שופריה דיעקב חלק א ע

ליפרע ממנו נקרא ג"כ מוציא ועליו הראיה שלא מתה. ולכן תשאר ההלואה ביד היורש. והבטחו' והשטרות ביד האפוט' עד שיתברר הדבר: אלא שרואה אני בנד"ז שאף אם אינן יכולים להוציא הבטוחו' והשטרות בתורת ירושה. מ"מ יכולין הם להוציא בתורת אפוטרו' אם הם אנשים נאמנים. וכדקי"ל בסי' רפ"ה ביוצא לדעת ושמעו בו שמת שמוציאין כל המטלטלין מיד מי שהם בידו ונותנים אותם ביד נאמן ואפי' קרוב. וכתב מור"ם שם ס"ח דעדיף טפי בקרוב מברחוק וכו' ע"ש: ונד"ז שהלכה הבת למ"א והניחה נכסיה ביד האפוט' ומשגדלה נתבטלה האפוט'. ובפרט אם מת והיא גדולה והונחו עוד הנכסים ביד אחר דודאי יכולין הם היורשים כששמעו בה שמתה להוציא הנכסים ולהיות הם אפוט' עליהם ויחזירו להם ב"ד השטרות והמשכונות והם יתנו אותם על ידם לאחרים או ליטלם בעי' לעצמם. וכמ"ש בסי' ר"ץ ס"ח אך יכתבו ב"ד כתב זכרון דברים שמסרו ביד היורשים ממון כו"ך של האחות ויניחו בידם. וכמ"ש בתשו' הרא"ש שהביא הטור סס"י רפ"ו ע"ש. ויותר נראה לומר דאע"ג דבעלמא אין היורשין יורדין לנחלה עפ"י ע"א היינו בממון שהיה מוחזק ביד המוריש מחיים וזכה בו מה"ד. משא"ך בנד"ז שממון זה לא זכתה בו הבת מה"ד כ"א מפני התקנה. וגם לא החזיקה בו מעולם. אלא שב"ד חלקו להם ונתנו חלקה העולה לה מן התקנה ביד האפוט'. וא"כ מן הדין ממון זה עדיין בחזקת היורשים מה"ד והם האחין. וכיון שעתה נולד ספק במיתת האחות אם עדיין חיה וממון זה עדיין בחזקתה מן התקנה או שמתה וממון זה ראוי ליורשים שהיה בחזקתם מקודם מה"ד אין ספק התקנה מוציא מידי ודאי קונה ונותנין ליורשין מה"ד. דכל ספק במידי התקנה העמידהו על ד"ת ואין זה מוציא מחזקת הבעלים דמעיקרא נמי בחזקת היורשים היה מן הדין ולא בא ליד האחות כלל. באופן דמכל צד נראה שיכולים היורשים להוציא כל הנכסים ולהיותם בידם לפחות בתו' אפוט' עד שיתברר שמתה אחותם בודאי ויזכו לגמרי. וע"ד אמת וצדק ח"פ מקנאסא יע"א בכסליו שנת אשריך ישראל וגו' עם נושע בה' מגן עזרך לפמ"ה וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א יקותיאל ז"ל והסכימו חו"ר שבכאן ושבפאס יע"א: סימן ל"ג. תשובה לרבאט. נדרשנו לחוות דעתינו לריב ומשפט שבין בתו הגדולה של הר"א אמזאלג ובעלה הר"א למסעאלי ובין הבחור יצחק יתום הראא"ם הנז'. ע"ע חלק הבת הנז' בירושת אמה שנלב"ע בחיי אביה הנז'. ואחר ההתבוננות בכתבי ב' הכתות ראינו שתוכן טענותיהם כך הוא שטוען הרא"ל הנז' בעד אשתו שאשתו הנז' לא קבלה מאביה מחלקה בירושת אמה אפי' א' מעשרה ממה שראוי לה לפי מה שנגלה עכשיו אחר מותו מרוב עשרו שכולו או רובו ידוע לכל באי שער עירו שהי"ל במצ"פ אשתו אם הבת הנז' ועוד מפליג הבעל הנז' לומר שלא קיבלה אפי' א' מאלף. ההוא אמר שעולה לה עשרת אלפים וקבלה מאה והבחור והמדברים בעדו משיבים אם לא קיבלה כל חלקה מה יהיה. וכבר השיאה אביה ועשה לה נדונייא לפי כבודו. ומן הסתם שסילקה בעד כן בהסכמת הארוס הוא