שופריה דיעקב חלק א קמ

והמלחים הנז' לספר לקונסו' את כל הקורות אותם, ולקח הקונסול את כל א' מהם בפ"ע זה שלא בפני זה אחר שהשביעם להגיד האמת כנימוסם, ויספרו לו ויאמרו שבהיותם במקום א' הנק' לה קאלא גראנדי נשבה להם רוח מזרחי ופתאום ראו שהספי' הנז' היתה מתמלאת ממים והתחילה להטבע ושבאותה שעה מיהרו הם ונכנסו בספינה הקטנה שהיתה להם קשורה מאחרי הספינה הגדולה, וכראות הר"מ ן' שטרית הנז' כ"ז מיהר גם הוא ויעל עצמו אל הים ונאחז בבגדי מלח א' כדי לילך עמו ליכנס עמהם בספינה הקטנה הנז' והמלח הנז' בעט בו ודחפו מלאחוז בבגדיו מחשש פן ימות גם הוא. ותכף ומיד כשדחפו נחנק ומת לעיניהם. והששה יהודים האחרים אשר נקבו בשמות ואחרים אשר לא מבני ישראל המה היו עדיין בספינה הגדולה יען שלא נטבעה בב"א אלא מעט מעט היתה נטבעת והולכת ושבהיותם תוך הספינה הקטנה היו רואים ומתבוננים בספינה הנטבעת לראות מה יקרה לה. וראו שטבעה לגמרי. וכל האנשים הנז' והאחרים אשר היו בתוכה נשארו געים ומטורפים צועקים ונואקים עד צאת נפשם וראום כולם מתים על פני המים. ושכהר"י אדרעי הנז' נחנק ומת אחרון לכולם. יען שכל מה שהיתה הספינה מכבדת ונטבע בלב ים הוא היה עולה למעלה על גבי מרומי הספינה עד שטבעה הספינה לגמרי ולא מצא מנוח לכף רגלו ונחנק ומת גם הוא. באופן שבירר בעדותו כהריב"ץ העד הנז' שהוא היה לפניהם כשהיו מספרים לקונסול הנז' כאמור ושבהיותם בטוחים ממקרה מות תוך הספינה הקטנה הנז' הביטו והתבוננו הדק היטב עד שנחנקו ומתו כולם ב"ב ושאב"ב. ושהר"מ שטרית נחנק ומת ראשון לכולם וכהר"י אדרעי אחרון כאמור ושאלו היה להם ספינה גדולה ביותר מהספי' הקטנה שהיה להם היו יכולים להציל את כל הנפשות אשר היו שם. עוד בירר בעדותו כהרי"ץ העד הנז' ששם נמצא ושם היה כשבאו בספינה הקטנה רב החובל והמלחים הנז' ולקח רב החובל את עצמו לצד אחד ויספר לאמו ככל מה שכתוב לעיל מא' וע"ס. עוד בירר בעדותו העד הנז' שהישמעאלי שנמלט עמהם סיפר לישמעאלים אחרים כדברים האלה ממש. עכס"ב העד הנז'. שוב בתלת כחדא הוינא וא"ק עא"ך כה"ר אברהם צירולייא י"ץ והגיד בתוע"ג איך אמת ויציב שהשורים הנז"ל היו שלו. וכשנשמע שהספינה הנז' טבעה היא וכל אשר עליה ונמלטו רב החובל ואיזה מלחים בספינה הקטנה הלך הוא לבית רב החובל לשאול ע"ד השוורים אולי יש תקוה. ופגע במלח אחד שנמלט עמהם. ותכף כשראהו המלח התחיל לדבר על לבו על איבוד השוורים וסיפר לו שבהיותם במקום א' הנקרא לה קאלא גראנדי נשבה להם רוח מזרחי חזק. ופתאום ראו שהספינה הנז' מתמלאת ממים ואז מיהר הוא וחתך קשר הספינה הקטנה שהיתה קשורה מאחר הגדולה והטיל עצמו לים לילך וליכנס בתוכה להמלט על נפשם הוא ורב החובל ומלח אחר עמהם וכראות הר"מ ן' שטרית כ"ז מיהר גם הוא והטיל עצמו אל הים ונאחז בבגדי אותו מלח לילך עמו אל הספינה הקטנה הנז' להמלט על נפשו. והמלח הנז' בעט בו ודחפו ונחנק ומת. ובהיותם הם בספינה קטנה הרחק מן הספינה הגדולה מעט לראות מה יהיה בסופה. בא להם ישמעאלי שהיה עמהם בספינה וקבלוהו והכניסוהו עמהם בספינה הקטנה