שופריה דיעקב חלק א קמד

כולן של יורשי הבעל. וכמפורש כ"ז בגמ' ופירש"י ופשוט הוא דכל זה כשהנכסים קיימין עדיין נ"מ או נצ"ב דבהא הוא דשייך למימר אלו בחזקת יורשי האשה ואלו בחזקת שניהם. אבל אם נאבדו ל"מ נ"מ דודאי דאין ליורשי האשה כלום אלא אפי' נצ"ב אם אבדו נר' שדינם כעיקר ותוס' שהם בחזקת יורשי' הבעל. לפי שאינם אלא חוב על הבעל ואין להוציא מחזקת יורשיו מספק. וה"ה בנצ"ב שאבדו שלא נשארו גם הם כ"א חוב. וכן מוכח להדייא בדברי התוס' בגמ' ד"ה ובד"א וכו'. ובתשו' הר"ן שהביא הב"י סי' הנז'. דמתני' בעודן קיימין. ע"ש: ומיהו נר' ברור דכל זה אינו אלא לפי ד"ת שהבעל יורש את אשתו. אבל למנהג המגורשים נ"ן שאין לנו עסק עם הכתו' כלל כשמת הבעל. אלא שבכל ענין חולקין ואפי' יהיו הנכסים רבים מאד כפלי כפלים מהכתובה. או מועטים. בכל גוונא נוטלת המחצית. ומסתלקת. ואפי' במתה האשה בחיי הבעל נוטלין יורשיה המחצית ג"כ. א"ך אין כאן כלל שום ספק לגרוע כח יורשי האשה. דממ"נ בין אם נחשוב אותה עדיין בתורת אלמנה. בין אם נחשוב אותה נשואה ליבם ומתה בחייו. נוטלין יורשיה מחצית נכסי המת. שגם המחצית שזכה היבם מאחיו נכנס לכלל חלוקה והוא בכלל הנכסים הנמצאים לו ולה. וכשחולקין נמצא שיש ליורשים מחצית. ואפילו אם נאמר שתקנת החלוקה אינה נוהגת אלא בבעל דעלמא. אבל יבם הכונס יבמתו סתם ומתה שאשה הקנו לו מ"ה אין להם להתנהג כ"א לפי ד"ת שהבעל יורש את אשתו. ואפילו מקודם בשעת כניסה יכול היבם לו' שלא יכנוס ע"פ המנהג כ"א כפי ד"ת וכמו שאנו נוהגין שלא לחייב היבם בתנאי שלא ישא ושלא יוציאנה משום דאשה הקנו לו מ"ה: מ"מ נר' דהשתא שמתה בעודה שומרת יבם אין נגרע ליורשיה כלום מהמחצית הראוי להם. שהרי משמת הבעל זכתה היבמה במחצית הנכסים כפי התקנה וה"ה בחזקתה כדין נ"מ שזכרנו לפי דין הש"ס דהא ל"ד לעי' ולתוס' שאינן אלא חוב על הבעל. ומחוסר גוביינא דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי וכן אין דומה אפי' לנצ"ב דאמרינן דהוו בחזקת שניהם. דשאני נצ"ב שהם לאח' הבעל והשתא דמת נמי הוו לאח' היורשים שאם פחתו פיחתו להם וכו' וצריכין שומא וגבייה בב"ד להכי חשיבי נ"מ בחזקת יורשי הבעל משא"ך לפי התקנה שנוטלת מחצית הנכסים וא"ץ לא גבייה ולא שומה א"ך משמת הבעל זכתה וה"ה בחזקתה כדין נ"מ. ולכן כשמתה אף אם נאמר דלגבי יבם אין נוהגת תקנה זו אלא דאם מתה יבם יורשה כד"ת. זהו אם כבר נשאת לו. אבל בזו שהיא ספק נשואה והנכסים בחזקתה אין להוציא מחזקתה: אמת שראיתי להרב"י בסי' ק"ס בשם הר"ן ופסקה מור"ם בהג"ה סי' קי"ח ס"א וז"ל תנאי השיור אינו אלא אם תמות האשה בחיי בעלה אבל לא אם תמות שומרת יבם. ע"כ. והנה הרב כתב כן לתקנת טוליטולא שתיקנו שכשתמות האשה חוזר מחצית הנדו' ליורשיה וזהו הנק' תנאי השיור. ולכאורה י"ל דמינה נמי לתקנת המגורשים שתקנו שכשתמות האשה חולק הבעל עם היורשים לחצאין דגם בזה י"ל דלא תקנו כ"א כשתמו' בחיי בעלה. ולא כשתמות שומרת יבם: אך כד דייקינן נראה דהא ליתא. דדוקא לתקנת טוליטולא דבמתה האשה בחיי בעלה הוא שעשו תקנה שיטלו יורשיה מחצית הנדונייא. אבל במת הבעל בחיי אשתו. נוהגין כד"ת שאין לה אלא כתו'. בהא הוא דאיכא למימר דלא תקנו כשתמות שומרת יבם. אבל למנהג המגורשים דבין במת הבעל בחיי האשה בין מתה האשה בחייו. נוהגין לחלק כל הנכסים הנמצאים לו ולה א"כ שומרת יבם ג"כ משמת בעלה זכתה במחצית הנכסים. וה"ה בחזקתה וכשמתה זכו יורשיה וכמ"ש: ואדרבא נר' שמדברי הר"ן ז"ל יש ראיה דלפי מנהגינו שיטלו יורשיה מחצית הנכסים כמו שהיה לה משמת בעלה. שהרי כוונת הר"ן לו' שכשמתה שומרת יבם אין ליורשיה השיור כתקנת טוליטולא. אלא הרי דינה כאלמנה ויעשו בכתובתה כדין המשנה הנ"ל וא"כ למנהגינו שאפי' האלמנה נוטלת מחצית. א"כ עכ"פ יש לה המחצית ויורשיה נוטלין המחצית. דבין אם נחשוב אותה מתה בחיי בעלה. בין נחשוב אותה מת בעלה בחייה עכ"פ יש לה המחצית: שוב ראיתי להרב דרכי נועם שאלה ך' ולהרב פרי צדיק שאלה ג' שהביאו דברי הר"ן הללו וכתבו שהרשב"א בתשו' חולק ע"ז. ושוב הביאו בשם מהר"י לבית לוי ובשם הרב מהרי"ט לחלק ביניהם ע"ש שהאריכו בזה: ומכל מקום לפי מנהגינו אין צורך לכל זה. דאפי' לדברי הר"ן. כבר כתבנו שנוטלין היורשים המחצית. שהרי אין הפרש בין אם נחשוב אותה כמתה בחיי בעלה או כמת הבעל בחייה וכמ"ש: באופן שלעד"ן שלפי תקנת המגורשים אין נגרע מחלק יורשי השומרת יבם שמתה כלום מהמחצית הראוי להם ולפי התקנה שנתחדשה אללינו היום שהבחי' ביד היורשים גם בזה ג"כ הבחירה בידם או לפרוע ליורשים כתובתה או לתת להם המחצית. זהו הנלע"ד. וצויי"מ: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן פ' נשאלנו מת"ח אחד בענין ראובן שנשא את רחל בעירו ולו אח. והניחה והלך אלונדריס והן היום בא יהודי א' מעיר לונדריס והגיד לרחל ששמע בהיותו בעיר לונדריס שבעלה הלך לארץ מרחקים. ושם נשא אשה שחורה ומת והניח ממנה זש"ק. עכ"ד העד. ונפל הספק אם שחורה זו גיירה או שחררה מקודם ונמצא שיש לו זרע כשר שפוטר מן החליצה ומן היבום. או שמא לא גיירה וזרעו ממנה אינו קרוי זרע ואינו פוטר מן החליצה ומן היבום. וא"ת שספק זה יש בו ממש להזקיק לרחל לחליצה או ליבום וא"כ דינא שאינה חולצת ולא מתייבמת כמבואר בסי' קנ"ו סי"ב וי"ג מפני שהדבר יכול להתברר ואתה מצריכה כרוז לכהונה. עדיין יש לשאול אם היא פסולה לכהונה או נדרה ע"ד רבים שלא תינשא לכהן דליכא האי חששא דאתה מצריכה וכו' והיבם אינו רוצה לחלוץ וצווח ככרוכייא שרוצה להמתין שנה או שנתים עד שיתברר הדבר היטב שמא לא גיירה וייבם ויזכה בנכסי אחיו. או שמא גיירה ולא יצטרך אפילו לחלוץ אם כופין אותו לחלוץ עד שיאמר רוצה אני או לא. ואת"ל שאין כופין עדיין יש לשאול על מי רמי לשלוח שלוחים ואגרות ולהוציא הוצאות עד שיתברר הדבר אם על היבם או על היבמה: תשובה כפי הנשמע שבארץ מרחקים הלזו אין על היהודים עול גלות כלל. וכל הרוצה