שופריה דיעקב חלק א קנ

עדי איסור. וכמ"ש בא"ה סי' י"א בהג"ה. שני עידי כיעור מצטרפין אע"ג דכיעור דחזא האי לא חזא האי וכתב בחלקת מחוקק שם ס"ק ז' דהו הדין ב' עידי טומאה נמי מצטרפין. אע"ג דטומאה' דחזא האי לא חזא האי. לפי הטעם שכתב בב"י דמילי דאיסורא לממון מדמינן ליהו עכ"ל. ר"ל דבממון קי"ל דעדי הלואה מצטרפין. אע"ג דהלואה דחזא האי לא חזא האי. וכמ"ש בחומ"ש סי' ל' ס"ו ע"ש ובהג"ה ששם ג"כ כתב מורם וכן דיני עדות דבר איסור עכ"ל. ומדקאמר איסור סתמא משמע אפי' עדי טומאה. ומזה נר' ג"כ שאעפ"י שעדות שמעון לא היתה בראייה ממש אלא בשמיעה. שהרי באגרת הנזכר כתוב שכבו את הנר. ואח"ך שמעו שמעון ואשתו את קולם משמשין והרגישו בראובן הבעל שהיה עדיין ישן ונרדם לגמרי ע"ך. מזה מבואר שע"י שהרגישו בראובן שהיה ישן ונרדם ושמעו קול תשמיש ונשימתו. מזה ידעו שהרווק הוא הבועל ולא הבעל. וגם ממה שידעו שהרווק היה נעור באותה שעה מזה ידעו שלא היה המשמש ראובן הבעל כי א"א שישמש בפני הרווק עד שיבדקנו אם הוא ישן וכשיעור לבודקו הרי פסקה נשימת תקרמתו ולו' שהרווק הוא שהיה עושה עצמו נרדם אי איפשר. שהרי הם מבחינים כשיפסוק קול תרדמתו של זה וישתנה לקול תרדמת הרווק. באופן שאין עדות שמעון עדות ראייה אלא עדות ידיעה ושמיעה ולשון מר"ן בא"ה סי' קע"ח סי"ו מוציאין ע"י עדו טומאה אפי' לא ראו כמכחול בשפופרת מאחר שראו אותם דבוקים זה בזה ונוהגים כדרך המנאפים עכ"ל. משמע דראייה מיהא בעי שיראו אותם דבוקים ונוהגים. מ"מ כיון שעידי איסור לממון מדמינן ליהו וכמ"ש הב"י. הא קי"ל דבממון עדי ידיעה כעדי ראייה וכמ"ש בח"מ סי' ל' סי"ד ובסי' ס"ו ץ' וט"ז ע"ש. ומהגם דהכא ידיעה ע"י שמיעה היא ואפי' בקידושין קי"ל דשמיעה כראייה בין בעידי קדושי ביאה בין בעדי קידושי כסף. וכמ"ש בא"ה סי' מ"ב בח"מ סק"ט דאע"ג דבעינן שיראו העדים את הבעל ואת האשה ואת גוף הנתינה וגם הבעל והאשה צריכין שיראו את העדים מ"מ לא בעינן ראייה ממש אלא דבידיעה שידעו הבעל והאשה שיש שם עדים שומעין ושמעו קול העדים קודם שניתנו הקידושין וגם העדים ראו אותם לפני הקידושין. ובשעת הקידושין שמעו קול הרי את מקודשת ונכנסו ומצאו הכסף יוצא מתחת ידה הרי זו מקודשת ולא חיישינן לאחרת דילפינן לה מעידי קידושי ביאה דקי"ל הן הם עדי יחוד. הן הם עידי ביאה. וביחוד אין שומעין כ"א הקול הרי את מקודשת לי בביאה זו. דלא חציף איניש לבעול בפני עדים. וגם אסור לבעול בפני שום אדם וק"ו הוא לעדי איסור. ומה עדי קידושין דבעינן שיראו הנתינה ממש ואת הבעל ואת האשה. וגם הבעל ואת האשה צריך שיראו העדים בשעת הנתינה. ולא סגי אפי' בשיראו אותם בזה אחר זה כגון שקידשה ב' פעמים כל פעם בפני עד א' וקידושי דחזא האי לא חזא האי. משום דכל שאין העדים עומדים בב"א אימור לא נתכוונו הבעל והאשה לקידושין אלא לשחוק בעלמא עכ"ז חשבינן לידיעה שע"י שמיעת הקול שאומר הרי את מקודשת לי כראייה וכן הראייה שראו אח"ך הכסף יוצא מתחת ידה כאלו ראו שנותן לה ולא לאחרת. כ"ש בעידי איסור דסגי בשני עדים שראו בב' זמנים. דודאי