שופריה דיעקב חלק א מב

מלפני הח"ע באותו היום עצמו או אחריו חזר העד הב' ואמר שהיו קידושין. והיה טעמו שעכשיו נזכר או שהזכירו חבירו ונתן לו סימנים עד שנזכר ונשמעו דבריו לבני העיר ולפי שלא היה יכול לישא פניו לבא לפני הח"ע אחר שכבר העיד לפניו באלה וקללה שלא היו נקבצו מבני העיר ג' משכילים ושלחו אחריו ואחר הב' אחרים ואמרו שיחזרו להעיד בפניהם מה שראו והעיד העד הא' שהיו קידושין כראשונה. והב' גם הוא חזר והעיד כחבירו היפך ממה שאמר בראשונה. והג' עמד בדבריו שלא היו וכמו שכן נראה שטחיות הקב"ע הנ"ב שבמעמד א' לפני ג' מקבלי העדויות הנ"ב העיד העד הא' שהיו והב' שהיו והג' שלא היו. ובאותו מעמד ג"ך נמצאו אנשים שהיו ג"ך במעמד הא' לפני ח"ע ושמעו עדות העד הב' שלא היו וטפחו לעד הב' על פניו ואמרו לו ריקא ולא בפנינו אמרת בפני ח"ע שלא היו קידושין אחר האיום באלה וקללה. ואיך עתה חזרת לומר שהיו קידושין. והוא השיבם נזכרתי או הזכירני חבירי ונזכרתי. אז נדברו מקבלי העדויות ואמרו לכתוב כל מה שהועד בפניהם דברים כהוויתן ולשלוח לדרוש אלהים וכן עשו שכתבו כל מה שהועד בפניהם באותו מעמד. ואח"ך שלחו עוד אחר האיש והאשה וכתבו הכחשתן באותו יום עצמו וחתמו עליו ב' מהם א' מהחתומים בתחלה. וא' שלא חתם בתחלה. כי הוא היה איפשר הג'. ועוד השתדלו הב' החתומים בתחלה ביום שאחריו לברר עדות הקידושין שהיו כפי מה שהועד בפניהם באחרונה ביום הקודם מהעד הא' והב'. וביארו שהגם שעדותם שוה שהיו קידושין מ"מ היו בעל כרחה. כי אמרו איפשר שזה יריע הקידושין אפי' אם היו בב' ולא היתה זריקה כדברי העד הב' שהעיד שלא ראה שזרקה. ועוד ביארו שהגם שהיו הנרות כבויות מ"מ הכירו את האיש ואת האישה. וזה כתבו לצד שלא יועיל לבטל הקידושין מה שהיה בע"כ. כיון שלא זרקה מיד ובפרט לעדות העד הב' שלא ראה זריקה כלל. וישאר מקום לטעון מחמת כיבוי הנרות שכבר העידו עליה שאיך ראו והכירו המעשים באישון לילה ואפלה. לזה ביארו שאעפ"ך הכירו את האיש והאשה. וכ"ז ממה שיורה שעדות העד הב' שהיו קידושין היא האחרונה. כי על כן אחזו בה מקבלי העדו' לחושבם שהיא עיקר כיון שנתן אמתלא שהזכירו חבירו ונזכר והשתדלו לבארה מהצדדים שיש בה לבטל או לקיים וגם היה טעם לעד הב' במה שנטפל לחזור ולבאר הצדדין שהיו בקידושין ההם להרע או להטיב. שאם היתה עדות העד הב' שלא היה קידושין היא האחרונה. מה זה שנטפל העד הב' להעיד אח"ך שהיתה הנתינה בעל כרחה. כיון שהוא עתה מחזיק שלא הזכיר קידושין. וגם מה זה שנטפל לפרש שאעפ"י שהיו הנרות כבויות הכיר האשה והאיש שכ"ז אין אנו צריכין לו אלא לפי עדות שהיו קידושין שכבר חזר ממנה. מלבד שאם היתה עדות שלא היו באחרונה היאך מצא כ"כ לחזור. הא ודאי כמ"ש שעדות שלא היו היא שקדמה ואחריה חזר ואמר שהיו. והיה טעמו שנזכר והחזיק בה ולכך נטפל הוא ומקבלי העדות לבאר הצדדין שיש בה לכאן ולכאן. וכמ"ש: וא"ך הוא אתאן לההיא דהרשב"א ז"ל. דאייתי מרן בב"י סי' מ"ב על כיוצא בזה בג' עדים שאמרו בפני ב"ד שלא ידעו בקידושין. ושוב חזר אחד מהם. ואמר שיש לו מזכרת מזה הענין כיצד היה בווניצאה