שופריה דיעקב חלק א לג

סי' מ"ט הביאו הריב"ש סי' ס"א סק"ז. אמנם לפי פסק מור"ם סי' ס"א ס"א בהג"ה נר' דאין לברך ועי' מ"ש שם הב"ש. וכן נעשה מעשה בקידושי טעות. שהיו בחורף כת"ר ע"פ הוראת חכמי הדור מהא דמור"ם ז"ל): שלום ס"ט סימן י"ג טופס שטר שידוכין שהוזקקנו להעתיקו לכתוב ע"ג פס"ד וז"ן בסט"ו נשתדך הבחור ונחמד יצחק בהר' משנאן אנקאווא עם הבתולה מרים בת הר' אליהו נ"ע בכ"ר שמואל טולילא נר"ו. וקבעו ביניהם זמן הנישואין לערב פסח הב"ר או קודם אם הזמינו להם מה"ש. וקודם כל דבר שלח לה סבלונות לפי כבודו. ונתחייב חו"ג הרש"ט הנז' זקינה של הבתולה הנז' להעניקה בעה"ו קסוו"א וצור"א קבאר וזודיד פינו הנראים לעין כל שהם תכשיטין גדולים וחדשים. ועוד קע"ע הר"ש הנז' וחי"ע חו"ג שקודם החופה יתן למשודך הנז' בית אחת לדור בה הוא והבתולה הנז' ע"י שיזכה להם הבית הנז' לדירה באו"ה מה"ד וזמן הדירה הנז' הוא מיום כניסתם לחופה ע"ס עשר שנים. ובכן לקיים הדבר הע"ע בקש"מ בדל"ב ובשח"ך הבחור יצחק הנז' והודה בפנינו בהו"ג ונתחייב בכהקוש"ח הנז' להזמין עצמו ליכנס לחופה עם הבתולה הנז' לזמן הנז'. וישלח סבלנות כנז'. ואם יבוא שום צד של עיכוב מצדו או מצד אביו ואחיו וקרוביו או מאיזה צד ואופן שיהיה בעולם ויתחרט ולא ירצה ליכנס לחופה עם הבתולה הנז' לזמן הנז' או קודם וכו' אזי מו"מ חי"ע חו"ג הבחור הנז' בכהקוש"ח הנז' לפרוע להר"ש הנז' ולב"ך סך חמשים דורוס מכ"ט חו"ג בלי שום פיטור דת ודין ובלי שוא"ו ושום תנאי ושא"ז מבד"ץ כלל ושוט"ו עכש"ו וכו' והרי הסך הנז' כדין ש"ח לכל חקותיו ולכל משפטיו בנא"ג ומפ' כבע"ך להר"ש הנז' ולב"ך על הבחור הנז' ועב"ך עכ"ע שט"ז ופרעונו בל"ל. הוא וב"ך להר"ש הנז' ולב"ך שושק"ו וג"ש ואפילו חר"ס ובאח"ג עליו ועי"א ובשעכ"ן קו"ט שו"ש כתרז"ל דלא וכו' ודלא וכו' ונ"ה בקוש"ח מיד הבחור הנז' עכמ"ד ומפ"ל גע"ע הנא"ג בפי' איתמר בק"ג והי"ז אור ליום ששי בשבת אחד עשר יום לסיון המוכתר בכתר תורה שנת תקצ"ט לפר"ק פה ארבאט יע"א וקיים: משה עטייא ס"ט יהודה ישראל ס"ט: נשאת הבתולה הנז' לבחור הנז' והביאם הזקן שמואל טולילא הנז' לחצירו ונתן להם בה בית לדור בה לקיים תנאו הנז' ודרו בה מיום הנשואין עד היום סוף תשרי תר"ב. הן עתה נקיש תיגרא ואתי בין הבעל וחמותו אם הבת הנז' אשת בנו של שמואל הנז' שהיא עדיין יושבת אלמנה בבית חמיה שמואל הנז' ג"כ תחת כבוד בעלה עם בניה. והלך הבעל ושכר בית במ"א והוליך אשתו עמו ורוצה להשכיר הבית שנתן לו שמואל הנז' לזולת וליטול שכרה. והגיעו הדברים לזקן הנז' שהוא שרוי במחז"ק עם אשתו הב' שנשא בכאן. ועמד לפנינו ופירש שיחותיו והמציא לפנינו שטר השדוכין הנז' ההוא אמר שכמותו יש ביד הבעל לא זולת. ונפשו לשאו"ל הגיעה אם יש כח ביד הבעל הנז' להשכיר הבית הנז' לאחר ע"פ השטר הנז' שהוא אומר שהגם שבשטר הנז' כתוב שקע"ע לתת למשודך בית אחת לדור בה הוא וכלתו ע"י שיזכה להם הבית באו"ה מן הדין לדור בה משך