שופריה דיעקב חלק א סג

מכח ההקדש. לזה ביארו שיכולין הם למכור. כלומר האשה ברצון עצמה או הבעל ברצון אשתו. וראיה מפורשת לטעם זה האחרון מההיא דתשו' הרא"ש שהביא מר"ן באה"ע סו"ס ץ' ראובן שהיה לאשתו קרקע נכסי מלוג ונתחייב לשמעון בשטר. ואחר כך נתחייבו שניהם ללוי בשטר. ומתה בחיי בעלה. לוי קודם לגבות מאותו קרקע של נ"מ ע"כ. וכתב הח"מ והב"ש שאעפ"י שראובן שעבד לשמעון כל זה שעתיד לקנות והיא מתה בחיי הבעל. אפילו יזכה ראובן מכח דאקני. מ"מ מאחר שהיא נשתעבדה ללוי בחייה ושעבוד דאקני לא חל אלא לאחר שיבואו הנכסים לידו דהיינו אחר מיתת אשתו ולוי קנה השעבוד בחיי אשתו ע"כ. הרי מפורש דאפילו במיתת האשה שקונה הבעל מן הדין וממילא זוכים הב"ח וקדם חוב הבעל לחיוב האשה מ"מ שעבוד האשה בעלת הגוף קודם לחול אעפ"י שהיה לבעל זכות בפי' מחיים ונשתעבד' אותה זכות לב"ח ואח"כ זכה בגוף לגמרי כ"ש בנד"ז שמת הבעל בחיי האשה ולא זכה מעולם במעשה ידיה לא בגוף ולא בפירות שכבר סילק זכותו מהם קודם היותם ומת והם בחזקתה וממילא לא נשתעבדו לב"ח שלו מעולם. ובעודן ברשות האשה הקדישתן או נתנתם לאחר דפשיטא שאין שעבוד לב"ח של הבעל חל על הס"ת כלל ליפרע ממנו מכח התקנה וזה פשוט. באופן שמכל צד נראה שאין זכות לבע"ח לא על הבעל ולא על האשה ליפרע כלום מהס"ת הנז' וה"ה הקדש לשמים לחן ולחסד ולרחמים לזכות הבעל ואשתו הנז' שניהם ישלם ה' פעולם ותהי משכורתם שלמה. ותחת תולדותם תהיינה פעולותם ה' הוא נחלתם. כ"ד מעתיר בעדם יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן כ"ח. זה נוסח שטר משכו' שהוזקקנו להעתיקו כדי לכתוב ע"ג פס"ד. הע"ע בקש"מ בדל"ב הי' שלמה בר יוסף ן' לחזאן והוה"ג שנטל וקבל מאת הר' יודא בר כהר' משה טולידאנו סך שנים ועשרים מתקאלים מכ"ט ובעדם גמר ומשכן בידו מחצית הבית הב' לשמאל הנכנס לחצר הידועה לו במבוי אלגנדור בשותפות יודא ן' זאזון מש"ג מהיום עח"י לא יפדה ואח"ך יפדה אם ירצה וכ"ז שלא יפדה תמשך בניכוי איסר בכ"ח כדין מש' דסורא וכו'. ומעתה ומעכשיו יהנה בע"ה הנז' בסך ארבעה אוקיות ומחצית האוקייא בכ"ח כימ"ה והמותר לממשכן הנז' ועליו לסלק כל עו"ט ומלגלג מעל משכו' זו ומעל מקצתה סי"ג לאח' בהונו ואונו עד שתעמוד בשופי ביד בע"ה הנז'. והוע"ה וכו' ובנא"ג ומפו' לבע"ה הנז' ולב"ך עוב"ך עכ"ע שט"ז ופרעונו וכו' ובאח' כ"ן מקו"מ שו"ש וכו' ונ"ה בקש"מ בדל"ב בעישור אמצעי לחדש תשרי ש' בבקע"ת לפ"ק והשו"ב וקיים: שמואל בן מלכה ס"ט יוסף בירדוגו ס"ט וס"ל נמ"ך נקש"מ בדל"ב כהר' יודא טולידאנו הנ"ל והה"ג שקבל מנ"י כהה"ר יעקב פאריינטי שבידו מראש חדש ניסן שעבר סך שנים ועשרים מתקאלים כ"ט ובעדם גמר ונתן דא"ק ליתו' הנז' ולב"ך ואגבן הקנה ומסר להם גוף שטר משכו' זאת לשיזכו בו וכמ"ש בו גם לרבות הפירות שעלו מר"ח ניסן שעבר וכימ"ה הנז' בידם הקנאה ומסי' גמורה כראוי בכל או"ה. ולא שייר המקנה הנז' לעצמו