שופריה דיעקב חלק א כג

ביען שההפסד הזה בא מחמת פשיעת המתע' שהלך להתעסק במ"א לעיר רבאט הנז' לסחור. שאלמלא כן אפשר שלא היה מפסיד. וע"ז עמדו לדין לפני א' מבדי"ץ שבעירם וחייב למתעסק להחזיר כל הקרן. ושלא לחשב כלום על בע"ה בהפסד כדין שותף המשנה שגם זה שינה בשני דברים שנתעסק בחטים שאין זה מלאכתו. ועוד שהלך למקום שלא הי"ל לילך והיא עיר רבאט הנז'. ושאר הבדי"ץ מסופקים בדבר ונדרשתי אע"ה לחוות דעי. וזאת היתה תשובתי להם. הנלע"ד בזה הוא שאין בדברי שמעון כדאי לחייב ראובן בכל ההפסד ולהוציא ממנו כל הקרן שאעפ"י שכתב מר"ן סי' קע"ו ס"י המשתתף עם חבירו בסתם לא ישנה ממנהג המדינה באותה סחורה. ולא ילך למ"א. ולא יתעסק בסחורה אחרת וכו'. ע"ש. מ"ש ולא יתעסק בסחורה אחרת היינו במשתתפים בסחורה ידועה שזה הביא מעט וזה הביא מעט ונשתתפו בה. אבל בנותן מעות לחבירו להתעסק בהם בסתם. ודאי אדעתא שיתעסק בכל סחורה שתראה בעיניו נתן לו. ומה גם שבשטר העיס' מפו' וכמ"ש וכו' בכ"ע מש"ו ומו"ס וכו' יתחלק ביניהם לריוח והפכו. הרי שהרשהו להתעסק בכ"מ וסחורה ויחלקו הריוח וההפסד. כיוצא בזה אנו רגילין לדון ולחייב הנותן עיס' בהפסד שמפסיד המתע' הנז' בזולת מעות העסק מכח מ"ש בשטר במעות אלו ובזולתן דכיון שהוא מרשהו להתעסק בזולתן וליטול ריוח בהם גם בהפסד ינכה חלקו. גם ההליכה לעיר רבאט נר' שאין זה שינוי. כיון דמעיקרא אדעתא לילך למ"א נתן לו לאהלי קדר הסמוכים להם או לפאס ולמקנאס שכולם בחזקת סכנה. ומה לי שילך בדרך פאס ומקנאס או שילך בדרך רבאט מעין אומרם ז"ל מלאך המות מה לי הכא מה לי התם. ומר"ן לא דיבר אלא בנותן לו סתם להתעסק בעירו. ואף אם נאמר שההליכה לראבט הוי שינוי שלא היה בדעת הנותן אלא לילך לאהלי קדר ולפאס ולמקנאס. ולא לראבט. מ"מ הרי המתע' טוען שלא בא ההפסד מחמת ההליכה שהרי הלך בשלום וחזר בשלום. וההפסד שהיה לא היה מחמת הליכתו. כי גם אחרי בואו למקנאס עדיין לא היה לו שום הפסד בחטים. כי היו עדיין ביוקר. אלא שאח"ך כשעבר הרגל אז הוזלו החטים לפי שבאו ממ"א. ומתוך כך הפסיד. והלכה רווחת תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור. זולת אם בא האונס מחמת הפשיעה כההיא דסי' רצ"א ס"ט בהלכות גנבה גנב מהאגם ואח"ך מתה כדרכה שיציאתה גרמה לה ליגנב ואפילו לא מתה הרי היא אבודה ביד הגנב. ונמצא שהאונס בא מחמת הפשיעה. משא"ך בזה שההפסד לא בא כלל מחמת עצם ההליכה אלא מהפעולה שנעשית אח"ך שקנה חטים שיש רשות בידו לסחור בכל מה שיראה בעיניו וכמ"ש. ואין פשיעת הליכת הדרך גורמת לקניית החטים כמו שגורמת פשיעת היציאה לגניבה שהיציאה עלולה עכ"פ לגניבה משא"כ ההליכה. וגם שאין הקנייה עצמה הפסד כמו הגניבה שהיא כמיתה. וכבר היא אבודה מחמת הגניבה. ובפרט שאפילו מצד הקנייה עצמה לא בא ההפסד מיד שהרי בא לכאן ועדיין היו החטים ביוקר ואחר שבא לכאן ונשתהה קצת זמן אז נתהוה ההפסד על ידי שבאו החטים ממ"א והוזלו. וכיון שבשעת ביאתו לא היה בהם הפסד כ"א אח"ך לפי שנשתנה השער הרי זה כאלו קנאם בכאן והוזלו והפסיד. שגם בכאן היה רשאי לקנות חטים ולסחור בהם. באופן שלא בא האונס