שופריה דיעקב חלק א מד

מרזח בסעודת מריעות אחר אחת בתוך. וכיון שכן נראה פשוט שיכולין היו לחזור וכיון שחזר העד הב' לא נשאר כ"א עדות העד הא' ולאו כלום היא. הא חדא: ועוד שנית נראה שהיו יכולין לחזור מצד שהיתה העדות הא' שלא בפני האשה. והיא לחובתה ולהכריחה לינשא לזה. ולאוסרה על אחר שהיא רוצה בו ולפחות להתעגן עד שירצה זה ליתן לה גט. ואם לא רצה וברח. הרי היא יושבת שוממה אלמנות חיות. וגם אם ירצה לתת גט הרי היא נפסלת לכהונה. דמהאי טעמא כתב בהגהמ"י בשם תשובת מהר"ם שבסוף ס' נשים דאין ראוי להחמיר בעדי קידושין ולהצריך גט במקום שאין צריך מן הדין ע"ש. וכיון שכן הרי עדות זו כשאר כל עדות הבאה לחייב הבע"ד דקי"ל דאין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד ואם קיבלו אין דנין על פיו וחוזרין ומגידין בפניו. ואם שנו בעדותן בפ"ב ממה שהגידו בראשונה הולכין אחר העדות הב' שהגידו בפניו אעפ"י שהגידו בראשונה ע"פ החכם דכל שלא בפניו כחוץ לב"ד דמי. וחוזרין ומגידין. וכמ"ש מר"ן ומור"ם סי' כ"ח סט"ו ע"ש: ואעפ"י שלא נזכר זה אלא לענין עדות ממון וגם קרא דוהועד בבעליו דמינה דרשי הכי בממון הוא דאיתמר. נראה דכ"ש הוא לעדות איסור דאתי לידי נפשות. ואפי' עדי קידושין דהשתא מיהא לאו אנפשות מיסהדי. דמהאי טעמא ס"ל למ"ד דלא בעו דו"ח כמש"ל. פשוט הוא דלענין זה דלפני בע"ד לא נפקי מכללא. כיון דאפי' בממון הקל לא רצו חז"ל להקל. ואיך יקילו בזה דאית ביה עכ"פ סרך נפשות. ואם אמר האומר דעדי קידושין לא בעו דו"ח. הוא משום דאשכחן שהקילו כן בממון. תאמר בזה דבפני בע"ד שלא מצינו שהקילו כן בשום מקום: ומה גם היכא דהאשה מכחשת לעדי הקידושין דגם לענין דו"ח כ"ע מודו דבעו משום דהוי דין מרומה. וכללא הוא דדין מרומה בעו דרישה וחקירה ואפי' בממון. ולא נפקי עדי קידושין מכללא. וכמש"ל דפשיטא דגם לענין בפני בע"ד לא נפקי עדי קידושין מכללא. ועוד דעדות בפני בע"ד נמי מכללא דו"ח היא לברר האמת אולי לא יעיזו פניהם בפני בע"ד. וכ"כ מור"ם להדייא בסי' י"א ס"ד דאין לקבל עדות איסור אלא בפני האשה ובפני בעלה ע"ש והוא מתשו' הרא"ש ז"ל ריש כלל מ"ו הביאה בב"י שם ע"ש. שכתב כן בפשיטות. וסיים בטעמו שאף בדיני ממונות אין לקבל עדות שלא בפני בע"ד. וכתב ריב"א שאף אם כבר קיבלו אין דנין ע"פ אותה עדות כלל וגם צריך דו"ח וכו' ע"ך. ומדברי הרא"ש הללו נראה דלאו דוקא בעדות לאסור אשה נשואה הוא דקאמר הכי אלא אפי' בעדי קידושין בפנויה לאוסרה על אחרים ולחייבה היא ובעלה מיתה כיון דילפותא דידיה מדיני ממון הקל. ועכ"פ ק"ו הוא לעדי קידושין דאית בהו סרך נפשות. ומה גם היכא דאיכא הכחשת האשה. דהוי דין מרומה. ובעי דו"ח כמו בעדות לאסור אשה נשואה על בעלה דודאי דבעי נמי עדות בפני האשה כמו בעדות לאסור אשה נשואה. וכמ"ש: ובאמת שיש לדקדק על מור"ם ז"ל. מהיכא תיתי למעוטי דאיצטריך לרבויי. ובשלמא הרא"ש הוצרך להשיב לשואלו על מעשה שהיה שלא תועיל במה שקיבלו שלא בפני בע"ד ובלא דו"ח. אבל מור"מ ז"ל. שלא בא אלא לפסוק הלכה לא היה צריך לכך. וק"ו הוא מדיני ממונות. ובשלמא מאי דאיצטריך מר"ן