שופריה דיעקב חלק א מג

מלח. וקשה לשמוע ומהר לאבד. שיהיה ס' הענין כן. עוד זאת נראה. דאפי' אם היה הענין כן עדותו האחרונה שלא היו. עיקר מכמה טעמי: חדא ממה שלא היתה עדות הא' בדרישה וחקירה. יכולים הם העדים לחזור בהם. וכיוצא בנד"ז ממש הוא הרב"י בח"מ סי' ל' וז"ל כתב המרדכי פ' אד"מ שנשאל לר"י על א' שהטעה להעיד שקר ע"י שהשביע את העדים בטעות להעיד מה שיאמר. וא"ל להעיד שקידש אשה א' ולסוף חזר בו א' מהעדים והשיב ר"י להצריך גט להתיר הלעז ולולי כן לא היתה נזקקת לכך. כי מן הדין יש לפוטרה בלא גט. כי עדים שבאו לאוסרה צריכים דו"ח. הואי והיא מכחישתן. וכ"ז שלא נחקרה עדותן יכולים לומר מוטעין היינו. ועוד הוי כדין מרומה. ובעי דרישה וחקירה עכ"ל: ורמז לתשובה זו בקצרה הרב ב"ש סי' י"א ס"ק י"ז עמ"ש מר"ן שם י"א דאם באו עדים שא"א היתה צריכין דו"ח ע"ש ומבואר בב"י שהיא דעת ר"ת ע"ש. ומתשובה זו נראה דלאו דוקא לאוסרה על בעלה הוא דבעי דו"ח. אלא דה"ה לאוסרה על כל העולם. ע"י עדות שנתקדשה לזה וכן דעת מ"ב בתשובה הביא דבריו הרב ב"ש סי' מ"ב ס"ק י"ד דס"ל לר"י דע"ך לא פליגי ר"ט ורע"ק בשלהי יבמות דמ"ס אין בודקין עדי נשים בדו"ח. ומ"ס בודקין עדי נשים בדו"ח. אלא לגבי עדי מיתה דבהכי מיירי התם שמעידין שמת הבעל להתירה לשוק שאין מערער לפנינו שיכחישם בהא הוא דס"ל למ"ד אין בודקין אבל בעדי קידושין שמעידים שנת קדשה לזה שבאין לאוסרה על כל העולם. ולחייבה מיתה היא ובעולה זולת זה והאשה מערערת ומכחשת אותם בעו דו"ח. וזהו טעם אומרו הואיל והיא מכחשיתן כלו' דאם לא היתה מכחישתן כיון שמעידין שקיבל אביה קידושין בעדה. והיא קטנה. הוו ליה כעדי מיתה והוא תלי בפלוגתא. אבל הכא דמכחי' לכ"ע בעו דו"ח. והרב"י שם נדחק בביאור דבריו אלו ע"ש: ועוד מוסיף ר"י בטעם הדבר דבעי דו"ח בעדי קידושין כשהיא מכחישתן לכ"ע משום דאפי' בדיני ממונות דלא בעו דו"ח אם הוא דין מרומה בעי דו"ח כדאיתא בגמרא התם פ' אד"מ. וא"כ על כרחך לא אמרו דאין בודקין עדי נשים בדו"ח משום דדמו לדיני ממונות אלא כשאין מכחישתן. דאי מכחישתן הו"ל דין מרומה דאפי' בדיני ממונות בעי דו"ח. וע"ע שם בב"י בח"מ שנסתפק אפי' היכא דאמרינן דלא בעי דו"ח. אם חזרו בהם מי אמרי' חזרתן עיקר. כיון שלא נחקרו מתחלה ולא אמרו דלא בעי דו"ח אלא לענין שדנין ע"פ עדותן בלא דו"ח כל עוד שהם עומדין בדבריהם. אבל אם חזרו חזרתן עיקר. או דילמא כיון דלא בעי דו"ח. כיון שהגידו שוב אין חוזרין ומגידין. ופשטה הרב דאין יכולין לחזור ולהגיד. דדוקא במקום דבעי דו"ח. הוא דיכולין לחזור. אם לא נחקרו תחילה. וכן הביא משם הר"ן. דמה שאמרו כל זמן שלא נחקרה עדותן בב"ד. יכולין לחזור. לאו דוקא נחקרה ע"י דרישה וחקירה אלא משום ב"ד סתמן חוקרין את העדים. כדתנן הוי מרבה לחקור את העדים. קרי להגדה בב"ד נחקרה. ולעולם אפי' לא בדו"ח היכא דלא בעי חקירה ודרישה. כיון שהגידו בב"ד שוב אין חוזרין ומגידין כ"ז מבו' בב"י בח"מ שם בתוס' ביאור משלנו ע"ש: ואמת שהרשב"א ז"ל חולק על דברי תשובת ר"י הנ"ל וסובר דעדי קידושין אינם צריכים דו"ח לכ"ע. דאפי' למ"ד בעדי