מחמת פשיעת ההליכה כלל כ"א מצד הקנייה שהיא ברשות. אמת שיש מחלוקת ישנה בין האחרונים בשליח ושותף ששינה שיש סוברים דמיד ששינה נעשה גזלן וקמו ליה ברשותיה וחייב באחריותן אפי' לענין אונסין. ויש סוברין שאין דינן אלא כשומר וכל שלא בא האונס מחמת שינויו פטור וההפסד לאמצע. ועיין מהריט"ץ סי' קכ"ט שהביא ס' הרב המבי"ט ומהר"ש גאביזון ומהר"ח כאפוסי בשם הר"ן ז"ל בתשובה שכולם פוטרין. ומהר"א מונסון מחייב ודעת מהריט"ץ ז"ל כמהר"א מונסון וכתב שכן ג"כ דעת הרדב"ז ז"ל. והרב ד"ן סי' ל"ד הביא ג"כ דברי הרב המבי"ט ומהר"ש גאביזון ומהר"י לבית הלוי ורב אחר בדורו לא הגיד שמו שכולם פוטרין. ונר' מדברי הרב ד"ן הנז' שאין בידו להכריע ע"ש. והרב מ"ל ריש הלכות שלוחין גם הוא הביא סברת המזכין וסברת המחייבין ולא הכריע כלום. והרב הכהן הגדול בש"ך סי' קע"ו הביא ס' הרב המבי"ט וכתב עליו והוא פשוט ואני בעוניי זה כמה במעשה שהיה כתבתי קונטריס ארוך ע"ע זה והעליתי בראיות ברורות לקוצ"ד מסוגיית הגמ' כס' הפוטרין. והרציתי הדברים לפני חכמי עירנו ישצ"ו ואמרו אמת הלא הוא כמוס עמדי. ופליאה דעת ממני מה יענו הרבנים המחייבים בדברי הרמב"ם וטור ומר"ן שכתבו להדייא גבי שותף המשנה בזה"ל כל פחת שיבא מחמת זה שעבר חייב לשלם לבדו וכו' הרי מפו' להדייא דדוקא פחת הבא מחמת זה שעבר הוא דמחייב ואם איתא דקמו ליה ברשותיה כדין גזלן וחייב אפילו באונסין מה הלשון אומרת כל פחת שיבא מחמת זה שעבר. והתימה הגדולה מהרב מהריט"ץ ז"ל שנדחק מאד ליישב ראיית מהר"ש גאביזון מדברי מהריק"ו שורש ט"ו שכתב וז"ל כל המשנה לעשות דבר בשותפות דמסתמא חבירו מקפיד עליו כל ההפסד שאפשר לתלות שבא מחמת השינוי עליו לפרוע ע"ך שמזה הביא ראיה מהר"ש הנז' לסייע סברתו שפוטר שליח המשנה מהאונסין והרב מהריט"ץ ז"ל דחק הרבה ליישב דברי מהריק"ו הנז' שלא יהיו סותרין לדברי המחייבין ואיני יודע מה יענה בדברי הרמב"ם וטור ומר"ן הנז' ז"ל. וע"ע ז"ל שכתב שאין לחלק כלל בין שליח לשותף. וגם על הרב מהר"ש גאבוזון ז"ל תמיהא לי טובא שהניח דברי הרמב"ם וטור ומר"ן הנז' שפשוטן מבואר להדייא כס' הפוטרין ולא מצא ידו ורגלי כ"א בדברי מהריק"ו ז"ל. וע"ע בדברי הסמ"ע סי' קפ"ג סט"ז שמפורש מדבריו להדייא שאין השליח והשותף המשנין מתחייבין אלא בדבר שאלו לא שינו לא היה בא ההפסד ע"ש. באופן שלפענ"ד סברת הרבנים הפוטרים ברורה. ואעפ"י שהרב מ"ל כתב שמר"ן בתשובה כתב יד הוכיח בראיות כסברת המחייבין. אנן בעניותין לא זכינו לראות הראיות שהביא מר"ן ז"ל. ואף אם ראינו אנו אומרים אחר שיש רבים וגדולים החולקים והרב הגדול בש"ך דבתראה הוא הסכים לס' הפוטרין. וגם דברי הרמב"ם וטור ומר"ן בש"ע קרו בחיל כס' הפוטרין וכמ"ש הכי נקיטינן שלא קבלו עליהם אבותינו נ"ן כ"א הכרעת מר"ן בב"י או בש"ע. ולפחות יש לומר דהוי ספיקא דדינא והמע"ה וממילא פטור השליח והשותף מכל הפסד שלא בא מחמת השינוי שאין כח בנותן להוציא ממנו הכל מספק וכן אנו רגילין לדון. ולכן קם דינא בנד"ז שלא בא ההפסד מחמת ההליכה שאין על השותף המשנה אפילו אם היה השינוי ברור לשלם לבדו שהמוציא ממנו שהוא