שופריה דיעקב חלק א קלט

שמת או נהרג משום דלא צריך ט"ע. אבל מצאתי פ' הרוג עם סימנים היכא דאיכא למיחש דילמא אחר הוא וצריך ט"ע וכל ט"ע צ"ע וט"ע זה דמל"ת שאין דעתו להעיד וכו' איכא למימר נתן בו ט"ע בכוונה וכו' ע"ש כבר כתב הרב"ש שם ס"ק ע"ו שבתשובת האחרוני' מהר"מ פאדואה ומהרמ"מ ורש"ך וריב"ל פסקו דאם מעיד ע"י ט"ע מהני ושכן פשטה הוראה בישראל ע"ש וע"ע בק"ע סי' צ"ו בשם מהריב"ל דגם לר"ן ור"ש למעשה היו מקילין ומקבלין עדות גוי בט"ע. אלא שהיה לבם נוקפם. ושאר פוסקים לא היה לבם נוקפם ומקבלין עדות גוי בט"ע בלי שום פקפוק וכ"ן מדברי הרמב"ם ושאר כל הפוס' שלא חלקו בט"ע בין גוי מסל"ת ליש' המעיד ע"ש. וע"ע בק"ע סי' קכ"ח. ועל שודאי נהרג הרי העיד הגוי שראהו מליוח כלו' מושלך לדומן ע"פ האדמה. ולשון זה מורה שידע שבודאי מת. וכבר כתב מור"מ סי"ז דאפי' במקום די"א דבעי' קברתיו ל"ד קברתיו. אלא כל שאומר דבר שמשמעותו שודאי מת. ולא אמר בדדמי מהני ע"ש. ולשון מליוח שאמר הגוי בכאן ודאי משמעותו שבודאי מת. ואין דומה למ"ש בק"ע סי' רפ"ט דבאומר ראיתיו מת ומושכב לארץ אין נודד כנף אין פוצה פה עדיין לא הגיע זה הזזה והתעסקות וא"כ אין כאן קברתיו וכו' דשאני מת ומושכב לארץ ממושלך לדומן. וזה ברור: ועל מה שיש להסתפק אולי אין זה מסל"ת כיון שקדמה לו שאלת היש' ביום א' אהרן מא קטעסי מעאך אע"פ שאח"ך בא והסל"ת יא וודי מסעוד אנא ספתו זגבי וכו'. כיון שידענו שהגדתו ביום האחרון היא תשובה לשאלת היהודי ביום הא' נר' ודאי דלא הוי מסל"ת שאפי' בגוי המשיב ע"י שאלה לאחד. ואחר זמן רב הסל"ת לאחר נר' מדברי מור"ם סט"ו דלא הוי מסל"ת. וכמ"ש הח"מ שם. וכ"ש בזה שנר' שהיה בזמן קרוב ומה גם שהיתה הגדה שנית ליהודי עצמו השואל בראשונה גם לזה נר' דשפיר הוי בנד"ז מסל"ת דע"כ לא ס"ל למור"ם הכי אלא בשהיתה השאלה איה חבירינו שהלך עמך וכמ"ש בתחלת דבריו. והם מדברי הרב המגיד בשם הרשב"א שבזה שמוכח על עצמותו אם הוא עדיין קיים או לא. הוא דס"ל הכי. אבל בשואל על חבירו לגוי המכירו אם הלך עמך למקום פ' שאין משמעותו אלא אם הלך עמך למקום פ' או שהלך עם אחר למקום אחר אין זה נקרא שאלה. ושפיר הוי מה שבא הגוי אח"ך ואמר אנא ספתו מליוח מסל"ת. ועדיפא הא מההיא דמהראנ"ח בק"ע סי' רס"ו ביהודי השואל לגוי בא כאן פ' לשאול המכס והגוי השיב שנהרג דלא הוי שאלה ושפיר חשיב הגוי מסל"ת ע"ש. אע"ג דהתם הגוי השיב מיד שנהרג. וכ"ש בזה שבשעת שאלה השיב הגוי לא ראיתי ואחר ימים אז בא מאליו והגיד שנהרג. ועוד שם בסי' שכ"א בשם מהר"מ מלובלין יהודי ששאל לגוי שבוי אם ראה שם במקום שהיה שבוי בני אדם ממקום פ' והשיב לו שהיה ג"כ שם יהודי ממקום פ' ועבד עבודת פרך עד שמת נר' דגוי הזה הוי מסל"ת. ושאלת היהודי לא חשיב שאלה שא שאל אותו על שום אדם אם חי או מת. ע"כ: גם איכא לפקפק ממה שתחילה אמר הגוי לא ראיתיו ואח"כ חזר ואמר שראה אותו הרוג. ובק"ע