דלא בעינן שיראו העדים גוף המעשה או אפי' דבוקים ונוהגים בראייה חושיית אלא בידיעה שע"י שמיעה שודאי היה המעשה ושזה הוא הבועל סגי. באופן שאחר שיחקרו העדים יפה ויעידו בפני הבעל ובפני האשה אחר האיום ככל אשר בא באגרת הנ"ב. יפרישו האשה מהבעל ותאסר לבעל ולבועל ויתן לה הבעל גט ותצא בלא כתובה ולא תטול כ"א מה שנשאר קיים מנדונייתה ואחר זה מוטל על יחידי הקהל אשר בעיר להקהל ולעמוד על נפשם ולהביא הנואף והנואפת לפניהם ולרדותם ולייסרם בשוטים ובעקרבים ולביישם ולזלזלם בשווקים וברחובות. ולקונסם ממון כפי מה שיוכלו וינתן לעניים. ואם לא יוכלו ע"ז בדיני ישראל רשאים לעשות כל זה ע"י גוים ולמסור נפשם וממונם על קדוש שמו ית' ועל תורתו. ק"ו ממעשה פלגש בגבעה. ואם לא יוכלו להעמיד הדין שם בעירם מפני אלי הארץ שנסמכים עליהם ישתדלו בכל עוז לשולחם אלינו הנואף והנואפת והעדים והבעל ואם יצטרכו להוציא ע"ז ממון לשררה יוציאו ועיניהם אל תחוס על ממונם כלל. ואם העלם יעלימו עין יחידי הקהל מזה לסיבת שיחושו מחשש היזק שיגיעם בגופם או בממונם הקולר תלוי בצוארם והרי הם מנודים לשמים שלא קנאו קנאת ה' צבאות ולא הפרישו מאיסור. והעונש הראוי לבא על הנואף והנואפת ועל הבעל יחול על ראשם. וכל ישראל נקיים עוד זאת אנו גוזרים על כל הקהל אשר בוואדג'אן בכח נח"ש שמיום שיגיע כתבינו זה לידם והלאה לא ידורו ב' בעלי בתים בבית א' עם נשותיהם וכ"ש אם א' עם אשתו והאחר רווק. ואפי' אם בא שום א' לגור אתם בגפו ונתאכסן אצל בעל הבית לא ישהא אצלו יותר מחדש ימים ואח"ך יפנה וישכיר בית לעצמו עם רווקים שכמותו או ילך לו לעירו. זולת בן ואשתו שיכולים לדור עם האב ואשתו אעפ"י שאינה אמו של הבן. וזולת זה כלל כלל לא. וכ"ז אנו גוזרים בכח נח"ש ולשומעים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב ואתם שלום. הכ"ד החו"פ מקנאס"א יע"א בס' ולא ישאו עון ומתו ש' בי"ת יעק"ב לכו ונלכה באור ה' לפ"ק והשו"ב וקיים. מרדכי בירדוגו ס"ט יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן פ"ה. על המקרא הרע שאירע בואדג'אן בבתו של יחייא אודאי שנשאת לבחור בנו של אברהם אזאגורי בחזקת בתולה. ולא עברו ד' מיום הנישואין עד שילדה ולד של קיימא ברי ושלם ככל הילודים לט' חדשים. ונודע הדבר בבירור שמעוברת היתה קודם נישואין ומפני כן רוצה הבעל להוציא בלא כתיוה כי הוא מקח טעות שנשאה בחזקת בתולה ואיש לא ידעה. והרי נודע שבעולה היתה ומה ששתק עד היום אומר הבעל שלא ידע ההפרש שבין ביאת בתולה לבעולה בענין הדוחק כי הוא פתי גדול כידוע לכל. ועל הדמים אומר שרימוהו שכשעשה מעשה ויצא נכנסה אמה וקרוביה ועשו לה מזמוטי כלה שנמצאת שלימה. וגם הראו שמלה מגוללה בדם ן' עוף ובאותה שעה היה סבור שאמת שנמצאו לה בתולים. וכעת הרי יודע ששקר היה. ועוד טוען הבעל שאף אם נשאה בחזקת בעולה לא נשאה בחזקת מעוברת. שאסור לישאנה ואף אם נשא חייב להוציא. ולא יחזיר עד אחר כ"ד חדש של יניקה וכמ"ש בסי' י"ג. וגם שחרפתו לא תמחה כאמור עליו שנשא מעוברת. ונתערב זרעו עם זרע אחר דשמיע