יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ל"ה. שאלה ע"ע ראובן שלא היו לו בנים כ"א בת נשואה ובימי הרעה שהיה חולי מצוי בעיר חשש פן תמות אשתו בחייו ויבא בעל בתו לחלוק עמו כפי התק'. ועשה בערמה שכתב שטר מכר מכל חלקו בירושת אביו קרקע ושטרות לאמו בעד מה שהודה שקיבל ממנה. ובעד מה שהודה שנושית בו מחלקה בשטרות שנגבו ובפירות הקרקעות. ולתקופת הימים חזרה אמו וכתבה לו שטר מתנה מכל מה שיש לה בין חלקה העולה לה בבעלה בין מה שזכתה מבנה הנז' בע"מ שלא יחול שעבוד כתי' ובע"ח. ושלח לידינו וחתמנו לקיים מעשיו. ושוב אירע שנלב"ע ראובן הבעל בחיי אשתו ולקחו הבת ובעלה השטרות מבית ראובן ועמדו ונטלו כל העזבון קו"ט הידוע לראובן מאביו שהוא כל עזבון ראובן והפקיעו האל'. והאל' העלובה צווחת ככרוכייא שהכל עשה דרך ערמה ותובעת שוה"ד: וזאת תשובתינו ע"ג שטר המתנה והמכר והפס"ד שלנו: תשובה. הן היום נלב"ע הבן המקבל הנז'. והניח אלמנתו ובת א' נשואה ולא נמצא בעזבונו זולת הנכסים הנ"ב שעלו לו ולאמו בירושת אביו שכולן נכללו במתנת האם לבן בע"מ שלא יחול שעבוד כנ"ב. ועמד בעל הבת הנז' ליטול את הכל. והאל' העלובה נואקת וצועקת נאקת חלל. איך תהיה כזאת בישראל להוציאה ריקנית מכל הטוב אשר הניח בעלה ואפי' כדי כתו' ואפי' כדי נדו' לא תטול. ובעלה לא עשה מה שעשה לכתוב לאמו שטר מכר מחלקו ולחזור וליתנו לו בתו' מתנה בע"מ שלא יחול וכו' כנז'. כ"א דרך עצה ותחבולה מפני החולי שהיה מצוי באותו זמן בפאס. וחשש ממיתת אשתו ובן אין לו עמה פן יבוזו זרים יגיעו שיבא בעל הבת לחלוק עמו. ותהי להיפך בעו"ה שנתקיים בו ואשר יגורתי יבא לי. ותקנתו נעשית קלקלתו שנלב"ע הוא ומצא בעל הבת נחת לנפשו ליטול את הכל ולהניח האל' העלובה שוממה מנכסיה ומאישה. וכן הגיד לנו ת"ח א' שהיה בקי בענייניו ויודע מצפוני לבו שיודע בטוב שלא עשה מה שעשה כ"א דרך ערמה ותחבולה. כי מעולם לא היתה נושה בו אמו כלום גם לא נתנה לו מידה כלום למכור לה. כי כל הימים היתה אמו עמו במחיצתו ולא ידעה אתו מאומה כ"א הלחם אשר היא אוכלת ולא עשה מה שעשה כ"א דרך עצה ותחבולה לכתוב שטר מכר לאמו ולחזור ולתת לו בע"מ שלא יחול וכו'. כדי להפקיע ירושת בתו במות אשתו. ואלמלי עלה בדעתו ההיפך כמו שהיה לא עשה כלום. ושאף אחר מעשה היה בדעתו שאם ראה שמתה אשתו בחייו יוציא השטרות ההם. ואם ראה ההיפך שחלה הוא ונטה למות בחיי אשתו שיוציא הכתבים ויקרעם לי"ב קרעים ויתן מהנכסים לאשתו מה שירצה ולהניח לבתו מה שירצה אלא שנטרפה עליו השעה: וע"ז צעקת האל' באה אלינו באומרה למה תהיה נספית בלא משפט. ונדרשנו לזעקתה. ושלחנו לא' מבדי"ץ שבעירם ישצ"ו להמצא לה ולקיים שפטו יתום ריבו אלמנה כי להם משפט הגאולה. והשיב מפני הכבוד שאחר שכבר יצאנו אנחנו כא' וחתמנו לקיים המתנה ותנאיה כנ"ב אינו מן השורה להיות הוא מתחיל לבטל. והפה שאסר הוא הפה שיתיר: ובכן אנחנו אומרים גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שלא כתבנו בתחי' לקיים המתנה ותנאיה כנ"ב כ"א בשלא יהיה ערעור מצד האשה ע"י גירושין או מיתת הבעל. וישראל גם הוא ידע שהת"ח שנשאלנו ממנו בתחילה ע"ז בשליחות הבן המקבל הרי הוא מעיד שכך אמרנו לו בפירוש שאם יהיה ערעור מצד האשה שמעשה הבעל בטלים. ואנחנו נחלץ חושים לצאת לישע האשה וע"מ כן חתמנו כי נכרים היו בעינינו הדברים מצד השכל שדרך ערמה היה הכל. כי איך יהיה לאם היושבת עם בנה יחידה ומסתופפת בצל קורתו מפתו תאכל וכו' לתבוע את בנה ולדקדק עמו במה שבידו מחלקה מהיכן תדע כמה יש לה בידו מחלקה עד שיצטרך הבן למכור לה חלקו בקרקעות. ואיך יהיה הבן נוח לרצות לעשות רצונה ולמכור לה בחשאי בלי נשמע קולם. ואם אמרנו לסבול זה ונתלה בסיבת מה איך מיד לתקופת השנה נשתנית דעתה מן הקצה עד הקצה וחזרה ונתנה לו הכל אפי' חלקה בגוף הקרקעות ולמה תתן לו כל עיקר. והרי אין לה יורש זולתו מכל זה כל אשר עיני בשר לו יכיר וידע שהכל נעשה דרך ערמה ולא תבעה האם כלום ולא נתנה כלום.