וכתב וז"ל ואם הדבר כן אין בדבריו כלום. שאפי' חזר ואמר שנתקדשה אין בדבריו כלום. שכל עד שאומר בפני ב"ד איני יודע אינו יכול לחזור ולומר נזכרתי ויודע אני. כמו שמבואר בשבועות. ואם הדבר כן הרי היא מותרת בלא גט ויתירוה ב"ד ויכתבו לה פסק דינם לראיה וזכות עכ"ל ז"ל: ומינה לנ"ד שאין יכול העד שהעיד כבר בב"ד שלא היו קידושין לחזור ולומר נזכרתי שהיו קידושין ועדותו הא' עיקר. ונמצאו כאן שנים אומרים נתקדשה ואחד אומר נתקדשה. דודאי דאין חוששין לו ומותרת לינשא לכתחלה. ק"ו מעד א' אומר נתקדשה. וא' אומר לא נתקדשה דסי' מ"ז ס"ג ע"ש: ואפי' לדעת הרמב"ם דס"ל התם דאם האשה מכחשת ואומרת כדברי העד האומר שלא נתקדשה גרע טפי ולא תנשא דכיון שהעד מסייעה מעיזה וכמ"ש בח"מ וב"ש שם. נראה דהיינו דוקא היכא דהוו חד לגבי חד. אבל חד לגבי שנים אין דבריו של א' במקום ב' ואפי' באשה מכחשת תנשא לכתחלה כאלו אין כאן עדות כלל. ומ"ש הב"ש שם ס"ק ג' דאם העד אומר שנתקדשה בפניו ובפני אחרים חיישינן לכתחלה ולא תנשא זהו בששניהם העדים מודים שזרק לה קידושין. אלא שזה אומר קרוב לו וזה אומר קרוב לה דאיתרע חזקתה. שבזה הוא שכתב מר"ן שם שלא תנשא לכתחלה. והרב מעמידה בשהעד האומר שזרק לה קרוב לה אומר ג"ך שהיה הדבר בפניו ובפני אחרים דאל"ך אפי' בא לבדו ואומר שנתן הקידושין בידה אין חוששין לו. דאינו אלא ע"א. וכבר כתב מר"ן בסי' מ"ב דאין חוששין לו. וכ"ש כשיש אחר מכחישו. אבל היכא שא' אומר נתקדשה. והא' אומר לא נתקדשה מעולם ולא היה בה אפי' ספק. אפי' אם האומר נתקדשה. אומר שהיה הדבר בפניו ובפני אחרי' בזה בודאי שתנשא לכתחלה. וכמ"ש מרן שם דאוקמה אחזקת פנויה דהא ליכא שום ריעותא. וכמ"ש הב"ש שם סק"ו. ולכן בנד"ז אעפ"י שהעד האומר נתקדשה מעיד שהיה הדבר בפניו ובפני אחרים שגם הם שמעו הקידושין שהרי אמר שאמרו הבחורים לה. ראה עטאהוליך בלקידושין מ"מ אינו אלא ע"א ואין חוששין לו וכ"ש כשאחר מכחישו. וכ"ש וק"ו כששניהם מכחישין: אלא אפי' נניח מה שלא יונח שעדות העד הב' שהעיד שהיו בפני מקבל העדות קדמה שבעיטו המקבלים בחבר עירם ולא הביאו הדבר בפניו. או שהעדים לא רצו לילך ולהעיד לפניו וקיבלו המקבלים עדותם. וכתבו המקבלים עדותם ולא חתמו. ואחר שיצאו העדים מלפניהם. אז שמע ח"ע ושלח אחריהם וחקר אותם יפה ואיים עליהם כראוי. והראשון עמד בדבריו. והב' חזר ואמר שלא היו. ושוב שמעו מקבלי העדות חזרת העד הב'. ושלחו אחר האנשים אשר היו מצויים לפני ח"ע והעידו לפניהם איך חזר בפניהם ובפני ח"ע כשאיים עליו באלה וקללה. וכתבו עדות העדים ששמעו חזרתו לדרוש אלהים אם תועיל. וגם חזרו ונטפלו לו לפי עדותו הא' שהיו קידושין לצד שלא תועיל חזרתו כיצד היה הענין היטב והעיד שאפי' לפי עדותו הא'. היתה הנתינה בעל כרחה. ואף אם לא תועיל חזרתו באמירת הקידושין איפשר שיועיל מה שהיתה הנתינה בעל כרחה. וגם תבעוהו המקבלים שלצד שתהיה עדותו הא' שהיו הקידושין עיקר יבאר כיצד הכיר המעשה באישון לילה והנרות כבויות. וביאר שאעפ"י שהיו הנרות כבויות הכיר שהם האיש והאשה. מלבד שלפי הס' הזה תפלים הדברים מבלי