שופריה דיעקב חלק א קמא

דבגוי מסיח לפי תומו בעינן שיאמר קברתיו אפילו שלא במלחמה ושלא במים שכתב פי"ג מה' גירושין יצא גוי וישראל מעמנו וכו' וכן אם יצאו עשרה אנשים כא' וכו' ואני איני חושד את הר"מ ז"ל שיצריך קברתיו בכל גוי מסל"ת דהא בגמ' וכו'. אבל דעת הר"מ ז"ל שכשאין הגוי אומר איש פלוני מת שאינו מכירו בשמו. אלא שאומר איש שיצא עמי בדרך. אז צריך קברתיו כי כן מזכיר בגמ' וכו' אבל כשאומר הגוי מסל"ת איש פ' מת. חלילה להרב ז"ל שיצריך קברתיו וכו'. ומה שכתבת שאפי' לדעת הר"מ ז"ל דבעי' שיאמר קברתיו הכרתיו מועיל כמו קברתיו. כבר כתבתי דבגוי מסל"ת שלא במלחמה ושלא במים כל שיזכיר הגוי המת בשמו א"ץ לא קברתיו ולא הכרתיו אפי' לדעת הר"ם. אבל דעתך לומר דבמלחמה או מים סגי הכרתיו כמו קברתיו איברא ודאי דאי אמר אסקיניה לקמן וחזיתיה לאלתר והכרתיו דאיהו פ' אז הוי כמו קברתיו דומייא דעובדא דב' ת"ח ועובדא דההוא דטבע בדיגלת דאסקוה אגשרא דשביסתנא. וקברתיו ודאי לאו דוקא. אלא כל שנתעסק בטלטולו ממקום למקום כדרך כל המתים. ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף. או שהוא לא נתעסק אלא שמעיד שנתעסקו בו אחרים בהא סגי. דהשתא ליכא למיחש למידי שכיון שאותם שהתעסקו בו הכירוהו וליכא למימר דאמר בדדמי. וכן ליכא למיחש שלא מת אלא בדמחו ליה ברומחא או בגירא וכן במים. איפשר שהמים בלבלוהו וסבר שמת. שהרי התעסקו בו וראו בטוב שמת. אבל באומר הכרתיו לבד לא סגי במלחמה דהא איפשר שלא מת אלא דמחו ליה ברומחא או בגירא ומעיד שמת. דס"ד כל הני איקטול והוא פלט. וכן במים שהוא כמלחמה איכא למימר שאעפ"י שמעיד שראהו מת על שפת הים והכירו אולי לא מת. אלא שבלבלוהו המים וסבור שמת. וכיון שידע שנטבע סומך על רוב הנטבעים שמת. והרב אלפאסי ז"ל שהוא בעל סברה זו דבעי' קברתיו במלחמה. כתב כן בפירוש דבמים דוקא בדאמר אסקיה לקמאי וחזיתיה לאלתר ואשתמודענא ליה דאיהו פ' וה"ה למלחמה היכא דאמר מת וקברתיו ואתה האדון כתבת שהרב אלפאסי ז"ל לא הצריך קברתיו אלא בעד א' במלחמה. ואין כן דעתי. דהא בפירוש אמרינן בגמ' דמים כמלחמה דמי. ואיך יחלוק הרב ז"ל על מה שאמר בגמ' בלא חולק. אלא כמו מושכל א' דקאמר והא מים כמלחמה דמו. אבל דעת הרב ז"ל דאסקוה אגישרא דשביסתנא דההוא דטבע בדגלת הוי כמו קברתיו דלאו דוקא קברתיו. אלא כל שנתעסקו בטלטולו כמו קברתיו כמו שכתבתי עכ"ל. מכלל הדברים למדנו דלדעת הרי"פ והרמב"ם במים לא סגי בשיאמר הגוי שראהו מת בתוך המים והכירו שהוא פ' דכל שלא טלטלוהו בפניו והעלהו מן המים והביאוהו לפני העד והביט בו יפה שהוא הוא. אכתי איכא למיחש לבדדמי בין לענין מיתה בין לענין שמא אחר הוא שהרי הרי"פ ז"ל דקדק בדבריו דדוקא בדקאמר אסקוה לקמאי וחזיתיה לאלתר ואשתמודענא ליה וכו' ולא סגי ליה בשיאמר חזיתיה במייא שהוא טבע ומת וצף ואשתמודענא ליה. משמע שהראיה שהוא טובע במים וצף אינה ראיה שמת ודאי אם לא שהעלוהו וטלטלוהו. וגם ההכרה בתוך המים אינה הכרה לשלא נאמר שאחר הוא. עד שיביאוהו ויקרבוהו לפניו ליבשה ויתבונן בו יפה. והן הם דברי הרב המבי"ט שהביא בק"ע סי' רי"ח