שופריה דיעקב חלק א ל

ההפסד על הריוח. עד כאן תורף מה שנמ"ך בשטר שבועתו הנ"ל. ובזה רצה ליפטר מלתת ריוח העיס' הנז' מסיון צ"ו שנשבע. ולא מאייר צ"ג שבו כלה הקרן הא'. ושמשם לא הרויח כמו שנשבע שכבר פרע כשרצה לצאת מן העיר בזמן הנז' ביד האפוט' עספ"א כפי הבחי'. ואני השבתי לו שאם היה נשבע שדק' חשבונו מיום הודאת העיס' ולא מצא ריוח כלל. היתה מועלת שבועתו ליפטר מכולם וינכה מן הקרן כל מה שמודה המלוה שפרע לו מן הריוח וכמו שאנו נוהגין לדון בכל המתע' שכתוב בשטרותיהם שהבחי' בידו לפרוע כו"ך בכ"ח בעח"ב או לדק' חשבונו ולחלוק שכשטוען המתע' לבסוף שלא הרויח ונשבע. אנו מאמינים אותו בשבו' ומנכים לו מהקרן כל מה שמודה מלוה שפרע לו מן הריוח. ואע"ג דכתב מר"ן ביוד"ע סי' קע"ז ס"ך המתעסק בשל חבירו ונותן לו ריוח בכל שנה. ולבסוף טוען שלא היה שם ריוח אינו נאמן מאחר שנתן לשם ריוח. וכן בח"מ סי' פ"א ס"ל ע"ע כבר חילק הרב מו"ד ז"ל חילוק נכון וברור. דמר"ן איירי בסתם עיס' שאין קונה ממנו הריוח של כימ"ה בשום סך בכ"ח. אלא שמתנים למחצית שכר או לרביע ושותקין. בהא הוא דקא' מר"ן דאם פרע לו מידי שנה בשנה וא"ל זהו הריוח שעלה לך שנה זו יו"ד ושנה זו ח'. וכן עזה"ד ולא מצי למי' לבסוף דקדקתי חשבוני עכשיו ולא מצאתי ריוח דמסתמא בכל זמן לא היה פורע עד שמדקדק ומוצא ריוח. דאל"כ מהיכן היה יודע לתת לו שנה זו יו"ד ושנה זו ח'. אבל במתע' למחצית שכר או לשליש ולרביע וחוזר וקונה ממנו הריוח של כימ"ה בכו"ך בכ"ח שאין הלוה סומך לדקדק החשבון כלל בשום זמן אלא שפורע סך קצוב כמו שקנה ממנו. בהא ודאי מצי למיטען הלוה לבסוף שמעולם לא דקדקתי חשבון עד עכשיו ולא מצאתי ריוח. וישבע וינכה מן הקרן כל מה שמודה מלוה שנתן לו בתורת ריוח. ומיהו אם אין המלוה מודה לא תועיל שבו' הלוה לנכות מן הקרן שהרי זה כטוען נגד השטר פרעתי דפשי' דלא מהימן אפי' אין בו נאמנות אלא שהמלוה נשבע על שטרו ונוטל אם יש בו נאמנות גובה בלא שבו'. כל זה היה ראוי בדין אם היה נשבע שדק' חשבונו מיום הודאת העיס' שלא מצא ריוח כלום. אבל עכשיו שלא נשבע על זמן הקודם כלל. לא הועילה שבועתו אפי' לזמן האחרון שעד זמן השבו'. דכיון שלא נשבע עד זמן הקודם אני אומר שבזמן הקודם הרויח הרבה ברביע שהתנו. והוא קנה ממנו כל הריוח שעולה לו ברביע שלו בכימ"ה בעד מה שיפרע לו כו"ך בכ"ח כימ"ה. באופן ששבועה זו שנשבע שלא הרויח בזמן האחרון לא הועילה לו כלום לשו"ז מהזמנים הנז'. ע"ך נמ"ך: ע"ה יעקב בירדוגו ס"ט סימן ט בכור שאין אביו בעיר ואמו רוצה לפדותו יכולה היא לפדותו על ידה או על ידי אחר שיעשה שליח במקום האב. וכמ"ש הש"ך והט"ז ביו"ד