שופריה דיעקב חלק א קלח

אבל היכא דפשיטא דאינו מתכוין להעיד כי הכא. דאנן סהדי דאם היה יכול לכפור ולהשמט ולו' שלא הרגו שהיה עושה ופשיטא הוא שאם לא היה אמת שהרגו לא היה מודה שהרגו ולחייב את ראשו למלכות. ומדהודה בכך ודאי קושטא קאמר. ואין לך מסל"ת גדול מזה. דהא ליכא לספוקי כלל לא במתכוין להתיר ולא במתכוין להעיד. עכ"ל: הרי מבואר מדברי הרב דאפי' בשואל לגוי אם הרג את פ' והוא מודה שהרג כיון דליכא לספוקי שנתכוון להעיד מיקרי מסל"ת. וכ"ש בנד"ז שהיה פשוט בעיניהם שנהרגו ולא היתה השאלה כלל אם עדיין חיים או נהרגו או ביד מי נהרגו אלא דרך תלונה אמרו להם פעם א' למה בגד אחיך להרוג היהודים ופעם ב' אין לנו להתעסק עמכם שאתם בוגדים והגוים השיבו לא' לא בגד אחי אך אחרים קמו עליו והרגום בידו. ובב' השיבו שאין כולנו בוגדים וא' הוא הבוגד שמסרם להורגים ונהרגו בידו וליכא לספוקי כלל שנתכוונו הגוים להעיד שהרי לא היו דברי השואלים ע"ע ההריגה. וגם דברי הגוים המשיבים לא היו אלא להסיר התלונה. אלא שמתוך דבריהם נתברר שנהרגו באמת. ואלו היו יכולין להשמט ולו' שלא נהרגו פשיטא שלא היו מודים ויצטרכו להתנצלות להסיר חרפת הבגד מעליהם ומדהודו בכך והוצרכו להתנצלות בודאי קושטא קאי ומסל"ת מיקרי שהרי לא נתכוונו לא להתיר ולא להעיד אלא להתנצל. וכבר האריך עוד בזה הרב מהרי"מ מלובלין בתשו' סי' ק"י והביא דברי מהרי"ק הללו. ועוד הביא דברי הרב תה"ד סי' רל"ט דהג"מ לא מפיק ממסל"ת אלא במתכוין להתיר או להעיד עכ"ל. גם הביא דברי הריב"ש דכל שאין מתכוין להעיד מיקרי מסל"ת והביא ראיה מדברי הרמב"ם ע"ש. ועוד כתב מהר"מ מלובלין בתשו' הנז' ואפי' במקום שאין עדות מסל"ת גמורה אם יש אמתלאות והוכחות המסייעות מהני לשוייה עדות המספקת להתיר ע"ש. ועל מה שלא הזכירו שמם ושם אביהם ושם עירם אם היה הדבר שהיה הגוי מכירם כולן א"צ זה כמפו' בפוסקים ואף את"ל שלא היה מכיר מקצתם נר' שכיון שאמר הגוי שסיפר להם ן' יוסף שיצאו עמו ארבעתם שנהרגו וסיפר אופן מיתתם נר' שא"ץ שמם ושם אביהם שהמנין מוכיח ועוד שנתן בהם סימנים. ועוד שידענו שהיוצאים עם הגוי הנז'. הם אלו ולא יצאו זולתם כמו שהעיד העד הא'. ואף שלא נעדרו בזמן ההוא זולתם. עי' בק"ע סי' רכ"א. ועל מה שלא נזכר בעדויות הנז' וקברתיו. מלבד דלא קי"ל כהרמב"ם ז"ל בזה. זאת ועוד הרמב"ם גופיה לא הצריך קברתיו אלא באומר פ' שיצא עמי ולא באומר פ' מת סתם. א"נ כשהיה הגוי בשעת מיתתו או הריגתו וכמ"ש בב"ש סקנ"ד, ע"ש: באופן שלענ"ד הנשים הנז' מותרות לשוק. ואשת אברהם אלבאז שהיא זקוקה ליבם מותרות ליבם. יצויי"מ כי"ר. ועד"א ח"פ בסיון יפ"ה לפמ"ה והשו"ב וקיים: מרדכי בירדוגו ס"ט יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ע"ז. שאלה מעיר רבאט על היתר עגונא דאתתא שנכתבו כמה עדויות בהיתירה וזו אחת מהן המספקת וז"ן: במותב תלתא כחדא הוינא אנן ד אא ח"ל כד אתא קדמנא ע"א הה הזהימסע אמזאלג בכ"ר יעקב נ"ע. וקאל בזה"ל להי"ת מנאיין מסית לבני חסן סבאח פסח סקסית עלא אהרן ן' יאיון בר יעקב נ"ע קאלולי לגוים קטע אלגרב ואח"ך מסית אלגרב סקסית עלא אהרן ן' יאיון קאלולי לגוים מא קטעסי לגרב מסית לסי' ן' לכאדיר לגרבאווי דארי יתסווק זמעא די בני חסן. קולתלו אהרן מא קטעסי מעאך לגרב קאלי יא וודי יא מסעוד. אנא מא ספתוסי. אח"ך נתפרסם הדבר באיין אהרן הנז' נהרג. זא סי' ן' לכאדיר הנז' כיף שמע באיין נתפרסם הדבר קאלי יא וודי יא מסעוד אנא ספתו זגבי מלווח. זית אנא קולתלו עלאס אסי' ן' לכאדיר מא קולתהאליסי קאלי מא נסיבסי נקולהאליך מן חית אנא כא נמסי ונזי עלא דיך טריק נכוף עלא ראשי. מנאיין סחחית עליה בזזאף וקולתלו לאייכון מא תערפוסי קאלי וואס ליהודי די כאן מעא וולד ימין פזמעא הווא האדאך די סופת זגבי מלווח מא ענדכום פיהא גדוב אנא ספתו בעיני גיר גאע לא תפתסו עליה. עכ"ס עדותו של העד הנז': נדרשנו לחוות קוצ"ד בהיתר העגונה הנז'. והנלע"ד להתירה לשוק ע"פ עדות מסעוד אמזאלג מפי הגוי שבעדותו נר' שיש ספק להתירה ביען שממנה מתברר שזהו בעלה של זו. ושבודאי נהרג. שהם השני דברים הצריכים לעדות אשה. שהרי היהודי השואל אהרן מא קטעסי מעאך ברור לנו שעל זה הוא שואל ששמו אהרן ושם אביו יעקב. ושהיה מעא וולד ימין פזמעא די בני חסן דהוי כשם עירו וממה שהשיב הגוי שנהרג ה"ז כאלו הגוי עצמו הזכיר שמו ושם אביו ושם עירו. ועיי' בק"ע סי' קמ"ה בשם תשו' הרב"י וז"ל כיון שהנשים שאלו ליהודים הידעתם דבר משלמה כרוב ולא השיבו ע"מ אתם שואלים כמה שלמה כרוב איכא. ש"מ שהיו יודעים ע"מ הם שואלות. כי לא היה שלמה כרוב אחר באותו מקום זולת אותו שהנשים היו שואלות עליו. ועליו השיבו לנשים שנהרג. והוי כמו שהזכרו שם מקומו. ע"כ. ובשם תשו' מהר"ם מלובלין הביא שם סי' שכ"ד כל שניכר מתוך דברי הגוים מ"ת על מי הם מדברים כגון שהם והשומעים ממקום אחד ומגידים דרך התאוננות איך שפ' ופ' נהרגו אף שלא הזכיר שם אביו ושם עירו מסתמא על הידוע להם מעיד. ודמייא להא דאמרו בגמ' מאן איכא בי חסא ע"ך. והגם שבנד"ז לא הזכיר הגוי אפי' שמו כ"א ליהודי די כאן מעא וולד ימין פזמיעא. כבר אמרנו שכיון שנזכר בדברי היהודי והיהודי יודע שהגוי יודע זה ששואל עליו ומשיבו הגוי שנהרג. הוי כאלו הזכר הגוי שמו. ומה גם שאמר ליהודי די כאן מעא וולד ימין פזמיעא הווא ך. ואין לפקפק בזה ממה שלא אמר הגוי שנהרג זה סתם אלא שראהו הרוג והיינו שהכירו בט"ע לפי שהיה מכירו בחייו ובח"מ סי"ו ס"ק מ"ה מביא בשם רבינו שמחה ורבי' נתן דס"ל דאין מסל"ת נאמן רק כשאמר