שופריה דיעקב חלק א נג

הנהוגים ביש' וקיים. וחתו' ב' ע"ך. מוסא הנז"ל נלב"ע והניח אחריו ב' נשיו הנז"ל. הא' צולטאנא. והב' יאמנא. ובנים מהב'. ואחר סמוך פטירתו נלב"ע אשתו הא' הנז'. ונטלו יורשיה ממשפחת בית אביה העלייה הנז' לעיל שנתן לה בעלה ומכרוה לזולת. והאשה הב' יאמנה נטלה הקרקע שלה כמו שהתנית עם בעלה הנז"ל ולא ירדו לחלוקה כלל: הן היום עמדו לדין האשה הב' עם יורשי שא'. ושאלו על המתנה הנז' שנתן הבעל לאשתו הנז"ל העלייה הנז' אם באמת אינה נכנסת לכלל חלוקה במות הבעל וכדין נטלו ומכרו יורשי הא'. או אם נכנסת היא לכלל חלוקה ואין ליורשי הא' בה כ"א ד' חלקים מיו"ד כפ"ה. ומה שמכרו את כולה. מכרו מה שאינו שלהם: עוד הוציא הי' בן שעיא שטרות נגד מוסא הנז' ושאל אם יכול הוא לטרוף העלייה הנז' בחובותיו הנז' לפי המונח שהיא נכנסת לכלל חלוקה. והחלוקה היא אחר פריעת כל החובות. א"ד שאינה נכנסת לכלל חלוקה ואין לו לטרוף מהעלייה. יען שהמתנה קדמה לזמן שטרותיו עוד שאלו ע"ע התנאים שהתנו הבעל ואשתו הב' הנז' אם הם קיימים כפ"ה. וכדין נטלה (הב' הקרקע שלה לעצמה א"ל: ועל זה אשיב על א' א' שהמתנה הנז' שנתן הבעל לאשתו העלייה. נר' שנכנסת היא לכלל חלוקה במות הבעל. דאע"ג דאם היתה כתו' כדת היתה נוטלת המתנה שנתן לה חוץ מכתו'. וכמ"ש בא"ה סי' פ"ה ס"ח. הכא שכתו' כפ"ה של המגורשים נ"ן. נר' שנכנסת היא לכלל חלוקה. שהרי היא בכלל הנכסים הנמצאים לו ולה. וכי היכי דבכתו' כדת אם מתה האשה הבעל יורש המתנה שנתן לה וכמ"ש סי' הנז'. כך בכתו' כמנהג אם מת הוא יורשיו חולקין בה. וכן ראיתי בקיצור התקנות למ"ד זלה"ה שהמתנה שניתנה לה מאת הבעל יחלוק בה הבעל בפטירתה כל שלא פי' שלא תכנס לכלל חלוקה. ונר' דה"ה אם מת הבעל בחייה יורשיו חולקין בה עם האשה: ואין לו' דא"כ למה ענין נתן לה דלענין גירושין הרי פי' דאם לא נשארה נשואה עמו מאיזה סיבה אין כאן זכייה כלל. וא"כ מוכרח לו' דהזכייה היא לענין מיתה שאם מת שתטלנה מר"מ ותחלוק בשאר. דליתא די"ל דלענין פירות בחייה הוא דיהיב לה וכההיא דסי' פ"ה ע"ש: אלא שיש להסתפק בזה ממ"ש בשטר המתנה ולא שייר לעו"ז ולא לעו"ז ב"ך שו"ש ש"ז בקו"ט. והכ"ל גמר וזיכה לאשתו הנז' ז"ג בכאו"ה. ע"ך. וזה נר' שלענין מיתה כתבו דלענין פירות אפי' לא כתבו כן. הדין כן שהפירות שלה. ולענין גי' הרי פי' שאם לא נשארה נשואה עמו שאין כאן זכייה וא"כ לישנא יתירא ודאי דאינו אלא לענין מיתה שאם מיתה לא יירשנה ואם מת הוא לא יחלקו בה יורשיו. גם לשון שום שיור זכות עצמו מורה שבא לשלול בין הפירות בין הירושה: וכיוצא בזה כתב מר"ן בא"ה סי' צ' ס"ח גבי מברחת דאם כתבה לו מתנה גמו' מתנה חלוטה מתנת עלמין קנה לגמרי. ואם נתאלמנה או נתגרשה זכתה ע"ש: אלא שראיתי להרב ח"מ שם סקכ"ו וז"ל. ומיהו היכא שהכל כותבין כן חזר הלשון לשופרא דשטרי וכ"ז שלא יעידו שאמרה להם בפי' לכתוב כן לא קנה המקבל. ע"ך. ובנד"ז ג"כ י"ל דלשופרא דשטרי כתב כן שהרי בכל השטרות כותבין כן. ולו יהי אלא ספק אם לשופרא דשטרי כתב כן או שא"ל בפי' לכתוב כן ונתכוון גם לענין ירושה יד בעל השטר עה"ת. ומה גם דיש הוכחה דלשופרי דשטרי כתבו כן מדלא כתבו מתנה חלוטה מתנת עלמין וכו'. באופן דלענ"ד המתנה הנז' נכנסת היא לכלל חלוקה ואין ליורשי האשה הא' בה כ"א ד"ח מעשרה וג"ח ליורשים וג"ח לב'. והמכר שמכרו יורשי הא' לגבי הששה חלקים הוא בטל וחוזר הוא ופירותיו. ומינה נמי תפשוט גם לענין ב"ח שעל הבעל שהם נפרעין תחילה כפי התקנה. והנשאר אחר פריעת החובות הוא שיתחלק. ויכול הוא ראובן הנז' לטרוף מיד הלוקח כדי חובותיו מהעלייה הנז'. גם מצד התקנה שתקנו ב"ד שלפנינו ז"ל. נר' לבטל המתנה הנז' לגבי ב"ח. וז"ל שכל שטר מתנה שימצא בין לשעבר בין מהיום הזה והלאה בלי שום סיבה כלל שנר' לב"ד באומדנא שהמתנה היתה להבריח מב"ח המאוחרים לה אפי' שיתכוין למ"ג המתנה ההיא בטילה לגבי ב"ח. ויגבו ממנה ב"ח כאלו לא נתן עד שיודיע לב"ח שהקרקע ההוא כבר נתון לבניו ויכתוב כן בשטר שלא על מנת אותו קרקע הלוהו. ואם לא הודיעו יגבה ממנה בע"ח כאלו לא נתן עד שיודע באומדנא דמוכח שלא נעשית להבריח כלל רק שנתן לסיבה. ואם נסתפקו ב"ד יגבה ממנה בע"ח. עכ"ל. ובנד"ז לא נודע שום סיבה למתנה זו. וקרוב הוא שלהבריח נתן לה. אלא דאי' שסיבת המתנה היתה מפני שהיה רוצה לישא אשה אחרת. והיתה הא' מעכבת עליו משום דלא יכיל למיקם בסיפוקייהו לכן נתן לה ליהנות מפירותיה. ואיך שיהיה טעם הא' לבד יספק לשיטרפו ממנה ב"ח: ולענין התנאים שהתנה הבעל עם האשה הב'. נר' שהם קיימים. והקרקע של הב' תטלנו לעצמה ולא יכנס לכלל חלוקה. וכמ"ש בסי' צ"ב ס"ז התנה עליה שלא יירשנה ה"ז לא יירשנה וכו'. בד"א שהתנה עמה קודם שתנשא בעודה ארוסה או בכותב לה בכתו' בשעת כניסה וכו' ע"ך. ומשמע דבכותב לה בשעת כניסה אעפ"י שאינה ארוסה. ואעפ"י שיש להקשות ע"ז דמאי שנא שעת כניסה מקודם כניסה. סו"ס כיון שאינה ארוסה אין מעשיו כלום. וכמ"ש מור"ם לעיל ס"א דקודם אירוסין לא מהני. ומתוך זה נר' לפרש דהאי או בכותב לה בשעת כניסה דקאמר. היינו נמי בעודה ארוסה אלא דקמ"ל דלא תימא שעת כניסה הוי כלאחר נישואין ולא מהני סילוק. קמ"ל. וכן מצאתי להרב ש"ך בח"מ סי' ס"ו ס"ק קל"ד דשעת כניסה נמי היינו נמי בעודה ארוסה. ע"ש. וא"כ לפי"ז בנד"ז שהיו התנאים קודם אירוסין אעפ"י שהיה בשעת כניסה לא מהנו. ומה גם שאינם בקנין. ומ"מ מצד אחר נר' דהתנאים קיימים אפי' קודם אירוסין. ואין כל הדברים אמורים אלא כשהבעל מסלק עצמו וכותב לה שלא יירשנה. אבל בכגון זה שהאשה מתנה ואומרת שהקרקע שלה הניחתו לעצמה ואין לבעל בו שום זכות. נר' דאפי' קודם אירוסין מהני ואפי' בלא קנין שאין כאן שום זכייה לאחר. אלא שמתנים שדבר זה לא נכנס לרשות הבעל ויש לדבר זה סמוכות מדברי התוס' בכתו' ריש פ' הכותב ע"ש: באופן שנלע"ד שהתנאים הנז' קיימים. והמתנה בטי' ויפרעו ממנה החובות תחי' והשאר יתחלק ליו"ד חלקים כפ"ה. זהו הנלע"ד בזה: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל