שופריה דיעקב חלק א כד

הנותן עליו הראייה. ואין על המתע' כ"א לישבע שהפסיד כו"ך שלא מחמת הדרך וינכה לבע"ה חלקי. זהו הנלע"ד בדין זה. והדבר מסור לחכמי עירם ישצ"ו. כי להם דבר המשפט. וכאשר יגזרו כן יקום וצויי"מ. ויראנו מתורתו נפלאות כי"ר. החו"פ מכנאסא יע"א באייר פרשז לפ"ק: הקטן יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל זצ"ל סימן ד'. שאלה מעי"ת תאפילאללת יע"א שאלה מתעסק שטוען שלא הרויח במעות העסק' ומיד שנטלם הוציאם בהוצאותיו, יורה מו"ץ מהו הדין: תשובה לפי הנראה ממהות השאלה שבעיסקה נטל המתעסק המעות הגם שנזכר בה לשון שוכר המורה על המשכו' ידענו שלא בדקדוק כתבו כן ולכן הדין פשוט שאם כתוב בשטר העיס' במעות אלו ובחי' וכו' דוקה ולא בזולתן ישבע המתעסק שלא הרויח כלום במעות אלו ויפטר. ואם כתוב בשטר במעות אלו ובזולתן אפי' אם הוציא המעות שקיבל בהוצאותיו או נתנם לבע"ח חייב לפרוע משאר רווחים שהרי שעבד לו כל מה שירויח במעות אלו ובזו' זולת אם לא הרויח כלום לא במעות אלו ולא בזולתן שישבע שלא הרויח כלום ויפטר. זהו הנר' בשאלתיכם ושלומכם יסגה כנפש החו"פ מכנאסא יע"א בתמוז פקח"ת לפ"ק וקיים: ע"ה יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל זצ"ל סימן ה שאלה מעיר סאלי יע"א. להיות שהאחים שלי"ת ה"ה אליהו ואלעזר ישצ"ו בני הר' חיים אלמסעאלי נ"ע היו שותפין בנכסי אביהם הנז' והן עתה כבר מכר הר' אלעזר הנז' איזה זלד דלענזי זיוואני וקתיני להר' אברהם הלוי פירווינצל מסך תת"ם ני' דהיינו עשרין טרחא דזיוואני בס"ך תש"ם וסך ק"ם ני' הייא דלקתיני הנז' דבצי"ה הייא תת"ס ני' הנז' וזקף עליו הסך הנז' בשטר. ופרעון הסך הנז' לזמנים כמשו"ח ביד אלעזר הנז'. וזמן החיוב שנתחייב הר' אברהם הנז' בסך הנז' הוא ביום אסרו חג הפסח ש"ש זאת, ולמחרתו תכף ומיד נתן לדרך פעמיו הרא"ל המוכר הנז' שלזכותו הוא כתוב החיוב הנז'. ואחר עבור כמה ימים עמד אברהם הנז' ועשה שומא להאלזיוואני הנז' דווקא בג' שמאים היודעים והבקיאים בטיב האלזיוואני הנז' ושמו לפי העת והזמן שנתחייב הרא' הנז' בסך הנז' בסך ת"ם ולפי הזמן הזה שמו אותו בסך ש"ם ס"י והאלקתני הנז' כבר שלח בו יד הרא"ב הנז' ואינו מצוי כעת לעשות לו שומא. ואחר כל אלה הדברים עמד אברהם הנז' וערער על אליהו הנז' ובא עליו בטענות רבות באומרו שבשביל ההמתנה שהמתין לו בפירעון החוב הנז' קנה האלזלד הנז' בכפלים מכדי שיוויו ועכשיו שנודע לו שיש איסור בדבר שגם הנותן יש לו איסור רבית טען ואמר דינא קא בעינא ופישרו ביניהם ומחל לו אליהו הנז' בסך ע"י מהחוב הנז'. ומכר אברהם הנז' כל ערעור ותביעות שיש לו על אלעזר הנז' מפאת האלזלד הנז' מכי' גמורה לאליהו הנז' בעד ע"י הנז'. והמכר הנז' שמכר הרא"ב הנז' לאליהו