ונמלט גם הוא עמהם. ובהיותם יושבים מנגד לראות מה יעשה מהספ' הגדולה וכל אשר בה ראו שהספי' הנז' היתה הולכת ונטבעת מעט מעט. והששה היהודים האחרים ואחרים אשר לא מבני ישראל המה היו עדיין בספינה הנז' קובלים וצועקים ואומרים שיפסקו עליהם כל ממון שירצו ויצילו את נפשם ממות וראו שהספינה טבעה לגמרי וראו לכל האנשים אשר היו בתוכה כולם מתים ב"ב ושאב"ב. דהיינו שה' יהודים לקחו עצמם לצד אחד והיו מטורפים ומהוממים צועקים ונאנקים עד שטבעה הספינה וראום מתים. וג"כ האחרים שהיו בספינה שאב"ב ואחרון לכולם כהרי"ץ אדרעי יען וכו' כנז"ל ובירר בעדותו כהרא"ץ העד הנז' שא"ל המלח הנז' שהיה צר להם מראות ברעתם ולא יכלו להצילם. יען שהספינה הקטנה לא היתה כ"ך גדולה שאלמלי היתה יותר גדולה היינו יכולין להציל את כל הנפשות אשר היו שם. יען ששהתה הספינה להטבע. עוד בירר בעדותו כהרא"ץ העד הנז' שכשמעו את דברי המלח הנז' הזמין פתקא אחד לקונסול נגד רב החובל הנז' באומרו שפשע בשורים עד שטבעו יען שטען יותר מהראוי לאותה ספינה ושלח אחריהם הקונסול ויספרו לו ויאמרו מהות המקרה איך שקראם ושלא זזו משם עד שראו כולם מתים ב"ב ושאב"ב עה"ד הנז' עכס"ב העדים הנז' ולראיה שנעתק ע"ן ח"פ תמ"ת ברביעי בשבת י"ט יום לח' שבט מש' תקצ"א לפ"ק. פה טאנזא יע"א והשו"ק: אחר השאלה הנז' כתב הח' השואל ח"ע טאנסא דעתו. וס"ל תשו' חכמי תיטוואן יע"א. וזה מ"ש אני הצעיר: הובא לידינו הפס"ד הנ"ל מעשה ידיהם של צדיקים עליונים למעלה ישצ"ו עם שאלת חכם מארי דאתרא ישצ"ו מצדד אצדודי אם להתיר אם לאסור. אין ולאו ורפייא בידיה עם פסק רב העיר זלה"ה שכתב בעודו בחיים להתיר אם יסכימו מורי הוראה עם פסק חכמי מראק"ס ישצ"ו שכולן עלו בהסכמה להתיר ואחר ההתבוננות בדברי כולן ראינו שהדבר חמור מאד. ואין אנו כדאי לסמוך על דעתינו להתיר אם לא שנהיה סניף למתירין: וזה שהנה דעת הרמב"ם ז"ל כפי מה שהסכימו בדעתו גדולי הפוס' ה"ה והר"ן והריב"ש ז"ל דאפי' בלא מים ובלא מלחמה כל שאין הגוי מזכיר שמו בעי למימר קברתיו שבזה יוצאין מב' חששות שמא אחר הוא ושמא לא מת לגמרי. דבלא קברתיו איכא ב' חששות אפי' ביצא גוי וישראל מלפנינו. ובא הגוי ואמר היהודי שיצא עמי מת דכיון שאינו מכירו שהרי אינו יודע שמו איכא למיחש שנפרד ממנו בדרך והלך בדרך מרחוק ואח"כ נלוה אליו אחר דומה לו קצת וחשב שהוא הוא שיצא עמו. וגם כשאינו מכירו אינו נותן לב כ"כ לידע אם מת לגמרי או שהכוהו מכת מות לבד שאין הגוי חרד לידע אמתות הדבר כ"א כשהוא מכירו אבל באינו מכירו לא איכפת ליה. ולהכי כי אמר קברתיו יוצאין ב' החששות דכיון שקברו ודאי מת לגמרי. וגם ע"י שנתעסק בו וקברו בודאי שהכירו יפה שהוא הוא שיצא עמו בלי ספק: והעדיפות שיש במים ובמלחמה לדעת הרמב"ם ז"ל הוא דאפי' מזכיר את שמו כל שלא אמר קברתיו חיישי' לב' החששות. וזהו שכתב ואפי' הגוי שהסיח לפי תומו ואמר שטבע פ' בים אם נשאת לא תצא ביאר בדבריו שאפי' מזכיר את שמו לא סגי בלא קברתיו לינשא לכתחלה. וז"ל הריב"ש ז"ל בזה סי' שע"ח אעפ"י שלכאורה נראה מדברי רבינו משה