הבעל הנז' וזיכתה לאביה כל הנשאר מחלקה קו"ט וכמד"ן כל דבר כדינו וזכה האב בכל ז"ג בכל או"ה כי כן המנהג בכל בת יורשת נחלה מאמה ומאביה שמשיאין אותה האב והאחין ומסלקין אותה ומזכה כל הנשאר מחלקה לאביה או לאחיה בעד הנדו' שעושין לה. ומלבד שמן הסתם כן הוא. עו"ז בנד"ז יש בידם עד אחד שנסתלקה כראוי בקנין גמור מידה ומיד הבעל הנז' בשעת הנישואין כמשפט הבנות המסתלקות בעת נישואיהן. חזר הבעל וטען ואם נסתלקה והסכים הוא מאי הוי ואכתי מחילה בטעות היא. שהאב הנז' ידוע שהיה מסתיר עסקיו וענייניו ולא היה אדם מכיר בעושרו ואפי' בעיני יודעיו לא היה אמוד בחייו שיש לו למחצה לשליש ממה שנגלה לו עכשיו אחר מותו. הגם שנר' בעיניהם שהכל הי"ל במצ"פ אשתו לפי מהות משאו ומתנו מזמן פטירת אשתו שהוא מועט מן המועט ממה שהיה בחיי אשתו. ואם יודעיו ומכיריו לא היו יודעים ערך עושרו ובעיניהם דבר פלא מה שנגלה לו עכשיו. ק"ו לבת שוממה צפונה בירכתי בית אביה דמנין לה לידע בעושר אביה. ואם תדע שמץ דבר מנהו מנין לה לידע השיעור הרב הזה שעלה עכשיו. ובפרט אם האב אמר לה שזהו חלקה באמת. שבקל היא מאמנת לדבריו. ואפי' את"ל שיש כתוב בשטר הסילוק שאמרה בפני עדים אני מודה שקבלתי כל חלקי ואני מזכה השאר לאבי. או שאמרה יודעת אני שיותר ויותר מזה עולה לו ואני מוחלת ומזכה השאר לאבי הדבר ידוע כי בבלי דעת ובלי ידיעה אומרת כן. אלא שמלמדין אותה לומר והיא אומרת. ואכתי מחילה בטעות מחסרון ידיעה היא וזה אפילו אם ימצא כתוב בשטר הסילוק התקבלתי וכו' או יודעת אני וכו'. אבל אני אומר שאין כתוב בו מזה כלום. אלא שמחלה בסתם ומחילה בטעות היא. חזרו המדברים וטענו ומי יאמר שבטעות מחסרון ידיעה היה הדבר. ואני אומר שהאב לחשש שתחזור עליו בטענה זו חישב ודקדק ואיזן וחיקר כל נכסיו על השלימות קו"ט וכמד"ן והראה לפני הסופרים והודיעו לבת ולארוס האמת לאמתו כמו שנגלה עכשיו באמת. וביקש ממנה האב שתסתלק ותסתפק במה שעשה לה ונתרצית ברצון שלם היא והארוס ומחלו שכן דרך למחול לגבי אביהם אחר שעושה להן מה שהן צריכין כמו בחיי אמם. השיב הבעל א"כ לייתי שטר סילוק וניחזי שאם היה כן בודאי שיכתבו זה הסופרים בעט ברזל ועופרת שכן היה הדבר. השיב הבחור והמדברים בעדו אין בידינו שטר סילוק כי נאבד ולא ידענו מה היה כתוב בו. השיב הבעל מכאן מודעה רבה ששטר סילוק כזה משמרים אותו כאישון בת עין. ואיך יאבד במעט זמן והאב הנז' היה דרכו לעשות שמירות גדולות לכל ענייניו. ואיך זלזל בזה עד שנאבד. אכן נודע הדבר שהסילוק הנז' לא היה כתוב בו כלום מהדברים שטוענים המדברים להפקיע זכות הבת. ומפני כן קרעוהו ואיבדוהו או העלימוהו ואמרו לא הוא. כי ראו שמתוכו תתאמת טענת הבת ובעלה דמחילה בטעות היתה באשר לא ימצא כתוב בו לא התקבלתי וכו'. או איפשר שהאב הנז' היה ירא את ה' ולא רצה לעבור על דברי חכמים ולמעט חלק בתו. ואחר שעשה לה נדונייא כראוי ורצה לסלקה כתב בסילוק שבעד הנדו' ובעד סך