הנז' בקנין כמשו"ח ביד אליהו ע"ג השטר חוב הנז'. ועוד עתה עמד הרא"ב הנז' וצווח ואומר שאף אחר הפשרה והמכר הנז' עדיין חשש רבית וכבר הוא תפוס בהאלזלד הנז' וזמן פרעונו עדיין לא הגיע אם יכול לחזור אחר שמעיקרא נעשה הדבר באיסור. וג"כ אם המכר של הרא"ב הנז' לאליהו הנז' הוא קיים או לא מחמת שעדיין צווח שיש רבית. אשע"ך יורינו מו"ץ היושב על כסא ההוראה מה יתן הדין ושכמ"ה: תשובה על פי שומת הבקיאין הנ"ל ששמו העורות הנ"ל לפי זמן המכר בסך ת"ם והוא מכרם לו בסך תש"ם ניכרים הדברים שהאמת כדברי הלוה שבשביל המתנת המעות עילו בשומתם כ"כ. ואיסור גמור הוא שאפי' בדבר שאין לו שער ידוע ואין שומתו ידועה ואינו מפרש אם תתן לי מיד הרי הוא בעשרה. ואם לזמן הרי הוא בי"ב דקי"ל ברס"י קע"ג דמותר למוכרו ביוקר לפרוע לזמן. היינו דוקא אם הוא מעלהו מעט אבל אם מעלהו הרבה עד שניכר לכל שבשביל המתנת המעות הוא מעלהו הרי הוא כמפרש ואסור וכמ"ש הטור שם והעתיק דבריו מר"ן בש"ע שם וגם בב"י קלסה מר"ן לסברת הטור הלזו. וכתב עליה וז"ל זו סברת רבינו ונכונה היא דכל שמעלהו הרבה ה"ה כמפרש ע"ש. ומכאן מוכח דמה שהביאה בש"ע בשם יש מי שאומר לאו למימרא דפליגא אסתמא דרישא דקי"ל כסתמא דליתא דודאי גם הרמב"ם מריה דסתמא דרישא. מודה בזה דסברה הוא דכל שמעלהו הרבה ה"ה כמפרש: אלא משום שלא נזכרה סברה זו כ"א לרבינו הטור כתבה מר"ן בלשון יש מי שאומר. וכן דרך מר"ן בש"ע לכתוב בכל סברה יחידית כידוע. ולכן בנד"ז אפי' אם יהיו העורות הנז' דבר שאין לו שער ידוע ואין שומתו ידועה וטוען המוכר שבסתם מכר לו ולא פירש אם מעכשיו בכו"ך. ואם לזמן ביותר. מ"מ אחר שעילה בשומתו קרוב לכפלים כמו שהעידו הבקיאים הנ"ל ה"ה ודאי כמפרש שבשביל המתנת המעות הוא ואסור. ולכן כ"מ שנתחייב הלוה למלוה יותר משומתו הרי הוא בטל. ואע"ג דאין כאן אלא א"ר כיון שהוא דרך מכר וכמ"ש הש"ך סק"ג בשם הרמב"ם וב"י ע"ש. וקי"ל דא"ר אינה יוצאה בדיינים. מ"מ בנד"ז אין מוציאין מהמלוה כלום. שהרי לא פרע לו הלוה כלום. אלא שנתחייב לו בשטר. וקי"ל שטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי. וכ"כ הב"י סי' קס"א והביאו הש"ך שם סק"ה דכל א"ר דבשטר מנכינן ליה. ולא מגבינן ליה דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי. ע"ש. ואע"פ שכבר נתפשר הלוה עם אחיו של המלוה ומחל לו בסך ע"י מהחוב וביטל ערעוריו ומכר זכות הערעור לאחיו כנ"ל אין זה מועיל כלום. ואיני רואה בזה תורת מכר כלל אלא שניכה לו אחיו של המלוה מקצת הרבית ונתחייב בשאר למלוה. ואין זה דומה אלא לאומר לחבירו בשעת לקיחת הרבית אני נותנו לך במתנה דקי"ל דעכ"ז אסור לקבלו. וכמ"ש בסי' ק"ס ס"ה ע"ש. ובש"ך סק"ו בשם הטור. דהיינו אפי' ברבית דרבנן. ע"ש.