שופריה דיעקב חלק א לב

הביא אפי' אח"ך וביני ביני עבר הפסח ואין חבירו צריך להם שאינו יכול לומר לו אביא לך עכשיו כמו בשבועה שאומר אשבע עכשיו. שעכ"ז פטור כיון שהאונס מבטל הקנין וכאלו לא קנו מידו מעולם. זהו הנר' לי להשיב בזה וע"ד אמת ח"פ באדר אמ"ן לפמ"ה וקיים: ע"ה יעקב בירדוגו ס"ט סימן י"ב. שאלה ממו"ץ י"ץ במעשה שהיה כך היה ראובן שאל טבעת משמעון. והודיעו שרוצה לקדש בה אשה והטבעת הנז' לא של שמעון הנז' היתה אלא של לוי והיתה משכון ביד שמעון הנז' על חוב שיש לו על לוי הנז' אך ראובן הנז' ההוא אמר שבאותה שעה שקדש בה האשה עדיין לא היה לו ידיעה שהטבעת הנז' היה משכון ביד שמעון הנז' עד אחר זמן שבא לוי לפדות הטבעת הנז' מאת הר' שמעון הנז' ומחמת שהטבעת הנז' היא נאבדה מיד האשה הנז' אז נודע לכל שהטבעת הנז' היא של לוי הנז' והאשה הנז' לא היה לה ידיעה בשום ענין אלא שקיבלה קידושין בסתם כדרך כל הארץ. ולשאו"ל הגיעו אם צריך קידושין אחרים. ואת"ל שצריכין קידושין אחרים. אם צריכים כוס וברכה ביום ראשון או לא. על הכל יורו מו"ץ ויבא שכמ"ה: תשובה בסי' כ"ח מטור אה"ע סי"ט כתב מר"ן וז"ל השואל חפץ מחבירו והודיעו שרוצה לקדש בו אשה הרי זו מקודשת. ואם לאו הרי זו ספק מקודשת. ע"ך וכתב הרב בית שמואל ס"ק מ"ח וז"ל והודיעו שרוצה לקדש בו דאז אמרינן שגמר בלבו ליתן לו באותו ענין שיועיל לקדושין ואם לא יועיל בל' שאלה שיהיה בלשון מתנה ולכל הפחות תהיה המתנה ע"מ להחזיר ותהיה מקודשת ויקנהו מן האשה ויחזירנו או יחזיר דמיו. כי הנותן מתנה לחבירו ע"מ להחזיר. אם אינו מחזיר לו הכלי רק הדמים הוי חזרה ואז אין צריך להודיע לה ששאל הכלי אלא מקדש אותה בכלי כי הוא יכול להחזיר להמשאיל דמי הכלי ע"ך. ובסעיף י"ב כתב מר"ן וז"ל היה לו משכון על חוב שיש לו על אחרים וקידש בו הרי זו מקודשת. לפי שבע"ח יש לו קנין בגוף המשכון ע"ך. וכתב הרב ב"ש סקל"א וז"ל וצריך להודיע לה שאינו שלו אלא משכון הוא משום דיכולה לומר אין רצוני להתקדש בדבר שאינו שלו כמ"ש לקמן בטבעת שאולה עכ"ד פי' דלקמן בטבעת שאולה אמרינן נמי שצריך לומר למשאיל שרוצה לקדש בו דאז אמרינן דגמר בלבו לתתו לו לפחות מתנה ע"מ להחזיר ונעשה שלו לגמרי דאי בעי מחזיר דמים והויא חזרה ומפני כן א"ץ להודיע לאשה כדי שלא תאמר אין רצוני להתקדש בדבר שאינו שלו. דהא שלו הוא. ואם לא הודיעו אי' שלא גמר בלבו לתת ועדיין אינו שלו. דשאלה הדרא בעינה שכל הנאה שלו. מ"מ יכולה האשה לטעון אין רצוני להתקדש בדבר שאינו שלו ולהכי אינה אלא ספק מקודשת למקדש במשכון שאעפ"י שיש לו קנין בגופו דקי"ל בע"ח קונה משכון כיון שאינו שלו לגמרי וצריך להחזירו בעינו לבעלים כשיבואו לפדות יכולה האשה לומר אין רצוני להתקדש בדבר שאינו שלו לגמרי. ולכן אינה מקודשת עד שיודיענה שאינו אלא משכון. ונר' דבהא דמקדש במשכון אם לא הידיעה אינה אפי' ספק מקודשת. דדוקא בשואל ולא הודיעו שרוצה לקדש בו הוא דהוי ספק מקודשת. שמא גמר בלבו לתת או לא אבל במקדש במשכון אינה אפי' ספק אם לא הודיעה דודאי אין רצונה להתקדש בדבר שאינו שלו. וכיון שיכולה לומר אין רצוני וכו' לא חלו הקידושין כלל: מכאן אתה למד לנד"ז שהטבעת היתה משכון ביד שמעון בחוב שיש לו על לוי והשאילה לראובן אף על פי שהודיעו למשאיל שהוא רוצה לקדש בו אשה כל שלא הודיע לבעלים ה"ז שואל שלא מדעת וגזלן הוי ודמי לנכנס לבית חבירו ולקח כלי או אוכל וקידש בו דסעיף י"ז דאמרי' הואיל וקידש בממון חבירו שלא מדעת חבירו הרי זה גזל ע"ש. ואעפ"י שאם היה משכון ביד הבעל עצמו וקידש בו הויא מקודשת אעפ"י שהוא ג"כ שואל שלא מדעת וכמ"ש בסי' רצ"ב בהלכות פקדון דשומר גופיה אם נטל הפקדון ונשתמש בו הו"ל שואל שלא מדעת וגזלן הוי עליה משעת תשמיש אעפ"י שאינו מחסרו. נראה דשאני שומר גופיה דאין דרך הבעלים להקפיד עליו בכגון זה אם נטלו ונשתמש בו לקדש בו את האשה שלא ברשות ולא הוי גזלן. אבל שואל משומר להשתמש בו ודאי דרך הבעלים להקפיד והוי גזלן כל ששאל שלא מדעת בעלים. דאנן סהדי שאין רצון המפקיד שיהיה פקדונו ביד אחר שאינו שומר שלו. ואין לו שייכות עמו. וכ"ש בנד"ז שנוסף עוד שקידש במשכון שאינו שלו ולא הודיע לאשה. ויכולה היא לומר אין רצוני להתקדש בדבר שאינו שלו וכמ"ש ואפילו אי לא הוה מיקרי גזלן במה ששאל לקדש בו שלא מדעת הבעלים. אכתי בעי הודעה לאשה דהא לא שייך למימר בזה דכיון שהודיע למשאיל שרוצה לקדש בו מסתמא גמר בלבו לתתו לו לשם מתנה לפחות ע"מ להחזיר ושלו הוא דאי בעי מחזיר לו דמים. ולהכי לא בעי הודעה לאשה. דליתא דהכא אינו אלא משכון ביד המשאיל. ואינו יכול לתתו במתנה. ואפילו הודיעו כאלו לא הודיעו דמי. וכיון שלא הודיע לאשה שאינו אלא שאול יכולה היא לומר אין רצוני להתקדש בדבר שאינו שלו ואינה אפילו ספק מקודשת. באופן שמכל צד נראה שאין הקידושין הנ"ב קידושין ובודאי שאם רוצה הבעל לקיים שצריך קידושין אחרים. דאפילו ספק מקודשת אם רצה הבעל לקיים צריך קידושין אחרים. וכמ"ש בסי' ל"א ס"ד ע"ש. וכיון שצריך קידושין אחרים ודאי דבעי כוס וברכה. ואפילו אם לא היתה אלא ספק מקודשת דהכי משמע סתם דברי מר"ן התם בסי' ל"א דצריך קידושין אחרים כדינם. דאע"ג דקיימא לן ספק ברכות להקל. נראה דהיינו היכא שהספק הוא אם דבר זה טעון ברכה או לא כגון בריה שאין בה שיעור דהוי פלוגתא אם טעונה ברכה או לא אבל בזה שהספק הוא אי הקידושין קידושין או לא. ומספק הצריכו חז"ל קידושין אחרים. ובהם היא ניתרת לו ודאי דבעי ברכה. וכ"ש היכא דודאי אין הקידושין קידושין וצריכה קידושין אחרים. דפשיטא שצריך כוס וברכה. זהו הנראה להשיב בזה. וצור ישראל יצילנו משגיאות. וע"ד אמת ח"פ מקנאסא יום ל"ב בסך אדד"ם משנת תר"ב גדולתו לפ"ק: ע"ה יעקב בירדוגו ס"ט נראהנ שהרב זלה"ה פסק כן מדעתו וסברתו הרמת"ה ונתכוון לדעת מהר"מ מינץ בתשו'