שופריה דיעקב חלק א מא

לחייב עצמו מדעתו שלא מתנאי ב"ד אין דנין ומוציאין לבעל השטר המלבושים מחמת מזונות סתם עד שיפרש איזון ואפרנס דיד בעל השטר על התחתונה וכיון שלעתים אין כוללין אותם בכלל המזונות. ועוד שאינן בכלל מזונות בלשון בני אדם. לפיכך מי שבא להוציא עליו הראייה. וזהו שנהגו עכשיו לכתוב בכתו' אזון ואפרנס ואכסי יתיכי עכ"ל. ומינה לנד"ז שכבר נתחייב ראובן הנז' בעת השידוכין בשטר גמור ובקנין ובלשון חיוב לזון. אלא שלא פי' להדייא גם הכסות. ובעת השומה פירשו גם הכסות אין זה חיוב חדש אלא הודאה שבכלל המזונות שנתחייב גם הכסות. שהרי לפי האמת בכללן היא. אלא שבלשון בני אדם לא משמע להו שיהיו בכלל. וכמ"ש הרשב"א ז"ל. לכך בא לפרש שהיא בכלל: קנצי למילין מכל הני טעמי דכתיבנא חייב הוא ראובן הנז' להשלים תנאו לזון ולפרנס מזו' וכסות ומדור לבתו וחתנו הנז' או לתת לו דמיהן כמו שהתנו עד תשלום ג"ש. זהו הנלע"ד. וצויי"מ. אכי"ר. כ"ד החותם פה מכנסא יע"א באב פקד"ת לפ"ק וקיים יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ט"ו. ז"נ קב"ע לכתוב עליה פס"ד. בפנינו אה"ב העיד בתע"ג הבחור מסעוד בר משה הלוי ן' סטראן וקאל בזה"ל לעדות לשי"ת באיין כאן חאדר העד הנז' מעא הבחור מאיר לכראט וזאת הבתולה רחל בת מכלוף ן' יתאח אוקפת קדאם הבחור מאיר הנז' ורפד הבחור מאיר הנז' טרף דסקא"ר באס יעטיה להבתולה הנז'. וכאנית תהרב מננו הבתולה הנז' וקבטהא ועטא פיידהא הסוק"ר הנז' וקאללהא הרי את מקודשת בסוק"ר שלי כדת משה וישראל. וקאלו לבחורים להבתולה הנז' ראה סוקא"ר הנז' עטאהוליך פלקידושין ורמאת הבתולה סוקא"ר הנז' מן ידהא ואח"ך רפד הבחור מאיר הנז' הסוקא"ר הנז' ועטאה להבתולה הנז' ומא קאלהאסי בלקידושין. ובירר העד הנז' באיין מא כאנסי לקנדיל מסעול מנאיין עטאהא הסוק"ר הנז'. והעיד הבחור מאיר בר נסים ן' מרגי בתע"ג וקאל באיין כאן חאדר מאיר העד הנז' עם הבחור מאיר לכראט הנז' והבתולה הנז' וכאן מעאהום הבחור מסעוד הנז' ורפד הבחור מאיר לכראט הנז"ל הסוקא"ר הנז' באס יעטיה להבתולה הנז' והרבת הבתולה הנז' אוראה די מאיר ן' מרגי העד הנז' ואח"ך עטא הבחור מאיר לכראט הנז' הסוקא"ר הנז' להבתולה הנז'. וקאללהא הרי את מקודשת לי בסוקא"ר שלי כדת משה וישראל ומנאיין עטא הבחור מאיר לכראט הנז' הסוקא"ר הנז' להבתולה הנז' נזבאד העד הבחור מאיר מרגי הי"ו מן אדאר ומא עארף וואש סייבת הבתולה הסוקא"ר הנז' אוו לא וג"ך העיד בתע"ג הבחור יעקב בר יהודה ן' ראש וקאל העד יעקב הנז' באיין כאן חאדר מעא האד לעדים הנז' ומעא הבחור מאיר לכראט הנז' והבתולה הנז'. ומנאיין חב יעטי הבחור מאיר לכראט סוקא"ר לבתולה הנז' ארבת הבתולה הנז' מא חבתסי תקבד סוקא"ר הנז' ואח"ך עטא הבחור מאיר לכראט הנז' סוקא"ר הנז' לבתולה הנז' ומא קאלהאסי לקידושין כלל. ומנאיין עטאהא סוקא"ר הנז' סייבת הבתולה הנז' הסוקא"ר הנז' ואח"ך רפד הבחור מאיר לכראט הסוקא"ר ועטאה לבתולה הנז' ומא קאלסי כלל. עכ"ס עדותם העדים הנז' וקבלנו עדותם