שופריה דיעקב חלק א מז

בני העיר בחזקת אבודים. וכדקי"ל בעיר שכבשה כרכום בס"ס מ"א. באופן שדברי אמת ניכרים שהיה סילוק ונאבד. וגם שהבעל מוחזק בשלו זה כמה שנים ואין דובר אליו דבר. ומן הדין הכל שלו וירושת הבת אינה אלא תקנה קלה. בכי האי נראה שראוי לסמוך על דברי מהריב"ץ ז"ל ולומר דבלא ע"א שנסתלקה נאמן הבעל בשבו' שנסתלקה במגו דאי בעי אמר שלא נסתלקה ואין לה כלום כי חובות רבים היו עליו כדי העזבון ופרעם אח"ך. וע"ז היה נאמן בשבועה וכיון שהיה נאמן על זה בשבועה. גם עתה יהיה נאמן על טענת שנסתלקה ע"י שבועה. וכיון שיש ע"א מסייעו ומעיד כדבריו שנסתלקה פוטרו מהשבועה. וכמ"ש החכמים יש"ץ בפנים ולראיה ביד הבעל ח"פ באב מגן לפמ"ה. פה מכנאסא יע"א. והכל שריר ובריר וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל. הלכות כתובות. וחלוקת עזבון. ודין הולד אם לא שהה ל' יום אחר מיתת אמו. ודין המעניק. ודין אשה שמחלה כתובתה לבעלה באונס: סימן טו"ב. שאלה ראובן היה נשוי והיו לו בנות ואח"ך הלך למדינת הים. ואחר כך שמע שמתה אשתו והיתה לו חצר אחת במקום שהיה נשוי ולא היה להבנות הנז' במה להתפרנס. והיו צריכים ליטול מהקהל והלכו הבנות הנז' לבדי"ץ למכור החצי של החצר הנז' שיש להם מפאת ירושת אמם כתחז"ל ומכרו החצי של החצר הנז' במאמר בדי"ץ. ומכרו גם החצי החצר הנז' שנשאר לאביהם. שלא במאמר ב"ד. וכשבא ראובן הנז' אח"ך לאחר שר' בא לערער על שמעון גם על חלק הבנות הנז' וטען שבשעה שמתה אשתו יש עליו כמה חובות שנושים בו אחרים והן עוד עדיין לא פרע אותם. ובשעה שמתה אשתו לא היה לו אפילו כדי לפרוע אפילו חוב אחד. באופן שלא יש להם לבנות הנז' מה ירשו מצד אמם. לפי שבשעה שמתה אשתו לא הניחה לו שום מעות ולא שום מטלטלין כדי לפרוע בעלי חובות הנז'. יורנו מורה צדק אם הדין עם ראובן: תשובה לא ביאר השואל דבריו שאם החובות בשטר פשיטא שמוציא מהלוקח אפילו בלא שבועת הטורף כל שהבעל מודה שהרי כאלו מכרו מה שאינו שלהם. אך הבעל ישבע עכשיו שלא היה לו במצב פטירת אשתו כדי פרעונם מהמטלטלים והם אמת ויציב ולא נפרעו ולא נמחלו מחיי אשתו ויוציא מהלקוחות ואם החובות על פה. אתאן למחלוקת רא' שמוהריב"ץ סובר שאפי' החובות בע"פ והבעל מודה ורוצה לנכות כנגדם מהעזבון אפילו הוא קרקע דלית ליה מיגו נאמן לנכותם בשבועה. ומוהרי"ט ז"ל סובר דאינו נאמן בשבו' בחובות שבע"פ אלא היכא דאית ליה מיגו. אבל בקרקע דלית מיגו אינו נאמן בשבועתו וכמ"ש מור"ם והח"מ באה"ע סי' קי"ח ע"ש ורבים וגדולים הסכימו עם מהריב"ץ ז"ל וכתבו שאין מדברי מור"ם שהם מתשובת הרא"ש ראיה לתק' קא"ס שכתוב בה בפירוש שהחלוקות תהיינה אחר פריעת כל החובות. משמע בין בשטר בין בעל פה. ואפילו בקרקע דליכא מיגו נאמן בשבועה. ועוד הביאו ראיה מדברי הרב חזה התנופה והרדב"ז ז"ל שכתבו בפירוש דנאמן הבעל בשבועה אפילו לגבי קרקע דליכא מיגו. אלא שהרב מר דודי זלה"ה הכריע וז"ל אמנם נראה לי שהמנהג שכל חוב שיהיה בעליו לפנינו ותובע חובו ומודה לו הבעל ולפי ראות עיני בית דין שאין שום קנונייא נאמן הבעל בשבועתו. כיון שהתובע צווח ואין מנוס לבעל מלפרוע אינו מן הדין שיפרע הוא לבדו. אבל כל שאין תובע לפנינו רק הבעל אומר שיש עליו חובות בניו הקטנים וכמעשה שהיה אין הבעל נאמן בשבועתו אם לא ע"י מיגו. ואם אין מיגו כגון קרקע אינו נאמן וזה דין אמת וישר וכן פסקנו הל"מ עכ"ל הרב מ"ד זלה"ה וחתם שמו זצ"ל. וכדבריו ז"ל ראוי לדון בפרט בנד"ז שכבר מכרו הבנים חלקם בקרקע ע"י בית דין. שהדבר תלוי בראות עיני ב"ד. שאם רואין שהחובות עדיין קיימים על הבעל עוד היום והתובעים עומדים וצווחים וניכר להם שהם אמת ואין מנוס לבעל מלפרוע כדאי הוא להאמינו בשבועה שישבע עכשיו שלא היה לו במצב פטירת אשתו מטלטלין כדי פרעונם ושהחובות אמת ויוציא אפילו מהלקוחות שהרי הבנים או הב"ד מכרו מה שאינו של הבנים שאין להם זכות כ"א אחר שיטול הבעל כדי פרעון חובותיו עפ"י שבועתו. ואם אין תובעים לפנינו אלא שהוא אומר שיש עליו חובות ע"פ של ב"ב ושאב"ב שכן הוא לפי הנשמע ורוצה לישבע ולהוציא מהלקוחות. דבריו מהבל ימעטו. ולראיה ח"פ בקצרה לרגל השואל כי הוא נחוץ לדרכו בשבט מג"ן הוא לכל החוסים בו לפמ"ה וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל. הד"א שהבעל נאמן בשבועה אפילו על חובות שבעל פה אם הם עומדים וצווחים וניכר הדבר לבדי"ץ שהם אמת ומוציא הבעל מיד הלוקחים שהם מכרו מה שאינו שלהם וכן הכריע הרב מו"א זלה"ה וע"ד אמת חתמתי פה בזמן הנ"ל וקיים: מרדכי בירדוגו ס"ט. סימן ח"י. שאלה ממו"ץ לדעת מה יעשה ישראל במעשה שהיה בראובן שהלך מעירו לעיר אחרת לישא שם אשה. ואחר הנשואין רצה לחזור לארץ מולדתו הוא ואשתו הנז' ולקח כל חפציו בין בגדים ותכשיטין ושע"ר שהכניסה לו אשתו. ויצא מהעיר הנז' לבוא לעירו. וכשהיה קרוב ליכנס להעיר עמדו עליהם משפחה א' שהיו מורדים על יר"ה ושללו אותם ואת כל אשר להם. ושלחום ערומים לגמרי הם וכל אנשי השיירה ונאבד מאנשי השיירה הנז' קרוב לעשרים אלף מתקאלים. ואחר כניסת ראובן הנז' הוא ואשתו להעיר הנז' ערומים קרוב ימים מעט נלב"ע אשתו של ראובן הנז'. וביני ביני הלכו הגוים הם אנשי השיירה שנשללו עם ראובן הנז'. ולא הלך ראובן עמהם ויזעקו לפני המלך יר"ה בקול מר ויספרו את כל המקרה אשר קרה להם מהלסטים הנז' ונכנסו דבריהם באזניו ונתנם השי"ת לחן ולחסד בעיניו. וישלח המלך