שופריה דיעקב חלק א לא

הסכים עד שהיתה מחי' גמורה בלי טעות. וכמש"ל ומה גם בנד"ז שהיתה ג"כ הסכמת האפוט' כנז' מלבד זה נראה דהכא לא שייך כלל טענת מחילה בטעות. כיון שאמרה בפי' כנ"ל יודעת אני שיש לי ביד אחי ד' אלפים דורוס ואפי' הכי מחלתי לו וכו' ע"ך. שזהו הלשון המועיל בין באונאה בין במום. בין במקח טעות. ועיין בתשו' הרב ד"ן סי' כ"ד בשם כמה פוסקים דלא מיקרי מחילה בטעות אלא בדידעינן דלא ידע המוחל כמה מחיל. א"נ דלא ידעינן אם ידע או לא. דמסתמא אמרינן דלא ידע. אבל אם אמר בפי' ידענא כמה מחילנא שוב אינו יכול לטעון בטעות מחילנא. ע"ש באורך. ומה גם בנד"ז דאפי' מן הסתם י"ל דודאי ידעה ע"י האפוט'. ואם לא ידעה יכולה היתה לידע על ידו. ודמי לההיא דמהרי"ק שהביא הרב ד"ן סי' י"ו וז"ל דמאחר שהיה ביד המוחל להשביע את אחותו ולא חש להשביעה אלא על דבר מועט גלי אדעתיה דגמר ומחיל. דהיאך נאמר דהוייא מחילה בטעות. דאדעתא שיהיה הממון מרובה לא מחל. והרי הוא לא חש לברר הממון ולהשביע את אחותו כדי לדעת סך הממון אם רב ואם מועט ע"כ גמר ומחל בכל הממון. ומ"ה מה שעשה עשוי. ע"ך: ולענין אם מהנייא מו' בנד"ז לכאורה נראה דמהנייא דמתנה היא זו שנטלה מקצת מהראוי לה ונתנה השאר לאחיה. ובמתנה ומחי' בג"ד לחוד. או אונס לחוד סגי לבטולה. והגם שנתחכמו הסופרים הנ"ל לכתוב בה אחריות לגבי הקרקעות כנ"ל. נראה שאין זה מועיל. כיון שידוע לנו שאינה אלא מתנה ועיין ר"ס רמ"ב ובסמ"ע שם סק"ב. אלא שמצד אחר נר' דנד"ז דין מכר יש לו. שמן הידוע שנכסי האב בודאי רובם סחורות וחובות וקרקעות. והבת בודאי לא נטלה בעד חלקה כ"א חפצים הראוים לנדו' שקנה לה אחיה מהאמצע. או מעות מהאמצע ג"כ. גם נטלה מחצית החצר הנ"ל שבחרה מהאמצע ג"כ. שחלקה בחצר אינו אלא ששה חלקים מך'. חמשה חלקים מאמה וחלק א' מאביה. ונמצא אחיה כקונה ממנה חלקה בסחורות ומטל' וחובות וקרקעות עידית ובינונית וזיבורית. בעד מה שנתן לה כו"ך מעות בעין או חפצים הראוים לנדו' עם מחצית החצר שבחרה. וכיון שיש כאן תורת מכר לא מהנייא מו' בלא אונס. ועיין בסי' ר"ה ס"ד דאפי' בכופהו למכור פחות משיויו דאין כאן תורת מקח אלא מתנה. מ"מ חשיב מכר לענין שאם מסר מו' בעינן שיכירו העדים באונסו כמו במכר ע"ש. ואעפ"י שלא נזכר בשטר הנ"ל שבעד כו"ך שקבלה מעות וחפצים ומחצית החצר גמרה וזיכתה השאר לאחיה. אין זה כ"א מחסרון ידיעת הסופרים. וכאלו נכתב כן דמי. דודאי כך היה הענין. ומגופו של שטר נראה מבואר כן דאל"ך מה הלשון אומרת ומכרה לאחיה הקרקעות וכו' וגם מה ענין האח' שהזכירו. ובפרט בקרקע מורישם. וגם מה מקום להשביעה שלא לחזור בטענת פחותה מבן ך' שאין פחות מבן ך' חוזר אלא במכר ולא במתנה וכמ"ש בסי' רל"ה. וגם בתחלת הדברים כתבו שהודית שקבלה כל חלקה. ולא נזקקנו למחילה ולזכייה אלא לענין אם נשאר כלום מחלקה. וה"ז כאלו כתבו שבעד כו"ך שקי' זכתה השאר