בתלת וח"ף תמ"ת ביום א' בשבת שלשה ועשרים לחדש שבט משנת ועד הנה אגיד נפלאותך לפ"ק פה לקצר יע"א. וכגון דא צ"ל באיין ביררו העדים הנ"ל בעדותם באיין קבל מא יעטי הבחור הנז' סוקא"ר לבתולה הנז' מא דכרוסי לענין דלקידושין ולא דנשואין כלל לא הבחור הנז' ולא הבתולה הנז' ולא העדים הנז' ובירר מאיר ן' מרגי הנז' באיין פשעא די עטא הבחור הנז' אסוקאר לבתולה הנז' כאן פליל ומא כאנית חתא קנדיל משעולא. עכ"ס וכו'. וק"ע בג' וחתמנו תמ"ת ביום הנז' חדש הנז' שנה הנז' והשו"ב וקיים: בפנינו אה"ב העידו בתע"ג הי' יהודה בן יפלאח והי' מסעוד אוזנקוט באיין כאנו חאדרין העדים הנז' קדאם החכם ר' משה ן' יפרח וציפד החכם הנז' מנור הבחור מאיר מרגי הנז' ורפד החכם הנז' חלק דזוהר וקאל למאיר מרגי מא יזכאסי לארוסה דייאלו יעביהא וואחד אכור אידא יזיד אוו ינקס פלעדות וקאל הבחור מאיר הנז' באיין כאן חאדר מעא העדים הנז' ומעא הבחור מאיר לכראט והבתולה הנז' ומא שמעסי באיין עטאהא בלקידושין. עוד העיד הי' יהודה וואליד בתע"ג באיין כאן חאדר הווא קדאם החכם הנז' מנאיין כאן מאיר מרגי קדאם החכם הנז' ועטאה החכם הנז' חלק דזו' וקאללו כנ"ל. וקאל מאיר מרגי באיין הווא שאף להבחור מאיר לכראט חתא עטא טרף דסוקא"ר להבתולה הנז' ומא קאלהאסי בלקידושין עכ"ס עדותם העדים הנז' וק"ע בתלת בזמן הנז' וחתומים ראובן ושמעון וקיים: וס"ל נמ"ך בפנינו אה"ב הודו בה"ג. הבחור מאיר לכראט הנ"ל. והבתולה הנז' באיין סוקאר די עטא הבחור הנ"ל לבתולה מא עטאהו לאסי לשם קידושין ולא לשם נישואין ולא דכרוסי לענין דלקידושין ולא דנשואין כלל לא הבחור ולא הבתולה ולפי שכך הודו בפנינו הבתור והבתולה הנז' ח"פ בזמן הנ"ל וחתומים ב' עדים ראובן ולוי. ושוב נמ"ך בפנינו אה"ב בררו בעדותם מסעוד הלוי בן שטון הנ"ל. הבחור מאיר מרגי הנ"ל. באיין פשעה די כאנית תהרב הבתולה הנז' מן הבחור הנז' קבדהא בע"כ וקבד ידיהא בע"ך ועטאהא סוקאר הנז' פיידהא וברר בעדותם העדים הנז' באיין כליה מא כאנוסי לקנאדיל מסעולין. הכירו באיין האדא"ך הווא הבחור הנ"ל. והבתולה הנ"ל. וק"ע בת' וחתמנו פה תמ"ת בשני בשבת כ"ד יום לשבט ש' הנ"ל וקיים ע"ך נמ"ך וחתומים ב' עדים ראובן ושמעון. כ"ז נשלח לידינו מעיר לקצר עם פסק מחכמי שישואן ישצ"ו לבטל הקידושין אם יסכימו מורי הוראה ולפוטרה בלא גט. ונדרשנו לחוות דעתינו. וזה מה שהשבנו: תשובה דקדקנו בעדותם וראינו. דאעיקרא דמילתא אין כאן אלא ע"א על הקידושין. והוא העד הא' מסעוד בר משה הנ"ב. כי העד הב' מאיר ן' מרגי. אין עדותו כלום ל"מ אם נניח שהיה סדר העדויות הללו באופן הראוי להיות שתחלה כשנשמע המאורע בעיר נטפל לדבר חבר עיר שאליו בדבר המשפט ליטפל בעניני בני העיר קודם לכל אדם ושלח אחר העדים הנ"ב. והעיד העד הא' אחר האיום כראוי כמו שעשה לב' כנ"ב שהיו קידושין כנ"ב והב' העיד אחר האיום שלא היו וכן הג' וכראות הח"ע כן זלזל בדבר ולא חש לו וכמו שהוא הדין המקדש בעד א' אין חוששין לקידו' ובפרט שהאיש והאשה מכחישין אותו. ואחר שיצאו