שופריה דיעקב חלק א קמה

להתגייר יבא ויתגייר. וכמה אנשים מישראל שמגיירים שם נשים ונושאים אותם. ויש שקונה שפחה ע"ד דת יהודית ומשחררה כראוי ואח"ך נושא אותה. ואם זה אמת ודאי דיש כאן בית מיחוש לזיקתה של רחל דשמא גיירה דלא מחזקינן אינשי ברשיעי. או שמא לא נתרצית לדת יהודית ותקפו יצרו ונשאה כמות שהיא. ודינא מבואר בא"ה סוס"י קנ"ו שאינה חולצת ולא מתייבמת מחמת שמא יתברר הדבר בעדים שאינה צריכה חליצה ואתה מצריכה כרוז לכהונה. ומה ששאל עוד השואל אם רחל היתה פסולה לכהונה ואין כאן בית מיחוש אם כופין את היבם לחלוץ או לא. נר' שכופין מדסתם לן מר"ן והטור והב"י בסי' הנז' ולא אישתמיט שום פוסק להשמיענו דין זה דטענתו טענה ולחלק בין יכול להתברר או לא. ואדרבה מדברי רי"ו נתיב כ"ה ח"א ומדברי הרשב"ש שאלה תקי"ב משמע להיפך שאין טענתו טענה אפי' בדבר שיכול להתברר וכופין אותו לחלוץ יעו"ש אבל אם נדרה שלא לישא לכהן נראה שאין כופין וטעמא רבה איכא במילתא מפני שהלכה זו פסקה הרשב"ש שאלה הנז' יעו"ש שהעלה שאם נדרה ע"ד רבים שכופין וכו'. אבל רי"ו נתיב הנז' בשם ר"ש נסתפק בדבר זה אחר שהביא הראיות שהביא הרשב"ש והאריך בענין. ובסוף דבריו כתב מאן דמסיק האי שמעתא אליבא דהלכתא מובילנא ליה מאניה לבי מסותא. גם הרב"י הביא ספק זה בסוף סי' קנ"ו בשם רי"ו שכתב בשם ר"ש ולא פשיט ליה. גם הרב ב"ש כתב בשם רי"ו שנסתפק הרא"ש בזה. וצ"ל שטעות נפל בספרים או צ"ל בכולם הרא"ש או הר"ש. והבאה"ט הביא ג"כ ספק זה ולא פשיט ליה. וא"כ ודאי נר' שיכול היבם הנתבע על החליצה לומר קים לי ככל הני רבוותא שהניחו הדבר בספק ולא הכריעו לחייב אותו לחלוץ ושב ואל תעשה עדיף: ועל מה ששלח עוד השואל על מי רמי לחפש אחר הענין לידע אם הניח זרע כשר או לא כדי להתיר מאסר היבמה. נר' שעל היבמה רמי לשלוח שלוחים ולהוציא הוצאות עד שיתברר הדבר. ונלמד מההיא דסי' קס"ו שהיבמה הולכת אחר היבם וכו'. וסיים מור"ם שאם הוא דר בין הגוים וכו' כופין אותו לילך למקום הוועד ויפטור את יבמתו. וכתב עלה הרב גור אריה בשם מהרשב"ם שחייבת היבמה לפרוע טורחו ע"ש. נמצא שאין על היבם שום חיוב לטרוח בזה אלא היא שמחוייבת בטירחות והוצאות. זהו מה שנלע"ד אם יסכימו עמנו בעלי הוראה וצויי"מ. וימ"ן. הכ"ד צעירי הצאן החו"פ. וקיים: יהונתן סירורו אהרן מונסונייגו ועוד נראה דלא איתמר האי דינא דכתב הרמב"ם ז"ל אלא בהיכא דהיא מוחזקת לנו דהיא שפחה אז ודאי מוקמינן לה בחזקתה. ולא חיישי' שמא נשתחררה. וכמו שמדוקדק מלשון הרמב"ם ז"ל דכתב דמוקמינן לה בחזקתה דהיינו שהיא מוחזקת בחזקת שפחות. אבל בנ"ד דברי העד באו סתומים דהעיד אשה שחורה סתם. ולא פור"ש שהיא שפחה. ומאחר שיש לספק בדבריו דשמא גיורת היא כי אין לה חזקת שפחות כלל. ויש לברר דבר זה על ידי אגרות מהכא להתם לדעת מקור הדברים. ואם יתברר לנו שהיא שפחה ודאי מוקמי' לה בחזקתה ולא חיישי' לשמא נתגיירה כמ"ש הרמב"ם ומר"ן ז"ל. א"כ דינא הוא דהאשה הנז' לא תחלוץ ולא תתייבם דשמא יתברר הדבר דהיא גיורת וכנ"ל. ואין כאן מקום להאריך ובמ"א הארכנו: יעקב סירורו נר"ו עיקרא דהאי מילתא בריש פ' האשה בתרא. תנן האשה שהלך בעלה וצרתה למ"א. ובאו וא"ל מת בעליך לא תינשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה. ופריך בגמרא ותחלוץ ממה נפשך אביי בר אבין וכו' אמרי תרוייהו גזירה שמא יהיה ולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה. ולצריכה. איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה. ואמרי קשרו חלוצה לכהן. תנן ניתן לו בן במד"ה ואמרה מת בני ואח"ך בעלי נאמנת. מת בעלי ואח"ך בני אינה נאמנת. וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת. וליחוש דילמא אתו עדים ואמרי כדקאמרה ונמצא אתה מצריכה וכו'. אמ"ר פפא בגרושה. רב חייא בריה דרב הונא אמר באמרה אני והוא נחבנו במערה. ע"כ. והרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' יבום כשהעתיק משנה זו דבשילהי פרק האשה שהלכה שאמרה מת בעלי ואח"ך מת בני שחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת. כתב אח"ך בד"א כשהיתה פסולה לכהונה וכו'. וכתב עוד אוקמתא דאני והוא נחבנו במערה אבל בלא"ה אינה חולצת משום חששא דכרוז. וכן פסק מר"ן בסי' קנ"ו. אבל הרי"פ והרא"ש כשהעתיקו משנה זו דבשי' פרק האשה שהלכה השמיטו הנך אוקמתי דתלמודא. וכתב הב"ש בסי' קנ"ו סקי"ז משמע דס"ל דלא קי"ל כהאי סוגייא. אע"ג שבהלך בעלה וצרתה למד"ה כתבו דוקא כשהיא אסורה לכהונה, דשם הרוב מסייע דהיא פטורה מיבם דרוב נשים מתעברות ויולדות ועדיין הוא חי. משא"כ כאן שהוא מת ואין הרוב מסייע דמת אחר הבעל עכ"ל. הרי מפורש דלהרי"פ והרא"ש ז"ל לא אמרי' דאינה חולצת ולא מתייבמת משום חששא דכרוז. אלא בההיא דהלך בעלה וצרתה למד"ה דהרוב מסייע דהיא פטורה מן היבם. משום דרוב נשים מתעברות ויולדות. וא"כ בנ"ד שאמר העד שנשא שחורה הרוב מסייע דהיא זקוקה ליבם. דרוב השחורות גויות. והבן מהם אינו פוטר. וא"כ לדעת הרי"פ והרא"ש חולצת. ולא חיישי' בזה להצרכת כרוז. ואע"ג דהרמב"ם ומר"ן ז"ל אית להו דגם בזה אינה חולצת משום חששא דכרוז. הא איכא ס"ס דפלוגתא שמא הלכה כהרי"פ והרא"ש דבנ"ד חולצת ולא חיישי' בזה להצרכת כרוז. או שמא הלכה כהרמב"ם ומר"ן ז"ל. ואת"ל דהלכה כהרמב"ם ומר"ן ז"ל דגם בזה חיישי' להצרכת כרוז אף דליכא רוב. דילמא אם נדרה ע"ד רבים שלא תינשא לכהן מהני וחולצת. וכ"ש לדעת הרב גנת ורדים חא"ה כלל ב' סי' ח' שהוכיח במישור דבנדרה ע"ד רבים שלא תינשא לכהן מהני. וחולצת. ואף שנאמר דלא מהני פשיטותיה דהרב גינת ורדים נגד ספיקייהו דהר"ש ורי"ו ומר"ן. מ"מ הכא דאיכא ספיקא דפלוגתא בלא"ה הוי ס"ס ואימא דחולצת. זה אינו שהרי כתב הרב בעי חיי בחי"ד סי' ק"מ וקמ"ז דאין לעשות ס"ס בסברת מר"ן. דכיון דהורה רבן של כל ישראל ואנן בתריה גרירן שב המנהג לד"ת ואין לעשותו עוד ספק. ונפקא מינה בנד"ז אחר שהורה מר"ן כהרמב"ם דגם בדליכא רוב חיישי' לכרוז ולא נשאר לנו ספק בזה. ואין לנו אלא הספק האחר אי מהני נדר עד"ר או לא וליכא אלא ספק א'. ועם היות שראינו להרב מחזיק ברכה ביו"ד סי' מ"ב אות מ"ט שכתב. והכי פשטה הוראה לעשות ס"ס כל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא בשגם מהר"ם ומר"ן פוסקים סברה אחרת