סי' ש"ה בשם כמה רבוותא. ודלא כמור"ם שם. וכן עשינו מעשה. ואע"ה ברכתי במקום אבי הבן אקב"ו לפדות את הבכור. וכמ"ש מר"ן שם בפודה את עצמו: ע"ה יעקב בירדוגו ס"ט חלק אבן העזר הלכות שידוכין וקידושין סימן י' שאלה מעיר ארבאט יע"א. בדין יתומה שמחלה לאחיה הקטן ממנה כל מה שירשה מאביה בעד הנדו' שנטלה והכניסה לבעלה. והסכים המשודך וזה מה שכתבנו: נדרשנו להשקיף על המחי' הנ"ל שמחלה היתומה הנ"ל לאחיה הנ"ל. אם היא קיימת בדין או לא. או אם תוכל לחזור היתו' לאחר זמן בטענת מחי' בטעות או מחמת איזה מודעה. ואחר ההתבוננות בכל הכתוב בשטרות הנ"ל נר' דהמחי' מצד עצמה קיימת. בין מצד הדין בין מצד התקנה שאע"פ שבתקנות כתוב שמחי' היתו' לאחיה או לאמה או לשאר קרובים היא בטילה. ואפי' באומרת התקבלתי כל הסך הראוי בירושתי. אם לא בהסכמת ב"ד של ג' ויחקרו בדבר היטב. ויכתוב הסופר והעד בשטר המחי' שהיו מצויים שם הח' הדיינים ה"ה פ' ופ' ופ' ע"כ. הרי סיימו וז"ל זולת אם תהיה המחי' בהסכמת הארוס שאז היא קיימת. שודאי לא הסכים הארוס במחי' עד שהיתה מחי' גמו' בלי טעות. ע"ך: והגם שנאמר דדוקא ארוס דהיינו שנתארסה לו בקידושין שאינו חושש מלהסכים מחשש פירוד. ולא משודך בלא קידושין שהוא כאנוס להסכים מחשש פירוד. מ"מ הרי כתוב עוד בשולי התקנה משם מהר"ש סירירו ז"ל וז"ל. יתומה יובן קודם שתבגור שאם היא גדולה מחילתה מחילה. וכן המנהג ע"ך. ובנד"ז הרי יש כאן הסכמת המשודך. וגם נר' מהשטר הנז' שהיא גדולה בשנים. אלא שלא השלימה עשרים כנ"ל. ועוד זאת יתירה בנד"ז שמבואר מתוך השטר הנ"ל. שהגם שהיא גדולה מינה עליה אביה אפוט' לפקח על נכסיה. ובודאי שבעצת האפוט' ובמעמדו עשתה מה שעשתה. ומה גם לפי הנשמע שהאפוט' שמינה עליה הוא הח' כהרמ"ט נר"ו החתום א' בשטר הנ"ל. שמן הסתם בודאי יודע הוא ערך עושרו של האב. וחלילה לו להיות רואה ומעמעם וכיון שכן בודאי שלא היה טעות כלל. אלא או שבאמת קבלה מה שראוי לה מושלם. או שידעה בטיב כמה עולה לה וקבלה מקצת ומחלה במקצת לאחיה בר"ן. בלי שום אונס וטעות רק לאהבתה אותו ולרחמנותה עליו. ולשלא לקפחו ולתת נחלתו לאחר בנדונייא. ובפרט אם נטלה דבר גדול ומספיק לפי כבודה: ולענין אם יכולה לחזור בדין בטענת מחי' בטעות ותאמר סבורה הייתי שאינו עולה לי כל כך. ולכך מחלתי. גם בזה נר' שאינה יכולה לחזור. שמלבד שי"ל דלפי מה שהשוו בתקנות הסכמות הארוס להסכמ' ב"ד נר' שכשם שכשתהיה הסכמת ב"ד בודאי אינה יכולה לחזור בטענת מוטעת הייתי. שבודאי חקרו ודרשו וידעו האמת. זולת אם יתברר שטעו בודאי. כן הדבר ג"כ בהסכמת הארוס. וכן מבואר בדבריהם שכתבו שכשיהיה הדבר בהסכמת הארוס בודאי לא