וזכותו ולא לעצם וזכות ב"ך שו"ש של זכות כלל בשט"ז וכמ"ש בו אלא הכל כאשר לכל גמר ומסר וזיכה והקנה ליתו' קרן ופירות שמניסן שעבר וכימ"ה הנז' בידם אבל פירות שמקודם זה עדיין ברשותו וכך א"ל המקנה הנז' ליתו' הקונים הנז' וב"ך קנו לכם האי שטרא דמש' איהו גופיה וכל זכותא ושעבודא דאית ליה ודכתיב בגויה עה"ד הנ"ל. והוע"ה ששט"ז מו"מ בכ"ח סובדי"ץ בנא"ג ובאח' וכי' דלא כאס' ודלא כט"ד ונ"ה בקש"מ בדל"ב בשמנה לאדר אשמ"ר ל"ו חסדי לפ"ק ושו"ב וקיים: מרדכי משאש ס"ט מימון אסבאג ס"ט וע"ג נמ"ך בכתב יד הודה הנ"ל פרעונות שהיו פורעים ליהודה הנז' וביד גאמילא אל' כהרי"ע הנז' ע"ס אלול ע"ט לפמ"ה: הדוס הנ"ל נלב"ע בפסח תק"פ. ונמצא השטר הנ"ל אצלו שבעת שחלקה אלמנתו עם יורשי הבעל הוציאה כרך השטרות לפני סובדי"ץ ופנקסו את כולם וזה מכללן. ונטלה האלמנה כל השטרות לחלקה כי היורשים מסאלי. ונסתלקו בקרקע שיש לנפטר בסאלי ומאז והאל' הנז' מחזקת במשכונה הנז' ואוכלת פירותיה הן היום אירע שהיה יצחק יתו' רי"ע הנ"ל מדבר עם ר' יוסף ן' מאמאן שהיה שכן עם האלמנה הנז' ע"ע איזה ספרים של אביו שנשארו ביד האל' הנ' מופקדים מחיי בעלה אם ראה מהם העד הנז' כלום. ובתוך הדברים הגיד לו העד הנז' שיום אחד הוציאה האל' הנז' כרך שטרות של הבעל לפני העד הנז' לראות לה איזה שטר שהיתה צריכה. ובא לידו השטר הנ"ל וקראו וא"ל שט"ז אינו שלך שכבר נמסר ליתומי רי"ע פאריינטי. מיד חטפה האלמנה השטר מידו ולא הניחתו לגמור קריאתו ונתכרכמו פניה ואמרה לו אין זה רי"ע פאריינטי של העיר הזאת של עיר אחרת הוא. עכס"ע העד הנז'. וע"ז עמד לפני הרי"ץ הנז' צווח ככרוכייא שהאלמנה הנז' אכלתו והממתו שכמה מנכסי אביו ואמו נשארו בידה והכחידה אותם. כי בעלה היה אהוב לאביו והאלמנה אהובה לאמו. וכל יש ליתו' ואמה ניתן בידם. והם לא ידעו אתה מאומה וכשנלב"ע אמם שאלו לאל' הנז' אם יש משלהם בידה ואמרה לא. ואיך שיהיה תבע יצחק הנז' שתוציא האל' השטר הנז' שראה העד הנז'. ושלחתי לה שליח בד"ץ להוציא השטר ולא רצתה ואחר עמל וטורח הוציאה אותו והובא לידי ע"י ר"ח טולידאנו ואמר שהיא טוענת שכמו שנה קודם פטירת בעלה החזיר ליד אם היתו' דמי השטר הנז' ונטל את שלו לעצמו והתחיל ליהנות והיא אחריו: ואחר ההתבוננות בדבר נראה שחייבת האלמנה להחזיר השטר הנז' ליצחק הנז' וירד ויחזיק במשכו' הנז' וגם חייבת להחזיר כל הפירות שאכלה שהרי לפנינו גלוי שמסר הבעל השטר ליתומים. ואין כתוב שחזרו היתו' והקנו לו ולטעון דשמא שלא להשביע הבעל את עצמו כתב שנמסר ליתו' וכההיא דסי' ס"ה סכ"ב במי שמת ונמצא בא' משטרותיו מכתב ידו שטר זה חציו לפלוני דאין לאותו פלוני חלק בו דאימור שלא להשביע את עצמו כתב כן. ליכא למימר. דשאני הכא שקנו מידו וגם כתוב בו שהודה שקיבל מנ"י שבידו הסך כ"ב מתקאלים מראש חדש ניסן שעבר סימן בתוך סי' ואין אדם עשוי לשקר בכל זה לשלא להשביע וגם שאין לו