לאשמעינן דבעו דו"ח לאסור אשה נשואה. היינו משום דבדיני ממונות לא בעי דו"ח. והאידנא ליכא דיני נפשות. וסד"א דמשום דאממונא קמיסהדי להפסידה כתובה. וכדעת מ"ד הכי קמ"ל. אבל לענין עדות בפני בע"ד מלתא דלא צריכא למימר היא: ולכן נראה דאיצטריך מור"ם לענין אם עברו וקיבלו דאפי' למ"ד בדיני ממונות דאם עברו וקיבלו דנין ע"פ כגון מתו העדים או הלכו למ"ה הכא בעדות איסור מודה דאין דנין ע"פ. וכ"כ הב"ש שם בשם רש"ל. גם מדברי מור"ם בח"מ שם סי' כ"ח. נראה דהא דכתב בא"ה דאין לקבל עדות אלא בפני האשה ובעלה. לאו דוקא לאסור אשה נשואה אלא כל שרוצים ב"ד לענוש ולפסוק דין אפילו לאשה פנויה ולאוסרה על אחרים. ולהצריכה גט. בעי עדות בפניה. שכתב שם "א דהא דאין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד ליתיה דקטטות ומריבות. שיש לחוש שיתקוטטו עם העדים או שיתקוטטו זע"ז וכו' ומיהו דוקא אם אין מקבל, אלא להשקיט המריבה וכל כשרוצין ב"ד לענוש ולדון אין מקבלין אלא בפני בע"ד. וכמו שנתבאר בא"ה סי' י"א ע"ך. וכלומר ששם נתבאר. דלאסור אשה בעי לקבל עדות בפניה. ואע"פ אא הסתם יש חשש קטטה ומריבה עם הנואף והנואפת או עם הבעל. ועכ"ז כיון שהוא לענוש ולדון אין מקבלין אלא בפניה. דכללא הוא אין מקבלין עדות לדון ע"פ אלא בפני בע"ד. שמעת מינה דעדי קידושין נמי שרוצין לדון ע"פ לא נפקי מכללא. ויש לכלול זה במה שכתב מור"ם בסי' מ"ב דעדי קידושין שהעידו חוץ לב"ד יכולין לחזור ולהגיד בפני ב"ד ע"ך שכבר נתבאר בדבריו בח"מ. דכל שהעידו שלא בפני בע"ד הוי כמעידין חוץ לב"ד. וכמש"ל. וא"ך בכלל מ"ש כאן דכל שהעידו חוץ לב"ד יכולין לחזור נכלל גם אם העידו שלא בפני בע"ד. ואפי' העידו בב"ד. וכן דעת מהרשד"ם בתשו' סי' ז"ך מחלק א"ה. דמ"ש אין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד. היינו אפי' בעדי קידו' בפנויה. ומה גם אם היא משודכת לאחר דכ"ע מודו דבעי' בפני בע"ד ע"ש שהאריך והביא ראיה מתשובת הרשב"א שכתב על ענין כיוצא בזה ונ"ל וכאן באמת אם כשתמ"ל שהוא כדיני ממונות הואיל ועדיין לא נשאת ועדיין אין כאן דיני נפשות. ראוי לנעול דלת בפני הוללות וסכלות. ודורשין וחוקרין אותם להוציא לאמת משפט עד כ"ש שאי' שדברים אלו כדיני נפשות הואיל וראוי לבא לדיני נפשות אם תזקק היא לאחר והיא מקוה לו ע"ך. הרי שכתב שאם היא מקוה לאחר דהוי כדיני נפשות ואפי' שאינה מקוה לאחר דעתו נוטה דהוי כדיני נפשות. ואנו רואים דאפי' בדיני ממון הקל אין דנין אותו בע"ך וכו' ע"ך. ועוד הביא משם הרא"ם שכתב דאפי' את"ל שעדות אשה שלא בפניה הוי עדות שאני הכא דאיכא רגלים לדבר. דבכה"ג כ"ע מודו דאין עדות שקיבל שלא בפניה עדות כלל אפי' בדיעבד ע"ך: ובנד"ז אין לך רגלים לדבר יותר מזה שהבעל והאשה מכחישין אותם וגם עד אחר שהיה עמהם מכחיש. וגם א' מהעדים מכחיש וחזר בו כשאיימו עליו באלה וקללה. גם מהריב"ל בתשו' ס"ג סי' ך' דעתו נוטה להקל ולפטור בלא גט בעדי קידושין שהעידו תחלה שלא בפני האשה. וחזר א' מהם והעיד בפני האשה ע"ש: אמת ראיתי להרדב"ז ז"ל בתשו' סי' ע' שכתב שמעשים בכל יום שמקבלין עדות הקידושין