שופריה דיעקב חלק א עז

אח"ז חיפשה היורשת ומצאה עדים לאבד לאל' כתו' ומזונותיה ושאין לה אלא בלאותיה הקיימים ואחר שנפסק הדין ביניהם ע"ז שצריכה האלמנה להחזיר ליורשת כל נכסי הבעל. הן מה שאכלה הן מה שעדיין קיים קרקע ופי' ומטלטלין יצאו לידון בדבר חדש על חלק הבה"ך החדשה שקנתה האלמנה אחרי מות בעלה שהאלמנה אומרת שאף אם תחזיר כל מה שנטלה מנכסי בעלה עם מה שגבתה מהמלך בדמי הבה"ך הישנה ועם הפי' שאכלה מבה"ך הישנה. מ"מ חלק הבה"ך החדשה לא תחזיר. לא הוא ולא פי' כי אותו הקרקע קנתה ובנתה בו בממון שלה שהיה מיוחד לה מירושה שנפלה לה או ממתנה שנתנה לה. ולעצמה קנתה ובנתה. והפשרה שנתפשרה עם היורשת וזיכתה לה הקרקעות. הוא על שאר הקרקעות של בעלה ועל דמי בה"ך הישנה שקבלה. אבל חלק בה"כ החדשה הוא שלה בלא"ה. והיורשת אומרת שאף אם אמת שמממון המיוחד לה קנתה ובנתה ולא מממון הבעל. מ"מ כיון שלא זכתה האשה לבנות בה"ך כי אם מכח בעלה שהיתה לו בה"ך הישנה והחזיק' בה האלמנה בכח כתו'. ומתוך שהחזיקה בבית הכנסת הישנה נתנו לה הצבור יכולת לחדש אחרת במקומה. א"ך הרי הבה"ך החדשה נכנסה במקום הישנה. וכשם שאלו היתה הישנה קיימת היתה חוזרת. כך החדשה חוזרת. ודמי הקנין והבנין יתנכו ממה שקבלו מהמלך. או מהפי' שאכלה מבה"ך הישנה ומהחדשה ומשאר הקרקעו' שכולן לא אכלה אלא בכח חוב כתו' ומזונותיה שהיו לה על בעלה שמכחם החזיקה בנכסים ועכשיו הרי נתברר שאין לה כתו' ולא מזונות: והנלע"ד להשיב שאם אין עדים שהיה לה ממון מיוחד מירושה או מתנה שנפלה לה. מסתמא מדמי בה"ך הישנה ומתפיסת הבית קנתה ובנתה. והרי גוף הקרקע של היורשים. וכשמתחייבת להחזיר גוף הקרקע בודאי מחזרת הפי'. בין שכדי שכי' מקום. בין היותר שמכח השררה. שאעפ"י שהאל' היתה חלוקה בעיסתה מהיורשת. וגם שאין ידוע אם היתה נו"ן בתוך הבית מ"מ נראה שבנד"ז שהחזיקה בנכסים לבדה קו"ט וכמד"ן ועושה בהם כרצונה כאדם העושה בשלו. כסבורה שהכל יעלה לה למזונותיה וכתו' ואין ליורשת בהם כלום. זו גדולה מאד מאלמנה היושבת עם היתו' וכל הנכסים בחזקת היורשים. ואין לאלמנה מהם כ"א מזונות אלא שהיא נושאת ונותנת בהם לזכותן כיון שאין לנו כ"א מעט חשש שמא משל היתו' ממה שהיא נו"ן גנבה וקנתה. לזה אנו מצריכין שלא תהיה חלוקה. שאם היתה חלוקה יש ספק אחר לזכותה לבטל החשד והוא שמא מעיסתה קימצה. אבל בזו שהכל בידה ובחזקתה וסבורה שהכל שלה לגמרי. ואין היורשת עמה אפי' בעיר. ואין בחזקתה ולא בחזקת ב"ך שום דבר מהנכסים כלל. מהיכן יעלה על הדעת לומר שמה שקנתה האלמנה לא מתפיסת הבית קנתה ולמה לא תקנה מתפיסת הבית ומאין לה ממון אחר חוץ ממנו שתקנה בו. הא ודאי דמתפיסת הבית מהדמים שקבלה בבה"ך הישנה מהמלך קנתה ובנתה והרי הקרקע לזכות היורשת. אבל אם יש עדים שהיה לה ממון מיוחד מירושה שנפלה לה או מתנה או מציאה שבאה לידה. בזה ודאי נר' שגוף הקרקע והבניינים בחזקת האשה אם היא טוענת כן שבכוונת מכוון קנתה מהממון המיוחד לעצמה לבל תהיה נגיעה ליורשת בו כשתבא לחשב עמה על מזונותיה וכתו' שקרקע זה לא יכנס לכלל חשבון לא הוא ולא פירותיו. וגם שלא תהיה לה יכולת לסלקה ממנו בדמים. וכיון שגוף