מיתה צריכים דו"ח היינו משום דהוו דיני נפשות שע"י עדותן להתיר א"א שהיא אסורה. והבא עליה במיתה. משא"ך בעדי קידושין דאע"ג דאתי לידי נפשות מ"מ השתא מיהא לאו אנפשות קמסהדי. הביא דבריו בב"י א"ה סי' י"א ע"ש וכדבריו פסק מור"ם סי' מ"ב דאין עדי קידושין צריכין דו"ח. אם לא שהיה דין מרומה. ופי' שם בב"ש דדין מרומה היינו שהיא מכחישתן. ולפ"ז מ"ש הרשב"א דא"ץ דו"ח היינו בשאינה מכחשת. וכגון שהעידו שאביה קיבל קידושיה והיא קטנה וכמש"ל. וע"ש בב"ש שתמה על מ"ש מור"ם תחלה כל עוד שלא נחקרה וכו' דמשמע בדו"ח. ואח"ך כתב דאין עדי קידושין צריכין דו"ח. ונעלם ממנו דברי הב"י בח"מ בשם הר"ן דאייתי דנחקרו שאמרו לאו דוקא וכמ"ש. וכן יש לומר על דברי מור"ם דנחקרו לאו דוקא. ולא נתכוון מור"ם אלא למעט הגידו חוץ לב"ד. וכדמסיק למילתיה ואצטריך סד"א כיון דאקילו רבנן בעדי קידושין דלא בעו הזמנה. וכמ"ש שם בסי' הנז'. ה"ה אם העידו חוץ לב"ד מהני עדותן ואינן יכולין לחזור ולהגיד בב"ד קמ"ל: שוב ראיתי בב"י ח"מ סי' ל' שעמד על דין זה. וכתב תחילה ס' ר"י הנ"ב דעדי קידושין שבאין לאוסרה על הכל צריכין דו"ח. כמו אם מעידין עליה לאוסרה על בעלה. ושכן דעת כמה פוסקים. ואח"ך כתב דעת הפוסקים כר' טרפון. דעדי נשים א"ץ דו"ח. שכיון שכן גם עדי זנות שזינתה ועדי גיטין שנתגרשה א"ץ דו"ח דאממונא קמסהדי. אך עדי קידושין דלא. אממונא קמסהדי ולחייב הבעל כתו' דארוסה לית לה כתובה היה נראה דצריך דו"ח. ובב"ה סיים ע"ז שהריב"ש כתב דעדי גיטין וקידושין. א"ץ דו"ח. וכן הרשב"א ז"ל. נראה שסוף דעתו ז"ל לפסוק דעדי קידו' א"ץ דו"ח. ולכן לא כתב בש"ע דצריך דו"ח אלא במעידין שזינתה. בסי' י"א כנ"ל. דבזו גם הרשב"א מודה. וכמ"ש בתשובה הנז'. ומשום דאממונא קמיסהדי ע"ש. ואיך שיהיה היכא דהאשה מכחשת כל אפייה שוין דבעי דו"ח דדמי לדין מרומה. ואם הגידו בלא דו"ח יכולין לחזור ולהגיד: ועוד נראה מדברי הרמב"ם ומר"ן סי' י"ז ס"ה דאפי' בעדות מיתה שאין מערער לפנינו צריכין לחקור בעד שהעיד שראה שמת פ' ולשאול אותו היאך ראית ובמה ידעת ע"ש. וכ"כ הב"ש שם בשם ה"ה דאע"ג דאין בודקין עדי נשים בדו"ח. מ"מ צריך לשאול איך ידע ע"ש: ובנד"ז יש כאן הכחשה בעד א' שהיה עמהם. וגם הבעל גם האשה מכחישין. ואין לך דין מרומה גדול מזה. ובודאי היה צריך דו"ח ואיומים וגיזומים לראות היעמדו העדים בדבריהם אם לאו. ולא היה מזה כלום. כי לא נזכר בדברי העדים כלל. באיזה יום היה כן. ואפי' לשאול כיצד היה זה לא שאלו. ובפרט אחר שהעידו שלא היה שום נר דלוק. וע"ז היה ראוי לשאול וכיצד ראיתם שזהו האיש וזוהי האשה. וגם כיצד ראיתם נתינת הקידושין באישון לילה. וכיצד אירע שהאשה מכחשת אתכם. ואולי בחשאי דיבר המקדש והיא לא שמעה. וכמו שנראה ממה שאמר העד שא"ל הבחורים ראה עטאהוליך פלקידו' ומיד זרקה. שמזה נראה שהיא לא שמעה שאמר לה לשון הקידושין וכשאמרו לה כן מיד זרקה. גם אופן הנתינה אם היתה ברצונה שפשטה ידה מרצונה וקיבלה או שאנסה ותפס ידה לא חקרו עליו תחילה. וגם לא נזכר שום איום להגיד האמת. כמו שראוי בפרט לבחורים פריצים כאלו יושבי בית