ע"ש. הגם שנראה מדבריו שלא כתב כן אלא לענין הכרה ולא לענין מיתה. מ"מ מדברי הריב"ש ז"ל בשם הרי"פ ז"ל הנז' נראה דלענין מיתה נמי לא מהני מה שרואהו טובע וצף. עד שיעיד שטלטלו הוא או אחרים והעלוהו ליבשה דהוי כקברתיו: גם ידוע מ"ש ה"ה ומר"ן בכ"מ דמ"ש הרמב"ם ואפי' הגוי שהסיח לפי תומו ואמר פ' טבע בים ונשאת ע"פ ה"ז לא תצא היינו באומר ששהא עליו שיעור שתצא נפשו ולא עלה הא לא"ה אם נשאת תצא. וכמ"ש הרשב"א והריב"ש ע"כ: והנה מר"ן ז"ל סתם ביבשה דלא כהרמב"ם דאפי' באינו מזכיר את שמו לא בעי קברתיו. אבל בים פסק ממש כהרמב"ם דאפי' במזכיר את שמו בעי קברתיו. ואפי' בשהא עליו כדי שתצא נפשו. וכמ"ש: ואחר שנתבאר כ"ז א"כ לכאורה בנד"ז שלא הזכירו הגוים שעלו מן הים ובאו לפניהם וקברום ולפחות שטלטלום ממקום למקום ושהכירום מיד אחר שעלו ליבשה א"כ אין כאן עדות המספקת להתיר לדעת הרי"פ והרמב"ם ומר"ן ז"ל. ולדעת הרב ב"ש אפי' אמר קברתיו בעינן סי' מובהקים ע"ש. והכא אין כאן שום סי' ולא אפי' ט"ע. זולת ט"ע של בגדיהם אם אי' שהיה להם בהם היכר. שט"ע שזכרו הפוסקים היינו שיביאוהו לפניו ויסתכל בפניו ויכירהו בט"ע שזה הוא והכא לא אמרו אלא שמרחוק ראום שנחנקו ומתו והם צפים ע"פ המים ושמא אחרים הם שהביאום גלי הים ממ"א ואותם שהיו בספינה טבעו מיד ויצאו למ"א. ובפרט אם נאמר דטבע פ' שכתבו הרמב"ם ומר"ן לעיכובא דבעי שיזכיר את שמו. ואז יועיל קברתיו להנשא לכתחלה והכא לא נודע אם הגוי הזכיר את שם כולם או לא: ואותם הסברות שהביאו החכמים ישצ"ו בפנים דבגוי מסל"ת א"ץ קברתיו. א"נ עד מפי מסל"ת. א"נ דבי תרי לא אמרי בדדמי. כל זה ודאי אין ראוי לסמוך עליו בנד"ז דסברת גוי מסל"ת א"ץ קברתיו. והיא סברת היש מקילין דאייתי מור"ם סי' נו"ן היא היפך דעת הרמב"ם ומר"ן להדייא שכתבו דבגוי מסל"ת במים לא תנשא לכתחלה אפי' העיד ואמר שטבע ומת. דחיישי' שלא מפני שידע שמת בודאי ע"י שעלה וטלטלו מעיד כן. אלא שסמך על רוב הנטבעים שהם מתים ועוד דמור"ם נמי לא מייתי לה אלא במלחמה. ומדלא מייתי לה גבי מים דמקמה משמע דבמים איפשר דמודו. דאיפשר דטפי אמר מדדמי במים מבמלחמה. וכן סברה קמייתא נר' דמשום מלחמה דוקא נקטה. כי לא הזכיר הרמב"ם ומר"ן שם כ"א עד א'. ולזה הוצרך מור"ם להביא סברת האומרים דגם בגוי מסל"ת במלחמה אמר בדדמי כמו עד א'. וכמ"ש הרמב"ם ומר"ן במים דל"ת דוקא במים הוא דאמר בדדמי דאל"כ מאי קמ"ל מור"ם בהא. והרי כבר כתבה מר"ן ז"ל לעיל במים הא ודאי כמ"ש. גם הסברה דעד מפי מסל"ת א"ץ קברתיו היא לפי דעת היש מקילין שכ"ה בק"ע סי' מ"ח בשם מהריב"ל וז"ל בעד מפי עד אף שמקילין מ"מ אין להתיר בלא קברתיו. אלא דוקא בדאיכא תרתי לטיבותא חדא דליהוי עד מפי עד. וגם שהעד הא' יהיה גוי מסל"ת לפי שכתבו הגהות מיימון דבגוי מסל"ת לא חיישינן דאמר בדדמי אבל בחדא לטיבותא אין להתיר ע"ך. ושם סי' רצ"ג הביא בשם מהראנ"ח שמעולם לא רצה לסמוך על זה להתיר בעד מפי עד מסל"ת יותר מעד ראשון ע"ש. וגם דברי הרמב"ם ומר"ן מוכחו להדייא הכי דסתם עדות גוי היינו שמספר לישראל. והישראל בא ומעיד. דאם הגוי עצמו בא לב"ד ומעיד