שופריה דיעקב חלק א קנא

להו לאינשי שהוא כבא על אשת איש. ואדעתא דהכי לא נשא ומקחו בטל ואין לה עליו כתובה כלל שחיוב בטעות הוא. וכדין הבא בטענת מום בסי' קי"ז שאין לך מום גדול מזה. ואבי האשה משיב בשם בתו שהיא אומרת שבחזקת בעולה נשאה. שנבעלה לבעל עצמו ב' פעמים והיא בבית אביה וגם אומרת שממנו נתעברה קודם ה' חדשים לנישואין ואף אם אמת שלעיני הרואים היו מחזיקין אותה אמה וקרוביה שהיא בתולה ושנמצאו לה בתולים ועשו לה מזמוטי הנמצאת בתולה. וגם שהיו אומרים עליה בתוך הד"ח שאחר נישואין שמביאה שאחר נישואין נתעברה וגם הוציאו קול בשעת לידה שנפל בעלמא היה בן ב' חדשים או ג' חדשים עד שהוכחשו על ידי המילדות. עם כל זה לבו ולבה יודעים שהכל שקר ולא היתה כ"א בעולה ומעוברת ממנו ועל דעת בעולה נשאה ונתחייב לה בכתובה. כ"ז טענו בפנינו הבעל ואביו ואבי האשה. ואחר ההתבוננות בטענותיהם נראה שהדין עם הבעל הן מצד טענת בתולים הן מצד העיבור דקי"ל בסי' קי"ז ס"ח כיצד טענת המומין אם היו המומין שנמצאו בה מומין שודאי היו בה קודם שתתארס וכו' על האב להביא ראיה שידע הבעל ונתרצה או שחזקתו שידע. ואם לא הביא ראיה תצא בלא כתובה כלל ע"כ. והטעם מבואר שם בב"ש וח"מ דכיון דמום זה הביאתו בודאי מבית אביה וחזקה אין אדם מתבייש במומין לכך על האב להביא ראיה שהגיד זה לבעל או שחזקתו שידע ממום זה כגון שיש מרחץ וכו' ע"ש. ובנד"ז גם כן שבודאי בבית אביה נבעלה ונתעברה וחזקה שאין בחור מתפייס לישא בעולה בחזקת בתולה וכל שכן מעוברת ואפי' אם היא טוענת שאליו נבעלה לאו כל כמינה להאמינה בטענתה כיון שאירע הדבר בבית אביה ועל האב להביא שנבעלה לו ושממנו היא מעוברת. או שהגידו לו שהיא בעולה ומעוברת. ושתיקתו אחר נישואין אינה מפסידתו לומר הרי ראיה שידע לפחות שהיא בעולה כיון שלא מצא דוחק ולא דמים. דקי"ל שאין טענת פתח פתוח בבוגרת. וכמ"ש בסי' ס"ח ס"ג. ומה גם בבעל הזה שהוא פתי גדול כידוע לכל וטוען שלא ידע ההפרש כדי שיערער וכבר כתב מור"ם שם ס"ו שיש אומרים דטענת פ"פ לא יוכל לטעון רק נשוי אבל בחור לא. ואדרבא מלקין אותו כשטוען כן דמאחר שלא היה נשוי מתחלה אינו בקי בכך ע"כ. גם טענת דמים הרי נותן טעם לשתיקתו שהמה רימוהו וטענתו מתקבלת שהרי גם האב מודה בע"כ וגם ידוע לכל שרמאות היתה שהרי מעוברת היתה. גם חזקה שידע ונתפייס מצד היכר העובר אחר ג"ח אין כאן דאע"ג דקי"ל דבג' חדשים ניכר העובר. הכא מאן לימא לן דבן ט' חדשים היה הולד שנאמר שכבר עברו עליו ג' חדשים קודם נישואין וניכר העובר דשמא לששה חדשים ויום א' ילדה ובשעת נישואין היתה בתוך ג' חדשים הא' שעדיין לא ניכר העובר. ועוד דמניין לו לפתי הזה להעלות ע"ד ולהרגיש שהיא מעוברת. והוא מאמין בכל לבבו שהיא בתולה שאפי' ירגיש נפח בבטנה יאמר שמא חולי הטחול הוא או שמא עיברה רוח. ותדע שהרי אפילו אבי האשה אומר שמעולם לא הרגישו לא הוא ולא אמה מהעיבור כלל בשעת נישואין ואם אמה הממשמשת בה בכל יום ובכל שעה לא ידעה ולא הרגישה מניין לו לפתי הזה שירגיש גם כל בני העיר לא הרגישו ולא ניכר להם דבר בשעת נשואין כלל. אלא שאחר ששהתה זמן מה בבית בעלה אמר האב שניכר הדבר לאמה ולבני העיר והיו אומרים שזה תחלת עיבורה מביאה שאחר נישואין: באופן שלענ"ד נראה שאין כאן לא ראיה ולא חזקה כלל שידע ונתפייס לא מצד טענת בתולים ולא מצד היכר העובר. וטענת הבעל טענה דמקח טעות הוא וחיוב הכתובה בטל עד שיביא האב ראיה שידע הבעל שהיא בעולה ומעוברת וע"ד כן נשא. ואפילו אם יביא ראיה שידע שהיא בעולה לבד לא יספיק לו דאכתי איכא טענת מקח טעות על העיבור דמום גדול הוא וכמ"ש: וזה לא שייך להביא שהרי האב מודה שאפילו הוא ואמה לא ידעו מהעיבור בשעת נישואין כלל אלא אחר זמן מה מהנישואין וחשבו שמביאה שאחר נישואין נתעברה. וגם הבת אינה טוענת שידע הבעל מהעיבור בשעת נישואין. אלא שהוא יודע שהיא בעולה ממנו. ואכתי מצי טעין אלו ידעתי שהיא מעוברת לא נשאתי ומקח טעות הוא: הנה כתבנו מה שהורנו מן השמים מצד הדין ללמד זכות על הבעל העלוב שלא להיות נספה בלא משפט ולהוציאו נקי מנכסיו בפרוע פרעות לאשה רעה וכתובתה מרובה. וחוץ מזה הרואה יראה מסכת עדיות שביד הבעל שמתוכם מתברר ששקר בפי הבת. ולימוד הוא שלמדוה אביה ואמה לומר כן לכסות חרפתם וניכרין דברי אמת שמהארור בוקזזא נתעברה. שהיה לאביה ואמה כבן בית והיו רואים ומעמעמים ויצא העגל הזה ובעקיפין באו על הבחור העלוב הזה שהשיאה לו בחזקת בתולה ורימוהו לומר שנמצאו לה דמים. ושהעיבור ממנו מביאה שאחר נישואין ושהולד אינו אלא נפל והוא פתי יאמין לכל דבר. עד שמן השמים גילו האמת. ולכן על חכמי ישראל להפר מחשבות ערומים ולא יחרוך רמיה צידו ולא תעשינה ידיו תושיה. והכי דיינינן להו ולכולהו רמאי דכוותייהו להומה ולאבדה כתובתה כי נבלה עשתה בישראל ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה ושלם על דייני ישראל. הואלנו לבאר שאין כאן מקום לשום שבו' לבעל שלא נבעלה לו דאפילו יודה שנבעלה לו אכתי אית ליה טענה שלא ידע שהיא מעוברת. ועל שלא ידע שהיא מעוברת ושתק אין עליו שבועה. שהרי אין האשה טוענת עליו ברי שידע ואינה אפילו מסופקת בו שמא ידע. שהרי אביה המורשה שלה מודה לו שלא ידע. ושלא היתה ידיעתו כ"א בידיעת האב והאם. שכשנשאת לא היתה מעוברת. אלא אח"ך נתעברה מביאה שאחר נישואין עד אחר כך שילדה ולד גמור אז נודע להם שהיתה מעוברת. וע"ד אמת ח"פ וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן פ"ו. שאלה משישוואן באחד שטען על אשתו שזינתה עם אחיו כי היה לן עמו בבית והרגיש בה שקמה מאצלו בחצות לילה והלכה אצל אחיו ושכבה עמו ומתוך תנועותיהם שהיו מתנועעים ומנשימים כדרך המנאפים הרגיש שנטמאה האשה הנז' עם אחיו והאשה כיחשה ואמרה ששקר טען עליה ואינו כ"א מתעולל עליה לפי ששנאה ואין דעתו נוחה הימנה. ושלחו לחכמי טיטוואן ישצ"ו לישאל ע"ז מה יהיה משפט הבעל הנז' עם אשתו. וכתבו להם פסק ארוך. ושלחו אלינו לחוות דעתינו. וזה מ"ש: