שופריה דיעקב חלק א קמב

אינו כלום שמא מתכוין להתיר. וכמ"ש בק"ע בכמה חקומות. ועוד כתב שם בסי' רצ"ג וז"ל ועוד הא קאמר הגוי וראיתיו מת לפני ונר' שלא נתאמת לו המיתה רק בראיה לא ע"י הזזה וטלטול ע"ך. וזו תשו' ג"כ לנ"ד בין לס' הא' דגוי מסל"ת לא אמר בדדמי. בין לס' זו דעד מפי גוי מסל"ת לא אמר בדדמי. דהכא הגוי מפ' עדותו שמה שנתאמת לו שמתו אינו אלא ע"י שראה אותם מרחוק שנחנקו ומתו והיו צפים ע"פ המים. ולא ע"י הזזה וטלטול. וא"כ היאך נאמר אנחנו שעשה מה שאומר הוא עצמו שלא עשה. ואכתי איכא למימר דלא אמר אלא בדדמי. ומזה תשובה ג"כ לס' הג' דבתרי לא בעי קברתיו דזהו ג"כ דוקא שנוכל לפרש בעדותם שידעו אמתות הענין ולא אמרו בדדמי. אבל הכא הרי מבארים כיצד ידעו שהוא שראום מתים לעיניהם. ומן הדין אין ידיעתם מכרעת וכמ"ש. ובלא"ה הרב ב"ש חולק ואומר דדוקא בכשרים דבתר שהדותא דבי תרי לא דייקינן. ולא בפסולין. והביא ראיה מהרא"ש ז"ל. ושכ"כ הש"ך והרב ש"ץ ע"ש. באופן דמכל הני לא תסייען: אבל העיקר שיש לסמוך עליו בנד"ז הוא די"ל דע"כ לא קאמר הרי"פ ז"ל דבעי דלימא אסקוה לקמאי וחזיתיה לאלתר ואשתמודענא ליה וכו' אלא במעיד שטבע ועלה וראהו מת על שפת הים דבהא הוא דאיכא למימר שמא מיד עלה חי. אלא שהיה מבולבל מבלבול המים וחשב הגוי שהוא מת. כיון שאינו אומר שהזיזו וטלטלו או שמא שאינו אותו פ' שטבע שאותו כבר יצא חי למ"א בשעה שטבע ונעלם מעיניו. וזה שעלה וראהו מת על שפת הים אחר הוא. כיון שלא אמר שהכירו מיד כשעלה שהוא הוא. אבל בכגון נד"ז שאומר הגוי שבהיותם בספינה הקטנה והם בטוחים ממות היו רואים ומתבוננים בספינה הגדולה וראו שטבעה לגמרי וכל האנשים אשר היו בתוכה נשארו נעים וכו' צועקים ונואקים עד צאת נפשם וראו כולם מתים ע"פ המים. ושהר"מ מת הא'. וכהרי"א מת אחרון. וכן בעדות הרא"ץ אמר שאמר הגוי שראום כולם מתים הר"מ א' והה' לקחו את עצמם לצד אחד וראום מתים. וג"כ עמהם שאר שב"ב. ואחרון ליש' כהרי"א ושלא זזו משם עד שראום כולם מתים ב"ב ושאב"ב ע"כ. נר' דבהכי הא א"ץ כלל לעדות הזזה והכרה שבאומרם שלא זזו משם עד שראום מתים הרי מעידים ששהו כדי צאת נפשם ולא בשיעור בעלמא. אלא בחוש הראות ראו שיצאה נשמתם ומתו. כי לא נעלמו מעיניהם מיד כשטבעה הספינה. כי גם הספינה לא נטבעה בב"א מיד אלא מעט מעט. ובאותו המעט מעט היו המים באים אל קרבם והם צועקים ונואקים עד שטבעה לגמרי ונחנקו ונשארו לעיניהם מתים צפים על פני המים. ובכגון זה נר' שא"ץ לא הזזה ולא הכרה שלא אמרו כן אלא באומרו שראהו שטבע וראהו שעלה והוא מת על שפת הים שנעלם זמן מה מעין הרואה ולא בשלא זזו עיניו ממנו עד שראהו מת. ותדע דהא בשהה עליו כדי שתצא נפשו במים שאל"ס מעידין עליו שמת כיון שאין לחוש שיצא חי למקום אחר. וא"כ ה"נ במים שאל"ס שלא נעלם מעיניו שנאמר שמא יצא חי למקום אחר ושהה עליו שיעור שיצאה נשמתו והוא רואה אותו לעיניו מת ודאי מת גמור הוא ולחשש שמא אחר הוא ג"כ ליכא שהרי לא זזו עיניו ממנו לגמרי שהרי הוא מדקדק שזה מת א' וזה מת אחרון ושהה' לקחו את עצמם לצד א' ומתו בפ"ע. וא"כ לא נשאר שום חשש כלל. והן הן דברי האחרונים ז"ל שהביאו החכמים יש"ץ בפנים בסוף הדברים לסמוך עליהם שבאמת כדאי הם לסמוך עליהם ודבר ה' בפיהם אמת. וגם אין לגמגם עוד ולומר דשמא מה שאמרו הגוים שראום כולם מתים צפים ע"פ המים איפשר דלאו דוקא קאמרי ושמא נמלטו מהם איש ולא ידענו מי הוא שכבר כתב בק"ע סי' רל"ב בשם המבי"ט דלא אמרינן הכי אלא דכולן דוקא. ולא שייך הכא רובו ככולהו ע"ש. ומה גם שהרי בעדות הרא"ץ ביאר שחמשה יהודים לקחו את עצמם לצד אחד וראום מתים והרי"ץ אחריהם. והר"מ הטיל עצמו אל הים ונחנק ומת. הרי שפרטום כולם והעידו שראום שמתו: גם מההיא דהרב המבי"ט שהביא בק"ע סי' רט"ו דכל שהעד הנמלט מהספינה היה בהול על נפשו באשר אימות מות נפלו עליו. ובדוחק נמלט אל הספינה הקטנה וא"כ א"א לו להעיד ששהה על הנטבעים בספינה הגדולה ע"כ שתצא נפשם. וא"כ הו"ל כספינה שנאבדה בים ואפי' אם נשאת תצא וכו' ע"ך אין להשיב לנד"ז דהתם מיירי שכשהתחילה הספינה לטבוע מיד נבהל העד להמלט על נפשו ולירד אל הספינה הקטנה. ומיד טבעה הספינה הגדולה ולא נראה ממנה כלום דבהא ודאי איכא למיחש שלא שהה לראות כדי שתצא נפשם שיעיד עליהם שמתו להוציאם מאיסור תורה. כי היה בהול לילך מהר אל הספינה הקטנה ומיד שיצא אל הספינה הקטנה לא ראה כלום מהספינה הגדולה ואיפשר שמיד שנכנס לספינה הקטנה עלה גם הנעדר ויצא למ"א. משא"כ בנד"ז שאחר שיצאו המלחים והלכו לספינה הקטנה וסר מהם מר המות אז ראו הספינה הגדולה הולכת וטובעת והאנשים שבתוכה צועקים עד שיצתה נשמתם וטבעה הספינה לגמרי ועלו הם ע"פ המים פגרים מתים: ועל אודות שהיה הענין בלילה בסוף החדש בעת שאין אור הלבנה שולט נר' שאין כאן חשש כלל שאחר שאנו מאמינין לגוי מסל"ת במה שאומר שראה ניהמניה נמי בהא שהיה יכול לראות. דאטו מציאות שקלת מעלמא. ואיפשר שהיה להם נרות ואבוקות: ומענין אי הוייא עדות רב החובל והמלחים לפני הרי"ץ אבן צור מסל"ת א"ץ לדבר שכבר יש עדות הרא"ץ וגם עדות הרי"ץ בסיפור רב החובל לאמו והמלח הישמעאלי לישמעאלים שאין בהם ספק כלל: באופן שאחר שהסכימה דעת כל החכמים הנ"ב ישצ"ו להתיר מהטעמים שזכרנו גם אנחנו נמנין עמהם להתיר. והאל אוהב צדק. יושב לכסא שופט צדק. ינחנו במעגלי צדק. למען שמו משגיאות יצילנו. ומנסתרות ינקנו. אכי"ר. והכל שו"ב וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל והסכימו שאר הבד"ץ הרשט"ו והרמב"ן הי"ו: הלכות יבום וחליצה. סימן ע"ט. שאלה. היקר מרדכי ן' פצ'יצ'א נלב"ע והניח אשתו זקוקה לב' יבמין ושוב נלב"ע היבמה מי הוא היורש נכסיה. אם האח הגדול או שניהם: