שופריה דיעקב חלק א כב

דמנהג הקדמונים היינו בבועה במים זכים או כרכומי במראה דלא הוי לקות לגבי כולייא. והפר"ח מיירי בגוונא דהוי לקות דחשיב כנקב כמפורש בדבריו. ומ"מ נראה דגבי טחול הוא דמצריך עובי דינר זהב מקרקע הבועה ולמטה בבועה במים סרוחים אבל בלב דלא צריך אלא קרום כל דהו שלא ינקב לבית חללו. אפשר דבקרקע הבועה שלם סגי. וכמ"ש מהרש"ץ לדעת מהרש"ל וכמש"ל. באופן דבנד"ז ל"מ אם היתה מליאה מים וכרכומי וכמ"ש בשאלה דכיון שהבשר שלם סביבה כשירה. אלא אפילו אם היתה מים סרוחים כיון שהקרקע שלם סגי. ועוד ראיה ממ"ש הרב המשבי"ר והסכים עמו מהריב"ץ בטרפס שניקב ונכנס מהכבד בנקב ונתהדק יפה כעין מסמר דכשר והטעם דכל שהוא סתום יפה אין הרוח נכנס לכבד דרך הנקב. וכל שכן הכא בלב שצריך שינקב לבית חללו ואז יהיה טריפה מפני שהרוח נכנס לחלל דרך הנקב דפשיטא דאם יש בועה וקרומיה חזקים ושלימים מלמעלה דפשיטא דמהני ולא מיקרי כלל ניקב לבית חללו. שוב ראיתי להרב מר דודי זלה"ה שכתב שאין מצריכין בטחול עד"ז אלא אם קרום העליון של הבועה נקוב משמע שאם אין הקרום העליון נקוב לית לן בה ואין חילוק בין מים זכים לעכורין וסרוחים וזה שלא כדברי הפר"ח ז"ל וכן המנהג כדברי הרב מ"ד זלה"ה: ע"ה יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל זצ"ל סימן ב' שאלה טבח א' שהעידו עליו עדים שהוא מומחה ותמיד הוא רגיל לשחוט בהמותיו. והחכם המומחה עומד על גבו. ופעם א' ניבל בהמה אחת שהיתה משותפת בינו ובין אדם אחר. יורנו המורה אם חייב לפרוע הכל או לא. ושכמ"ה: תשובה אמת שאם היתה בהמת אחרים כיון שהוא שוחט בחנם ואינו נושא שכר על כך פטור אם הוא מומחה. ומיקרי מומחה כל ששחט שלשה פעמים עופות קטנים וכמ"ש רש"ל הביאו הש"ך שם בסי' ש"ו סק"ז. אלא שנד"ז יש להסתפק כיון שהיא בהמה של שותפים. וקי"ל השותפים שומרי שכר הם ושוחט בשכר חייב אפי' מומחה. דהו"ל לאזדהורי טפי. מי אמרי' דלגבי הא מילתא נמי נקרא ש"ש. א"ד דלגבי הא אין השותף אלא ש"ח דאין עיקר השות' לכך. וצד זה נר' עיק' שה"ז מעין מ"ש הרמב"ם גבי מתע' שאינו אלא ש"ח על חלק הפקדון אעפ"י שנוטל שט"ו שאין עיק' השכר בשביל השמירה אלא בשביל הטורח ואעפ"י שהראב"ד חולק וקי"ל כוותיה הכא כ"ע מודו שאין עיקר השותפות לכך. וגם יש להסתפק בהא דכתב מהרש"ל בגדר המומחה אי לעיכובא קאמר דאינו נקרא מומחה אלא מי ששחט שלשה פעמים עופות קטנים. אבל מי שלא שחט שלשה פעמים עופות קטנים וניבל בהמה גסה אעפ"י ששחט מקודם בהמות גסות אין זה מומחה ליפטר. או דילמא דלקולא קאמר שכל ששחט שלשה פעמים עופות קטנים נקרא מומחה. ואם ניבל בהמה גסה בפעם ראשונה ששחט פטור. ואינו חייב אלא אם לא שחט שלשה פעמים עופות קטנים וניבל גסה או דקה או עוף. אבל אם היה רגיל לשחוט גסות שלשה פעמים ויותר וניבל גסה. או דקות וניבל דקה. או עופות וניבל עוף. פטור. וצד זה ג"כ נר' עיקר. דבכל דוכתא קי"ל בתלתא הוי חזקה. וכיון שהוחזק לשחוט דבר א' שלשה פעמים. וברביעית ניבל מומחה מיקרי: עוד יש להסתפק אפי' בעלמא בבהמת אחרים ומומחה. מי אמרי' כיון שבעל הבהמה. הוא מביא בהמתו לשוחט הקבוע לשחוט בשכר. וזה בא ומפייסו לתת לו לשחוט. ושבח הוא לו שהוא שוחט. שמודה לו ומקבל לשחוט ע"ד החיוב שעל השוחט הקבוע הוא מקבל. שאם ניבל חייב כיון שהא' בשכר או דילמא דסוף סוף כיון שאין זה מקבל שכר ורגיל פטור. והשוחט הקבוע שמסר לו הוא שחייב שמיעט שמירתו. זולת אם מסר לו בפני בעל הבהמה ולא מיחה שאז אפשר ששניהם פטורים: ואיך שיהיה כיון שיש ספק בדבר כל כיוצא בזה פטור השוחט. דמספיקא לא מפקינן ממונא. וכמ"ש שם ס"ה. וכל שכן שצדדי הפיטור נראין יותר. ובנד"ז שהיא בהמת השותפים והשותף מסתמא עמו במלאכתו הוי שמירה בבעלים. ואפי' אם אינו מומחה פטור דפשיעה בבעלים היא. ואפי' נאמר דבאינו מומחה חייב דהו"ל כשותף המשנה דידו על התחתונה הכא הרי עדות יש שהוא רגיל ואין לו דין משנה. ושמירה או פשיעה בבעלים היא ופטור. ואין לו לשותף לחשב זה כ"א מכלל ההפסד. וכל א' יפרע חלקו. זהו הנלע"ד וצויי"מ ויראנו מתורתו נפלאות כי"ר: ע"ה יעקב בירדוגו נר"ו בן לא"א הרב יקותיאל זצ"ל הלכות רבית סימן ג'. נשאלתי בראובן תושב צפרו שנטל מעות בעיסקא משמעון בצפרו ע"ד לילך ולסחור מחוץ לעיר כמנהג המתעסקים בצפרו. ומכללם ילך ג"כ לפאס ומקנאס לעשות מלאכתו. ובשטר העיסקא כתוב וכמ"ש במ"א וכו' בכל עסק מ"ו ומו"ם שבעולם ואפי' מצ"ב וכו' יתחלק ביניהם לריוח והפכו. וראובן הנז' נטל העיס' ובא למקנאס ונתעסק בה זמן מה. ושוב הותווכו ליפרד והניחו העסק ביד שליש במקנאס. והלך המתעסק לצפרו. ואח"ז הותווכו עוד וחדשו שטר העיסקא כבראשונה והרשהו בעל המעות לחזור וליטול העסק מיד השליש שבמקנאס ולהתעסק בו כבראשונה. ובא המתעסק עוד למקנאס ולקח העסק ונתעסק בו עוד זמן מה. ובראותו שאין לו ריוח בעיסק' הנז' במלאכתו ושרוב סוחרי העיר שבמקנאס הולכים וסוחרים בחטים להביאם מעיר רבאט למקנאס. והרבה עשו והרויחו והצליחו. יעץ גם הוא ללכת לעיר רבאט והלך וקנה משם חטים וחזר בשלום למקנאס. ומצא החטים עדיין ביוקר. באופן שהיה לו בהם ריוח. אלא לפי שבא בעיו"ט של עצרת לא היה לו פנאי למכור החטים מיד. והמתין עד שעבר הרגל. ומיד שעבר הרגל באו חטים הרבה ממ"א והוזל השער. והוכרח למוכרם כשער שבשוק והפסיד בהם. ועתה תובע בע"ה למתע' להחזיר לו מעותיו והמתע' טוען שינכה לו חלקו בהפסד. ובע"ה טוען שאין לו לנכות לו כלום