סי' קנ"ז הביא בשם הרב"י דמספקא ליה באומר תחילה שראה שנהרג ואח"ך חוזר ואומר לא ראיתי ולא ידעתי כלום אם יש לו' שיכול לחזור כההיא דתניא עד שלא נחקרה עדותן בב"ד יכולין לו' מבודין היינו או שנאמר דאין יכול לחזור. ול"ד לההיא דגוי לאו בר עדות הוא ולאו בר חקירה הוא ומיד שהעיד הוי כנחקרה עדותן בב"ד ע"ש. דליתא דבנד"ז נר' שאין ספק שיוכל לחזור בין בגוי בין בישראל ואפי' העיד בב"ד דשאני במעיר תחי' שראה ושוב חוזר ואומר שלא ראה הוא דאיכא למימר שאין יכול לחזור דקרינא ביה. אבל באומר מתחי' שלא ראה שלא הגיד כלום. וחוזר ואומר שראה ונותן אמתלא מספקת על שאמר תחי' שלא ראה ובנד"ז פשוט הוא שיוכל לחזור. דאין כאן כיון שהגיד כלל. וכן מפו' בב"י בטח"מ סי' כ"ט לדעת הרמב"ם והטור. ומביאו בש"ע בהגה שם וז"ל ואפי' אמרו אין אנו יודעים ונתנו אמתלא לדבריהם למה אמרו כך. חוזרין ומגידין הואיל ולא אמרו בהיפך ממה שאומרים באחרונה. ובב"י וסמ"ע סק"י כתב ומ"ש המחבר בריש הסי' דאין שומעין לו אפי' נתן טעם לדבריו. שם איירי דאמר היפך דבריו הראשונים. כלו' שאמר תחי' שראה כך וחזר ואמר שלא ראה. או שבהיפך ראה: קם דינא דאתתא דא שריא להתנסבא לכל גבר דיתיצביין. וצויי"מ. ויורנו מדרכיו. ונלכה באורחותיו. וע"ד אמת ח"פ מכנאסא יע"א בחשון זית רענן יפה פרי תא"ר לפ"ק. והשו"ב וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ע"ח. שאלה מעיר טאנגא'ר יע"א ע"ע עיגונא דאתתא במים שאל"ס: מעשה שהיה שזה כמו שלש שנים מ"מ שהלכה ספינה אחת ממתא דנא לעיר ג'יבאלטר יע"א וזה היה ביום כ"ד לכסליו לעת ערב אחר שקיע' החמה. ובספינה הנז' היו בה שבעה יהודים. חמשה ממתא דנא וא' ממתא תטוואן. וא' ממתא ארזילא יע"א ויהי בבקר השכם יום כ"ה לנז' מצאו שחזרה הספינה הקטנה של הספינה הנז' עם רב החובל ואיזה מלחים והקול נשמע במחנה העברים לאמר שקודם חצות לילה כמו שעה מ"מ של ליל כ"ה לנז' טבעה הספינה הנז' עם כל אשר בה. והן היום נתעוררו איזה אנשים לכתוב גופא דעובדא מה ששמעו מרב החובל והמלחים אולי תעלה ארוכה ומרפא למחלת העגונות הנז'. וז"ן טופס הקב"ע מועתק ע"ן אב"א תב"ת, במותב תלתא כא'. הוינא וא"ק עא"ך כה"ר יצחק אבן צור יצ"ו בכ"ר שמואל ז"ל והגיד והעיד בתוע"ג איך אמת ויציב שיודע נאמנה שהספינה הנק' בומבו שרב החובל שלה נק' מאנוויל איטאלייא טענה שורים ושאר דברים ממתא דנא להוליכם למתא גיבאלטאר יע"א זה לה כמו' ג"ש מ"מ. והיו בספינה הנז' שבעה יהודים ה"ה כהה"ר יצחק דרעי דממתא ארזילא יע"א. וה"ר אברהם אלעזר. וה"ר אברהם שאנאניץ, וה"ר אברהם בן עמור, וה"ר משה אדרוטיל, וה"ר מסעוד ן' שטרית דממתא דנא, ויהודי א' דממתא תיטוואן יע"א, והיו הולכים למחו"ח, ויהי בבקר חזרו בספינה הקטנה רב החובל הנז' ואיזה מלחים עמו, וישמעאלי א' שהיה עמהם בספינה והקול נשמע שהספינה הנז' טבעה בים וששם נמצא ושם היה לפני הקונסול אינגליז כשבאו רב החובל