לאחיה הנז'. ומ"מ אם יש שעת הכושר עדיף טפי שיחזרו ויקנו מיד הבת שנית. ויכתבו שטר אחר מפו' כענין שכתבנו. דבלא"ה יש שגגה במה שכתבו הקנאות החובות שבע"פ כדרך הרשאה שמן הדין אין החוב שבע"פ נקנה אג"ק ואין כותבין עליו הרשאה מן הדין אלא תקנת הגאונים היא לכתוב גם עליה הרשאה. שלא יטול כל א' ממון חבירו וילך לו למדינה אחרת וכמ"ש בסי' קכ"ג ע"ש. וזה בעושה שליח לבד להביא את שלו. אבל ברוצה להקנות לו לגמרי וכנד"ז במה יקנה. ועוד דאפי' בפקדון בעין שנקנה אג"ק ולדעת הרב"י יכול להחזיק הממון לעצמו וכמ"ש בסי' קכ"ב ע"ש. ובש"ך ס"ק כ"ה. מ"מ יכול המרשה לבטל ההרשאה וכמ"ש בסי' הנז' ס"ג ע"ש. ובש"ך סק"ט. באופן שלחובות שע"פ לא עשו תיקון המועיל שיהיו נקנין למקבל. אבל מה שאנו נוהגין לעשות בכגון זה עפ"י רבותי' הא' ז"ל הוא לכתוב בל' חיוב שחי"ע הנותן שכל חלקו המגיעו בחובות שבע"פ מעתה חי"ע לתתו ולפורעו לפ' והמקבל יטפל בגבייתם ויטלם לעצמו. וזו היא הדרך הנכונה. ולכן אם כשר הדבר שיוכלו לחזור ולקנות מהיתו' שנית. יחזירו כל הקנין ויכתבו שטר אחר מתוקן כנז' ואם לא יוכלו לחזור ולקנות מידה. אם נתנה להם רשות היתו' לכתוב ולחזור ולכתוב שטר חזק באופ"ה מן הדין. יראה שיכולין לחזור ולכתוב שטר אחר מעכשיו. ויתקנו אופן זכיית החובות כנז' ואם לא נתנה להם רשות לזה. זכיית החובות הנז' רופפת ביד המקבל אך שאר הדברים זכאי בהם ז"ג ואין הבת יכולה לחזור לא בטענת מחי' בטעות. ולא בטענת מו' כנ"ל. זהו הנלע"ד בכל זה: ע"ה יעקב בירדוגו ס"ט סימן י"א. שאלה מעיר פאס יע"א במי שחי"ע לעשות דבר פ' ליום פ' ואם עבר הזמן שחייב לחבירו קנס כו"ך כגון לבא וליכנס לחופה עם פ' לזמן פ' ואם לא בא לזמן פ' שחייב כו"ך למשודכת והגיע הזמן ונאנס ולא בא כגון שחלה או שלא היו שיירות מצויות ושוב עבר האונס ולא בא וכעבור מקצת הימים תבעה המשודכת הקנס באומרה שהי"ל לבא אחר שעבר האונס: תשובה בסי' כ"א מי שקנו מידו וכו' ואם היה אנוס באותו היום ה"ז פטור מקנין זה וכו' וכתב הסמ"ע פי' והו"ל כאלו לא קנה בקנין מעולם ואפי' עבר האונס ולא בא מיד וכו' ע"ך מ"ש ובס"ק שאחריו ובש"ך שם דאפי' אם הוא תובע יבא כ"ז שירצה וישבע ויטול. ועם היות שנר' קצת לחלק דשאני התם דהשבועה ליפטר וכ"ש ליטול אין בה הנאה לשכנגדו אם הקדים או איחר משא"ך במתחייב להכניס פ' לחופה לזמן פ' כל זמן שמתעכב מונע ממנה הנאה ואפשר שאם עבר האונס ולא בא חל עליו הקנס. מ"מ מדברי הסמ"ע שכתב דהוי כאלו לא קנה בקנין מעולם משמע דאין חילוק דאפי' קיבל לעשות דבר שנהנה בו חבירו כיון שהאונס מבטל הקנין כאלו לא היה נשאר הדבר כאלו בדברים בעלמא דיברו ואין כאן קנין המחייבו: ומזה נראה דאפי' אם חי"ע בדבר שכשעבר האונס ולא עשאו אין חבירו צריך לו עוד כגון שחי"ע להביא לו חטים לפסח לר"ת ניסן ואם לאו שחייב קנס כו"ך ונאנס ביום ר"ח ולא הביא ועבר האונס ולא