עשר שנים מיום הנשואין כמ"ש בפנים מעולם לא תבעוהו לזכות להם כלום אלא שכשנשאו עמד הוא מעצמו לקיים הבטחתו והביאם לחצירו ונתן להם בית ממנה לדור בה ודרו בה וכיון שלא זיכה אותה להם בקנין גוף לדירה למשך עשר שנים הרי לא זכו מגוף הבית כלום. ואין להם בה כ"א זכות הדירה מצד החיוב שנתחייב הנותן להם. ונתן כל זמן שהם דרים בה לרצונו וכשיצאו ממנה פקעה זכותם ואין בידם כח להשכירה לאחר שאימתי זכו בה הם שישכירוה לאחר. ואף אם נחשוב מה שהביאם שמואל הנז' והחזיקם בבית הנז' שבחצירו לקיים חיובו הרי זה כאלו זיכה הבית להם בקנין בפירוש לדירה למשך עשר שנים כמו שנתחייב וזכו המקבלים בגוף הבית מדין חזקה שגם היא אחד מהדרכים שהקרקע נקנה. עדיין אומר הזקן הנז' שאין כח ביד הבעל להשכירה לאחר שלא זיכה להם אלא לדירה כמו שנתחייב שתדור בה נכדתו עם בעלה דאיכא שבח בית אביה. ולא שישכירנה הבעל לאחר ויטול שכירותה ונכדתו תדור בשל אחרים. וזה אפילו אם היו מתרצים ביניהם על בית בחצר אחרת. וכל שכן שכבר נתרצו על בית זה שבחצירו והוא אומר דלאו כל כמיניה של הבעל השתא להביא לו זרים אל ביתו. והוא כבר נתרצה עמו שלא ידור עמו כי אם הוא ונכדתו ולא זו בלבד אומר הזקן שאין כח לבעל הנז' להשכיר הבית לאחר. אלא אפילו להתחייב הוא לתת לו בית בחצר אחרת. לקיים תנאו עד תשלום משך עשר שנים. אומר הזקן שאינו חייב. שהוא לא נתחייב אלא לתת להם בית והרי נתן וסברו וקבלוה ודרו בה זה כשלש שנים. ואם עכשיו לא איתדר להו מפני המחלוקת עם חמותו. איהו מאי אית ליה למיעבד. ומאי דמיפקד הרי עבד: וראינו דברי הזקן נכונים. שאעפ"י שנראין הדברים במתחייב לתת לחבירו בית לפירותיו לזמן מה ונתן לו בית מהבתים שלו והחזיק בה אע"פ שלא הקנה לו בקנין נראה דזכה בחזקה שהוא אחד מהדרכים שהקרקע נקנה בהם. ואין הנותן יכול לחזור ולומר אחרת אני נותן לך כמו שהיה הדין קודם שיתן באו' בית מבתי אני נותן לך דמה שירצה יתן לו דזהו קודם שנתן אבל אם כבר נתן זכה המקבל במה שנתן לו ואין הנותן יכול לחזור. וכיון שאין הנותן יכול לחזור אם כן זכה הזוכה בזו לו ולב"ך. ויכול הוא למכור זכותו לאחר. מ"מ נראה דזהו באדם דעלמא ובאומר בית לפירותיו אני נותן לך ואינו מזכיר הדירה אבל בכגון זה שנתן לחתנו ופירש להדייא לדור בה הוא ונכדתו ומה גם שגילה סופו על תחלתו שלבית שבחצירו נתכוון שיהיה חתנו ונכדתו עמו במחיצתו. נראה שאין החתן יכול לצאת ולהשכירו לאחר שלא נתן לו אלא לדור בו הוא ונכדתו. וה"ז דומה לפוסק לזון את חתנו על שולחנו שלא יעלה על הדעת שיוכל החתן למכור זכותו לאחר שיבא ויאכל במקומו שלא פסק זה לזון כ"א לחתנו ולא לאחר. וגם לומר תן לי שכירות מדור נראה דלא מצי דאע"ג דבמתחייב לזון את חבירו והניזון אומר מעות והמתחייב אומר פירות קי"ל דחייב לתת לו מעות וכן במתחייב לזון את חבירו על שולחנו ואין הניזון רוצה לאכול אצלו קי"ל שנותן לו לפי ברכת הבית לא דמי שהתם שאני שנתחייב לו בסתם ומסתמא