שופריה דיעקב חלק א כא

שאלות ותשובות לחלק יו"ד הלכות טרפות סימן א' שאלה מע"ת תאפילאלת יע"א שאלת ע"ע בועה שנמצאת בלב ועור הבועה מלמעלה ומלמטה יפה אלא שהבשר שתחתיה מלמטה לצד החלל רקוב: תשובה נראה דהבהמה מותרת. ל"מ לדידן דקי"ל בריאה שיש בה בועות גדולות אפילו מלאות מים עכורים וסרוחים דאין נזקקין לה כלל לראות אם קרקע שלהם שלם או רקוב וכדעת המכשירין שהביא מור"ם ר"ס ל"ז דפשיטא דכ"ש בשאר איברים שלא נזכר בהם דין סיח' ולא בועה דאין נזקקין להם. וכל שכן אם נזקקנו ונמצא קרקע הבועה שלם. ואפילו אם הבשר שתחת הבועה רקוב מה בכך דל הבשר ההוא מהכא כמאן דליתיה והרי אין כאן נקב לפנינו. דמ"ש החכם השואל בפנים שהבועה מעידה על הנקב. תימא ע"ע. אם כן היאך מתירין בועות הריאה שאינן סרוכות בלא בדיקה כלל והרי גם היא נקיבתה במשהו. אלא אפילו לדעת מר"ן בריאה שיש בה בועות מליאות מים עכורים וסרוחים דטריפה דסבירא ליה דבועה מליאה סרוחים. מעידה על הנקב הרי כתב בס"ס ל"ז ובס"ס מ"ו שבשאר איברים כשירה דלא אשכחן בועה וסיר' אלא בריאה וסתמא משמע דכשירה בלא בדיקה כלל לראות אם הקרקע שלם או רקוב. וכ"ש אם נבדקה ונמצא קרקעה שלם ולא איכפת לן בבשר שתחתיו אם הוא רקוב דהבועה היא כבשר האבר ההוא והרי אינו נקוב שהעור ה"ה שלם והבשר הרקוב שתחתיו כמאן דליתיה דמי. ואפילו למ"ש בבאה"ג בשם מהרש"ל דאפילו בשאר איברים פותחין הבועה ורואין אם העור התחתון קיים כשירה ואם הוא רקוב טריפה. אע"ג דבריאה לא בדקינן מידי. ופי' מהרש"ץ ז"ל דה"ק דאף על גב דלא אשכחן בועה וסי' אלא בריאה היינו לענין שאין להטריף בשאר איברים כמו בריאה לדעת מר"ן דטריפה בעכורין וסרוחין ואפילו הקרקע שלם דבשאר איברים אין להטריף אלא בקרקע רקוב. ומזה סובר הרב דאפילו לדידן דמכשירין בריאה ולא בדקינן מידי. מכל מקום בשאר איברים צריכין לבדוק אם הקרקע שלם כשירה. וא"ל טריפה ע"כ ולפ"ד זה חומר בשאר איברים מבריאה והטעם נראה משום דבריאה אין הבועה מעידה על הנקב שעלולה היא לכך מפני ששואבת כל מיני משקין. משא"ך בשאר איברים דאינה באה אלא מחמת נקב אנו רואים אם הקרקע רקוב אבל אם הוא שלם אינה מחמת נקב. וכדבריו גם כן כתב הרב ש"ך שם בס"ס מ"ו ע"ש מ"מ הרי כתב שאם העור שלם כשירה ופשוט הוא דעור הבועה קאמר. והיינו אפילו בעכורין וסרוחין דהוי לקות וסי' נקב וכמ"ש גבי כולייא וכ"ש בכרכומי כמראה הדבש דלא הוי לקותא גבי כולייא ע"ש: ומזקנים אתבונן שבתשו' מהרש"ץ הנ"ל נשאל על בועה בטחול ואין תחתיה עובי דינר זהב וכתב שבודק אחד העיד משם מהרח"ם שהתיר וחכם א' הביא עזר להיתר מדברי מר"ן דלא אשכחן בועה וסיר' זולת בריאה. ואם כן הרי הבועה מכלל בשר הטחול ואין כאן נקב כלל וא"ץ עד"ז מקרקע הבועה ולמטה והוא ז"ל השיב עליו מדברי מהרש"ל דלא אמר מר"ן ז"ל אלא שלא להטריף אפילו בקרקע שלם כמו בריאה דבשאר איברים העיקר הוא הקרקע ובכל דבר דנין אותו כדינו דבטחול שצריך עד"ז צריך שיהיה הקרקע שלם ויש ממנו ולמטה כעד"ז ובשאר איברים כדינן. עכ"ד. הרי שכתב דבשאר איברים כדינן. ודין הלב עד שינקב לבית חללו. ואם נשאר אפילו קרום כל דהוא באופן שלא ניקב לחלל פשיטא דכשירה. והכא נמי שיש בועה וקרקעה שלם הרי אין כאן נקב לחלל. ויותר מזה כתב הרב מהרש"ץ ז"ל הנז' באותה תשובה וז"ל אחר כך העיד לפני טבח א' שמו כהרי"ע. ב"ד. שראה לטבחים קדמונים שהיו מכשירין בבועה שנמצאת בטחול בסומכיה אעפ"י שלא נשאר תחתיו עד"ז כיון שנשאר הבשר סביב ולא נקרע לגמרי די בכך. אך אם נרקב לגמרי אפילו כל שהוא הוי כנקב. ומה שצריך שישאר הבשר היינו מצד אחד דוקא הן מצד הכרס או מצד האחר. ואף שמצד הכרס נרקב לגמרי בחד מינייהו סגי. כן הוא המנהג ומוכרחין אנו לדון כדברי קדמונינו וכן פסקתי הל"ל עכ"ל. הרי שכתב דאפי' בטחול אם הבשר שלמעלה שסביב הבועה שלם אעפ"י שתחתיה רקוב לית לן בה והטעם דכל שבשר שסביבותיו שלם אין כאן נקב ומינה לנד"ז. אמת שראיתי להרב פר"ח בסי' מ"ג שכתב וז"ל נמצינו למדין שאם נמצא בטחול בועה מליאה מוגלא או מים עכורים וסרוחים ושאר לקותא דינם כנקב ואם מתחיל הלקותא מבחוץ אם נשתייר כעובי דינר זהב כשירה ולא אמרי' שסופו לירקב הכל וכמ"ש בסי' מ' סק"ח. אבל אם הבשר שלם מבחוץ מכל צד בלי שום ריעותא אף שמבפנים לקוי כולו בלא שיור עד"ז כשירה והכי נקיטינן עכ"ל ע"ש. ולכאורה זה היפך מנהג הקדמונים שכתב הרב דמשמע דכשהלקותא מבחוץ ע"י בועה סרוחה הוי כנקב ולא מהני אם הבשר שלם סביביו. ומוכרח לומר