הקרקע בחזקת האלמנה. פשיטא שאינה חייבת להחזיר כשיודע שאין לה כתו' ומזו' לא הוא ולא פירותיו אפי' היתרים על שכירות מקום. שאעפ"י שהפי' היתירים על שכירות מקום לא זכתה האלמנה ליטלם כי הם מכח בעלה שהיתה לו בה"ך ישנה והחזיקה בו מכחו וכשנטלו מסיקין את הישנה קנתה ובנתה תמורתה וחזרה ליהנות ממנה כמו מהישנה ונמצא שהכל משל בעלה. מ"מ מה בכך. והרי האלמנה כלוקח דעלמא שקנה בה"ך מבעליה שהוא אוכל כל הפירות אפי' היתרים על שכירות מקום אעפ"י שאינו ראוי לשרת בקדש כמו הבעלים. כי כן פשט המנהג בכל המערב בבתי כנסיות של יחיד שבע"ח נוטלן בחובו. ואשה בכתו'. ולוקח במקנת כספו ונהנין כולן אעפ"י שאין בהם ראוי לשרת כלל שנעשית בה"ך בזה"ז כמרחץ ובית הבד. ביען שהלוקח ובע"ח הנוטל אותה מבעליה נוטלה בדמים יקרים כפי שיעור הנאתה היתירה על שכי' מקום. ולכך אינו מתרצה להשכירה לאחר שיעמוד לשרת בשיקבל בשכי' שכי' מקום לבד. ובני בה"ך להיות שהורגלו במקום. קשה עליהם להחליפו באחר. שחן מקום על יושביו ומתרצים לתת נדבותיהם אפי' לבע"ת ולאשה או ללוקח שאינם ראוים. כדי שישארו במקומן שאם לא יתנו כהרגלן הרי הלוקח אומר להם פנו וסעו לכם ואני אביא במקומכם קרובי ומיודעי שיתנו לי יותר ממתנותיכם. באופן שאפי' הבלתי ראוי שזוכה בבה"ך במקנת כסף או בחובו נוטל פי' כל בה"ך אפי' היתירים על שכי' מקום. וגם האל' הזאת שהחזיקה בבה"ך הישנה בכח חוב מזונותיה וכתו' הרי היא כאדם דעלמא שנטלה בחובו וכאלו נתגרשה וטרפתה בכתו'. וכיון שנאבדה בה"ך הישנה פקע המקח. וכשחזרה ובנתה משלה הבה"ך החדשה פנים חדשות באו לכאן. ונהי שצריכה להחזיר פי' בה"ך הישנה. כיון שנתבטל זכות הגוף שהיה לה בה. פי' בה"ך החדשה למה תחזיר. שהרי גופה שלה ומכחו היא אוכלת. ואין לומר כיון שהיתה הסכמת בני העיר כשנתחדשה העיר שאותם שהיה להם חלק בבה"ך בעיר הישנה הוא שיחדש אחרת בעיר החדשה ואין לזרים אתם שלא היה להם חלק בשום בה"ך שבעיר הישנה. א"כ הכח הזה שנתנו לאשה זאת לחדש בה"ך החדשה הוא בטעות. לפי שהיו סבורים שהיה לה זכות באמת בבה"ך הישנה. ואלמלי ידעו שלא היה לה זכות לא היו נותנים לה כח לחדש החדשה ולא היו נותנין הכח ההוא כ"א ליורשת שהיא בעלת הזכות באמת בבה"ך הישנה. וכל קנין וזכייה בטעות חוזרים. הא ליתא דבשלמא אם היתה הזכייה בחנם בלי שפרעה האשה שום דמים משלה לא בקנין ולא בבנין היה מקום לומר כן. אבל עכשיו שהזכייה היתה ע"י שתוציא האשה דמים יקרים לקנות ולבנות וגוף הקרקע שלה. י"ל שאפי' אם ידעו הצבור זה אחר הקנין והבנין מיד היו מתרצים להניח לה כח זה. כיון שכבר נעשה מעשה. שאם יאמרו לה שאין לה אלא שכירות מקום. תאמר איני משכרת את מקומי. ואם אין השות' רוצים יגודו אותי ואני נוטלתו בכל מה שיאמרו ואעשנה חצר או אוצר. ובע"כ יתרצו הצבור והשות' להניח לה זכותה לבל יצטרכו לקנות ולבנות במ"א וגם דמאי איכפת להו לשות' ולצבור אם תטול הזכייה ההיא האשה הנז' או היורשת. ועוד שהיורשת קטנה ואינה בעיר ומי יטפל בחלקה לקנות ולבנות לזכותה. מכ"ז נר' שאפי' אם ידעו הצבור זה היו מניחין בית האשה שהיה לה זכות בישנה למראה עינים לחדש ולזכות עם שותפיה בחלק